בננות - בלוגים / / פגישה לאחר עשר שנים
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

פגישה לאחר עשר שנים

 

 

 

 

 

 

 פגישה לאחר עשר שנים

 

שָׁתִינוּ, צָחַקְנוּ בְּקוֹל גָּדוֹל 
הֶעֱלֵינוּ זִכְרוֹנוֹת.

וְכָל אוֹתוֹ עֶרֶב

הִבִּיט בָּנוּ מִפִּנַּת הַחֶדֶר

צֶ'לּוֹ שֶּׁקּוֹנֵן
בְּקוֹל שֵׁנִי

עַל מַה שֶּׁקָבַרְנוּ

וְלֹא הֻזְכַּר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

26 תגובות

  1. שיר נוגע ומרגש ,גיורא , בלב השמחה יש תמיד משהו שיזכיר את שלא הוזכר
    בלב הבניה והפריחה יש תמיד משהו שמזכיר את החורבן
    הנוכחות של ההעדר היא עוצמתית בשתיקתה.
    ברוך השב

  2. בחג שמחת תורה אפגש עם חברי ילדותי, וברור לי, גם אם אנחנו נפגשים בערך אחת לשנה ולא אחת לעשר שנים, שיש נושאים שלא נדבר עליהם, יש נושאים שהם פשוט טאבו ואף-פעם לא מדברים עליהם. השיר מאד דיבר אלי.

    • שלום גליה
      תודה על התגובה. ארחיב מעט בתגובתי לאיריס אליה.
      שיהיה בהצלחה בערב המוזיקלי שלך.
      גיורא

  3. אוי גיורא . . .

  4. אהבתי
    מאד
    את הבחירה בצ'לו

  5. איריס אליה

    היי גיורא יקר, התחלפנו? היית בניו יורק?
    בטוחה שהיה מרתק. ברוך השב ושנה טובה.

    הבחירה בצ'לו נפלאה בעיני. כלי נגינה, ככה למיטב זכרוני, הם כולם "זכרים". ולצ'לו, יש חזות נשית כל כך. ולקורא הנקי של השיר, זה שלא מודע לביוגרפיה, השיר יכול להיות גם מפגש נשי גברי כזה, על רקע רומנטי, ו"זה שלא הוזכר" יכול להיות גם עניינים לא פתורים בין השניים, כמו שכתבה גליה. אהבתי מאד.

    • של איריס אליה וחג שמח
      לא הוגן להשתמש במילה "התחלפנו" .את היית כאן שנה, ואנחנו רק שלושה שבועות-:)
      ובקשר לשיר
      תודה על מה שכתבת.
      יש משהו לא כל כך הוגן בהתנהלות שלי בבלוג מניו יורק. בדרך כלל אני לא מעלה לבלוג שירים שלא עברו תקופת "התיישנות". אבל מכיוון שאני מתייחס לשירים האחרונים כאל רישומים, אני מרשה לעצמי להעלות את הרישומים ולשנות אותם.
      אני מספר את כל זה מכיוון שהשיר שגליה ראתה מעט שונה מזה שאת קראת ומזה שמופיע עכשיו.
      לא שינויים דרמטיים, אבל בשיר- כל ניואנס עושה הבדל.

      נגעת בנקודה מאד משמעותית בדרך הכתיבה שלי: במקומות שבהם העניין אפשרי, אני משתדל "לפתוח" את השיר בצורה כזו שהקורא יוכל למצא את עצמו בתוך השיר. מי שמכיר את הביוגרפיה שלי יכול לשער את הסיטואציה המתוארת, אך התוקף של השיר (כך אני מקווה) נעוץ דווקא בסיטואציה האנושית.

      • אגב, גיורא. באמת הייתה לי הרגשה שעוד הספקתי לקרוא אותו קצת אחרת. ואם יורשה לי, הייתי משנה ל

        באותו עֶרֶב (או פתיח אחר שלא משתמש ב"כל") שָׁתִינוּ, צָחַקְנוּ
        בְּקוֹל גָּדוֹל
        הֶעֱלֵינוּ זִכְרוֹנוֹת.

        כל אוֹתָהּ עֵת
        עָמַד בְּפִנַּת החדרּ
        צֶ'לּוֹ
        שֶׁקּוֹנֵן על מַה
        שְלֹא הֻזְכַּר.

  6. שני קולות, שאינם נפרדים באמת, אחד צוחק בקול רם, אחד מקונן בדממה. מודעות כפולה וכואבת. תודה.

  7. טובה גרטנר

    היי גיורא
    אני אוהבת את הקול השני את התת ההכרה, לצ'לו יש נוכחות נשית חזקה, אם האישה שותקת… הקול הנשי, וכמובן שצ'לו הוא כלי גברי כך שיש את כל הקולות השותקים.
    חג שמח
    להתראות טובה

    • שלום טובה
      תודה על התגובה היפה.
      מעניין, איריס אליה ואת התייחסתם לצורה הנשית של הצ'לו. והבאתם את השיר למחוזות גבר-אשה.
      השיר כתוב בצורה שיאפשר בין שלל האפשרויות גם את הקריאה היפה הזו.
      חג שמח
      גיורא

  8. יפהפה. קול שני מתוח ("מה שלא הוזכר") כמו מיתרי הצ'לו.

  9. הפתיחה של השיר קצת מזכירה את ההספד המביש של עזר ויצמן בהלוויה של רבין: "שתינו משהו, אכלנו משהו". ואז, משום מקום הופיע הצ'לו. למה צ'לו? איש לא יודע, לא פיקולו, לא פסנתר, לא נבל ערבות, צ'לו. והצ'לו שהופיע במערכה הראשונה לא ירה במערכה השלישית.

    • שלום מתן
      צר לי שאני מגיב לאחר שבוע, אך שהיתי בחו"ל ולא היה בידי מחשב עם מקלדת עברית.
      האסוציאציה שלך מהמשפט הפותך של השיר הדהימה אותי. אבל לאחר זמן הבנתי שיש בה מהצדק ,ובמבט לאחור היא מפענחת לי את הרקע הפסיכולוגי של דברי עזר וויצמן בזמנו.
      ובקשר לצ'לו- אני חושב שלא יכולתי להיות מפורש יותר בקשר לתפקידו. גפ האקדח המעשן ברור, לפחות לפי תגובת האחרים.
      תודה
      גיורא

  10. הצ'לו הנפקד-נוכח של הצער.

    יפה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר