בננות - בלוגים / / סבולת לב
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

סבולת לב

סבולת לב

 

 

שְׁלוֹמִי הַיָּפֶה מֵת.

 

מַדְרִיךְ הַכֹּשֶׁר שֶׁלִּי

מֵת.

 

בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב הוּא

הוֹשִׁיב אוֹתִי מוּל הַמַּרְאָה

וְהֶרְאָה לִי אֵיךְ אֲנִי צָרִיךְ

לְהַחְזִיק אֶת הַגּוּף:

לְיַשֵּׁר גַּב

לִזְקֹף סַנְטֵר

לְהַחְזִיק מִשְׁקוֹלוֹת קָרוֹב לֶחָזֶה

וּבְאַחַת עֶשְׂרֵה-

הוּא מֵת.

 

כָּל כָּךְ קִנֵּאתִי בִּשְׁלוֹמִי הַיָּפֶה

בִּשְׂעָרוֹ הַמָּלֵא

בְּחִיּוּכוֹ הַבָּטוּחַ

בְּיָדָיו שֶׁהֵמֵסּוּ

אֶת גַּב הַמִּתְעַמְּלוֹת

כְּשֶׁעִצֵּב אֶת גּוּפָן.

 

בִּשְׁמוֹנֶה

הִבִּיט גַּם הוּא בַּמַּרְאָה

וְעָשָׂה סִדְרַת תַּרְגִּילִים לְחִזּוּק

סְבֹלֶת הַלֵּב

וּבְאַחַת עֶשְׂרֵה

כְּבָר לֹא יָכֹל הָיָה לְהַחְזִיק

אֶת גּוּפוֹ

וְנִגַּשׁ לְחַלּוֹן בֵּיתוֹ בַּקּוֹמָה הַחֲמִישִׁית.

 

26 תגובות

  1. אין לי חשק להסביר ולנתח שיר שכזה. שיעורי הספרות למיניהם הרחק מאחורי. חייבת לומר גיורא ששירך הנ"ל מזעזע במובנו הגבוה ביותר – כשיר, ובתמונת החיים-מוות ברגע שהוא מנציח. שיר מופת. ועצה קטנה לבוקר זה, אם מותר ואפשר – מרשה לך לערוך את תגובתי בסתר לפני שתעלה אותה – שיריך שאתה מעלה בבלוג אינם מחייבים אותך אלא בהם. תגובותיך בכל שמתחת לא אחת פוגמות ומקלקלות לך עצמך…. תראה ללב שלך את תגובתי זו על שלל סעיפיה הזרים זה לזה. מין שבאינו מינו, או שאולי דווקא כן?!

    • גיורא פישר

      בוקר טוב ענת.
      אלף תודות על המילים החמות, אני מעריך אותן מאד.
      ולעניין ההצעה שלך:
      אני מפריד בין השיר ובין התגובות.
      אני רואה בבלוג אפשרות לשיח. אני מאפשר תגובות,גם אם הן לא מצדדות באישיותי ובכתיבתי.
      יתכן וחלק מהתגובות שלי נראות לך כ"מקלקלות לי", ואולי יש כאלה המציגות אותי באור לא חיובי בעיניך או בעיני אחרים. אני יכול רק לומר ,שאני מקפיד לשמור על היושר שלי, ועל נקיון הלשון והטיעונים.
      תודה
      גיורא

  2. גיורא, שיר חזק ומרגש בהחלט. מנחם בן וספרות "מעריב" מכינים לך הפתעה קטנה וחיובית מחר במדורנו. קנה עיתון. רני.

    • גיורא פישר

      שלום רני
      תודה.
      התבלבלת כשכתבת "מחר". התכוונת בודאי ליום שישי.
      אבל צדקת בלי שידעת, האיש הזקן, המחלק את העיתונים אצלנו במושב, מחלק את המוספים כבר ביום חמישי כדי להקל על המשא.
      אני לא צריך ללכת ולקנות את העיתון. אני חתום ומקבל באופן קבוע את גליון יום שישי של "מעריב".
      מחכה בכליון עיניים.
      גיורא

  3. שלום גיורא
    זה מאותם שירים שגורמים לך להחסיר פעימה
    אתה מצליח להכניס לתוך הכאב איזה חיוך אירוני – מין הומור שחור שבשורה האחרונה מתהפך ומספר סיפור אחר שחודר דרך מעטה הציניות/אדישות/שהשיר, גיס חמישי שכמוהו , נראה כאילו הוא חלק מהם …

  4. מירי פליישר

    שיר נפלא גיורא!
    ואף על פי כן נוע תנוע-אתה!

    • גיורא פישר

      תודה מירי.
      אני נע בקושי, אבל זה בגלל השומנים-:)
      היום אלך עוד פעם לחדר הכושר.
      יש מדריך חדש.
      למרות שפרופסור מירון טען שאני כל כך נרקיסיסט ואני רואה את עצמי במרכז, אני יודע שיש שמש ואני מסתובב סביבה

      • מירי פליישר

        יקירי
        הלואי והוא היה רואה מעט ממומיו
        נרקיסיסטים בכיף יאללה חגיגה
        גם אני מנסה את כוחי בחדר כושר ומגלה תנועה מעט יותר מהירה מקודם. ראו זה פלא!
        אנחנו עדיין פה בצער על המדריך, אצלינו המדריכים משועממים להחריד ובוהים בחלל,אני בכל אופן לא נותנת להם להדריך אותי…כתבת עליו שיר יפה ועצוב מאוד!

        יש לי הערה ואני יודעת שלמרות ההשמצות המטומטמות של אחרים אתה אדם קשוב להערות ואינך חושש להצטמצם כשצריך.
        לא מוצא חן בעיני שאתה טוען שאינך משורר ולא חשוב לך להמשיך בכך.
        את מלאכת השירה התחלת כדרך לבטא את הכאב והאהבה ליקיריך שכאן ושאינם. בחרת בדרך השירה. זו מחוייבות גם לאנשים שאוהבים שירה ואת שירתך וגם למקצוע.
        אל תבלבל בין הכיבודים לעבודה ואל תבלבל בין המקנאים לך והמגלים נקודות חולשה ורגישות אצלך לבין רוצי טובתך והחפצים לקרוא את שירתך. אני בטוחה שגם יקירך שאיננו היה רוצה שתמשיך את המומנטום , הכלי הזה שמצאת לבטא את העדרו ואת כאבך. כאוהבך. כאמנית מקצועית, מעצבנים אותי אמנים שאינם מחוייבים למקצועם על כל הטוב והרע, ונדמה לי שידידיך המשוררים והסופרים בהחלט קיבלו אותך למועדונם. עכשיו אתה צריך להסכים להיות במועדון שקיבל אותך.
        הרשיתי לעצמי לבקר אותך מעט דוקא בגלל נכונותך להקשיב לביקורת, אז אל תפחית בערכך ומה שהנל מירון כתב…לא ראוי להתייחסות רצינית. וחבל עליו.

        • גיורא פישר

          שלום מירי
          תודה על המילים הטובות.
          אני רוצה להבהיר:
          אני לא מכנה את עצמי משורר ,לא בגלל שאני לא מעריך את מה שאני עושה אלא בגלל שזה תואר שאני מרגיש שאחרים צריכים לתת (או לא -:)).

          אני מתייחס למלאכת הכתיבה ברצינות גדולה יותר מכל דבר אחר שעשיתי בחיי. אני אוהב את הכתיבה ,את הדיגדוג במוח וברגש כשאני מרגיש שמשהו עומד להתהוות.
          הכי אני אוהב את שלב הטיוטות ,המחיקות וההתלבטויות.
          אני אוהב להראות את השיר ה"כאילו גמור" לחברים טובים שאני סומך על דעתם המקצועית. שומע ברצון את ההערות ומתקן אם אני חש שדעתם תשפר את השיר.
          חברתי הטובה אגי משעול כתבה פעם שמוזת השירה (או כל אומנות) תופסת אותך בצעירותך ומסממת אותך ומאז אתה הופך להיות שבוי שלה ,אלא שהיא מתעתעת: בשלבים מאוחרים יותר היא חדלה להרעיף את מתנותיה באותה נדיבות. אך אז אתה כבר שבוי.

          אותם אומנים שבויים משלמים לעתים קרובות מחיר כבד בחייהם הכלכליים והרגשיים.
          בי המוזה (אם זו הייתה היא) פגעה בשלב מאוחר מאד של חיי ,כאשר רובם מאחורי. לא הייתי שבוי שלה בצעירותי לכן הגדרתי אחרת את מטרות חיי

          אצטער מאד אם לא אכתוב יותר. אבל אם זה לא יקרה, לא בכך אראה את חורבני.
          תודה על התמיכה
          גיורא

          • גיורא אני לא חושבת שאחרים צריכים לתת לנו את התואר. אני כמו אגי נשביתי , נאמנה, מתייסרת,ואף מתאשרת (!) זו חתונה קתולית . יש מצב שאשנה את חומר היצירה אבל לא את הצורך. מקווה שהשנים שנכונו לך יבססו את בטחונך שהשירה באה על מנת להישאר. כן יהיה רצון.

          • ועוד משהו
            זו כנראה הסיבה שאתה מתפלא ומתפעל כשכותבים עליך אפילו דברי הבל, זה משקף לך שאכן כותב שירה הינך, זהו סימפטום של מתחילים שעוד אינם מאמינים ביכולתם שפרצה.השיקוף הוא ההוכחה לקיום ולא היא. ומשפרצה האמן לי היא בהחלט מוכנה להישאר והתעלמות ממנה יכולה לגרום לא מעט כאב לב.

  5. עצוב, רגיש, חודר, ומפתיע בשורה האחרונה
    לגבי סיבת המוות. מסוג השירים שמלווה אחר קריאתו זמן רב.

  6. ידעתי בתחילת הקריאה שהסוף יהיה מר. אבל לא ציפיתי ל"קומה החמישית". זה נתן משמעות אחרת ל"סבולת הלב". אפשר אפילו סיבולת לב-ריאה. גם כשלא יכולים לנשום מוצאים קומה חמישית.
    איך אפשר להגיד על שיר כזה, במיוחד אם הוא נכון עובדתית…יפה? מעדיפה, כואב.

  7. שיר מרגש שמעתי על האיש ועל הטרגדיה שלו אכן מראה חצוני הוא לפעמים תעתוע

  8. מורה למתמטיקה

    מתה אשתו של המורה שלי למתמטיקה
    מת גם המורה למתמטיקה עצמו
    …….

    נתן זך

  9. לעולם לא נדע מה בליבו של האחר. איזה בדידות קיומית נוראה עולה משיר שלא מרמז לכך בכלל. שיר שחודר. כבר לא יכול היה להחזיק את גופו, וגופו לא יכול היה יותר לאחוז בו…

    • שלומית אפפל

      חשתי את הכאב ואת הבדידות.
      קראתי את ספרך, מאוד יפה ונוגע ללב.

      • גיורא פישר

        בוקר טוב שולמית
        תודה (על השיר)
        ותודה רבה על הדברים שלך על הספר.
        לצערי, אני לא חושב שאני באמת כל כך חשוב לספרות העברית וראוי בשל כך להתקפה הנמרצת של הפרופ'.
        צריך סופר וחוקר טוב שיכתוב את מה שקורה בליבו של אותו פרופ'.
        זה יכול להיות חומר לרומן טוב.
        גיורא

      • מצטערת שלא הגבתי עד כה, אבל אין מילים לתאר את היופי של השיר הזה.
        הראתי לחברים!

        • גיורא פישר

          בוקר טוב יעל
          "הראיתי לחברים" זו מחמאה גדולה.
          מישהו כתב לי באחד הפוסטים הקודמים שלביקורות המתפרסמות בעיתונות יש חשיבות לגבי "מקומו של היוצר". אך קהל הקוראים מגיע לספרים בזכות "הראיתי לחברים".
          תודה רבה
          גיורא

    • גיורא פישר

      תודה רותי.
      זה מה שניסיתי להעביר בשיר.
      את ההפתעה האדירה והבלתי נתפסת. אני יודע שלכאורה השיר "לא הגון" כי ההתחלה (למרות שיודעים שהוא ימות) לא מכינה אותנו לסוף. אבל זו בדיוק ההפתעה שהייתה לכולנו ורציתי להעביר.
      זה פשוט מדהים מה שקרה, ולא רק לגבינו "הקליינטים", גם חבריו המאמנים ובעל המכון לא היו מודעים למה שהתרחש אצלו. והוא באמת היה כמו שתארתי בשיר ושקנאתי בו..
      תודה
      גיורא

  10. הלב הפיסי והלב הנפשי. שיר יפה גיורא. גם שמחתי לקרוא את דברי מנחם בן עליך במעריב. שבת שלום.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר