צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

והגית בו

 

לקראת פתיחת שנת הלימודים מחר. מה מתאים יותר 
מ "והגית בו". השיר הקטן הזה הוא חלק ממחזור השירים "ספרים" העוסק במקומם של הספרים בחיי.
 
 
והגית בו
 
בַּחֲנוּת סְפָרִים מְהוּהָה
קָנִיתִי בְּהֵחָבֵא סִפְרוֹן מְשֻׁמָּשׁ.
 
הָגִיתִי בַּסֵּפֶר עִם הַתְּמוּנוֹת הַגַּסּוֹת
בְּשִׁבְתִּי בַּבַּיִת בְּשָׁכְבִּי וּבְקוּמִי,
גַּם בְּשִׁעוּרֵי תַּנַ"ךְ.
 
כְּשֶׁצִּלְצְלוּ לַהַפְסָקָה
הוֹצֵאתִי אֶת הַחֻלְצָה הַחוּצָה
וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַקּוֹת.

 

18 תגובות

  1. מירי פליישר

    זה מה שבנים עושים עם החולצה?
    כל השאר אותודבר אצלינו. הוגות היינו …

  2. החולצה שכיסתה את סימן התאווה.
    נחמד ביותר וכך גם היה.

  3. התרסה יפה וממזרית… גיורא, כנגד הציווי "והגית בו יומם ולילה". יפה כל משחק המחבואים – והסיום הלא פתור. נוצר גם מתח מעניין בין משחק זה לבין הדיווח הכמעט-יובשני – קניתי-הגיתי-הוצאתי. רק חושבת שכדאי אולי להוציא את המלה "החוצה"… ה"הוצאתי" מפורש די לדעתי.

    • תודה תמר
      ובקשר להצעה שלך להוציא את ה"החוצה" מחוץ לשיר: לעיתים באופן איטואיטיבי ולעיתים באופן מכוון,נושא השיר מכתיב את הסגנון ומשלב המילים לכן (אני מניח) בחרתי להשתמש בביטוי "להוציא את החולצה החוצה"
      כי זה היה הביטוי בו השתמשנו. אני משתמש בכללי הצימצום במקום שבו אני מרגיש שצריך להדק את החגורה.
      בשיר הזה (בתוקף הנסיבות) הייתי צריך לפתוח אותה.

      גיורא

  4. גיורא, נחמד ביותר וחייכתי בגדול (ובדיוק אחרי שלאחרונה הלנתי על הקושי לגרום לחיוך באמצעות שיר):))
    והנה עוד סיבה למה שווה יותר להיות בת. תקופה קצרה קראתי פטריקים (רוב הזמן הייתי יורמית, מה שנקרא היום חְנָנָה) ולא היה צריך להוציא את החולצה אלא רק לקחת אוויר.:)
    אבל בחזרה לשיר שלך: יפה גם כפל משמעות של משומש ובשבתי בשוכבי ובקומי. וגם המצלול המצקצק בבית האחרון. והאירוניה הדקה.

  5. החזה השופע של המורה, יחד עם אופנת המיני סיפקו אצלנו כל גירוי נחוץ…
    אבל כמובן לא ויתרנו גם על ספרות :)

    • אמיר
      חמש השנים המבדילות ביננו גם קבעו את אורך החצאית.
      חוץ מזה, המורות שהגיעו ללמד בפרובינציה הנידחת בבאר טוביה בהתיישבות העובדת לא הצטיינו במראה משובב נפש במיוחד.
      בעצם, חוץ מהמורה לצרפתית (זה אמיתי!) שקראו לה ז"קלין (אני נשבע) שמיד התחתנה עם המורה לתנ"ך אשר עמיר (יותר מ40 שנה ואני עדיין זוכר).(אולי בגלל זה הפכתי למורה לתנ"ך?)

      כל זה היה נכון עד אמצע שנות השבעים. אז הנוף כבר השתנה ואז הגיעה ללמד בבית הספר ידידתנו המשותפת ואני מספר שנים אחריה.

      תודה לך על הזכרונות

      גיורא

  6. :))))

    מצוין!

  7. :)
    זה נחמד.
    משעשע ומשכנע.

    • תודה
      אם היית יודעת כמה זמן השתוקקתי לכתוב שיר משעשע.
      אפילו כתבתי שיר ששמו: "שיר תשובה לשואלים אותי מדוע שירי תמיד עצובים".
      אולי אביא אותו פעם לכאן.
      גיורא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר