בננות - בלוגים / / כתיבה תמה
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

כתיבה תמה

 

לקראת החזרה לבית הספר
 
 

כתיבה תמה

 

בְּכִתָּה ד'

(בְּדִיּוּק בַּגִּיל הַמַּתְאִים)

קִבַּלְנוּ חוֹבֶרֶת תִּרְגּוּל

לִכְתִיבָה תַּמָּה.

בֵּין שְׁתֵּי הַשּׁוּרוֹת הַצָּרוֹת

לָמַדְנוּ לְהַקְפִּיד

לֹא לָצֵאת מֵהַשּׁוּרָה.

 

כְּשֶׁהִרְשׁוּ בְּכִתָּה ז'

(בְּדִיּוּק בַּגִּיל הַמַּתְאִים)

לִכְתֹב בְּשׁוּרָה אַחַת

הָיוּ שֶׁמָּתְחוּ אֶת שְׁרִירֵי הָאוֹתִיּוֹת

וְהָיוּ שֶׁתָּפְסוּ מַחֲסֶה

צָמוּד לַשִּׁטִּין.

וַאֲנִי הַתָּם

כּוֹפַפְתִּי גַּבִּי

לֹא לַחֲרֹג עִם רֹאשִׁי

מֵעַל שׁוּרַת הַשָּׁמַיִם

וְרַגְלַי אֵינָן מְעִזּוֹת

לַעֲזֹב לְרֶגַע אֶחָד

אֶת הָאֲדָמָה.

 

24 תגובות

  1. כמה שנים לא שמעתי את המושג כתיבה תמה, הצלחת להחזיר לי ריח של מחברת חדשה, והחשש לא לצאת מהשורות, בכמה מובנים..

  2. גיורא, אהבתי את הדיאלוג של הכותב עם פעולת הכתיבה עצמה כדרך לומר משהו עליו עצמו, על ההתבגרות, על הכתיבה כמושג מופשט. הסיום יפה מאוד. הראש, השמיים, השורה והאדמה.

    • תודה
      משונה איך זכרונות העבר מתפרשים מחדש בשלב אחר של החיים. זה בתנאי כמובן שיש את היכולת הרגשית להתרחק מהם כדי לראות אותם מלמעלה.

  3. נוסטלגיה שצמחנו ממנה ודבוקה אלינו עד היום.
    שיר יפה.

  4. יפה מאד, גיורא.

    הביטוי "כתיבה תמה" כמעט אוקסימורון –מזמין לכתוב עליו.

    גם אני כתבתי ויום אחד אעלה כאן.

    • תודה סבינה
      תעלי תעלי
      אני שמח לגלות שאנחנו מתעסקים בדברים דומים. אם כי בעצם זה לא חוכמה גדולה כי כולנו מתעסקים בצורה זו או אחרת בנפש האדם.

  5. יש רטט עדין ומדיוק בשיר.
    "בדיוק בגיל המתאים"- משהו עצוב במילים האילו שכונסו לשורה אחת…

  6. סיגל בן יאיר

    יפה גיורא, הפכת לאותיות עצמן.
    מעין התמזגות שלמה עם כתיבתך.

    • נכון שהפכתי לאותיות עצמן.
      על כך אני מלין.
      אני מקווה שבחלק מהשירים שלי (שעדיין לא הועלו לאתר) אני מגלה יותר אומץ להרים את הראש.

  7. יפה איך שהשיר מוביל לסייפא.
    וכמה שאני אוהב את הסייפא.
    אשלח לך שיר משלי, שמתכתב עם זה.
    אולי תיטע בי אומץ לפרסם אותו כאן.
    🙂

  8. כּוֹפַפְתִּי גַּבִּי
    לֹא לַחֲרֹג עִם רֹאשִׁי
    מֵעַל שׁוּרַת הַשָּׁמַיִם
    וְרַגְלַי לֹא מְעִזּוֹת
    לַעֲזֹב לְרֶגַע אֶחָד
    אֶת הָאֲדָמָה

    אני אוהב את התיאור הזה של למוד הכתיבה כאקט של כניעה למילים, לשורות, ל"סדר הסמלי" היה אומר לאקאן.

    • מאד אהבתי את ההקבלה בין ה"כתיבה התמה" ל"אני התם"
      את הראייה המפוכחת האמיצה והכנה ונטולת החמלה להתנהלות בתוך התלם החרוש שורות שורות שחריגה ממנו (זקיפות מתבלטת, עד כדי ריחוף אינדיווידואלי מלא מעוף אך חסר אחריות אולי )- מפחידה בשל תוצאותיה הלא ידועות.

    • תודה מוטי ששלבת בתשובתך תובנות מתחומים שונים של פעילותך.

  9. מאוד יפה. כשהיתי ביסודי אהבתי למלא מחברות עם כתיבה תמה. תרגלתי ותרגלתי אולי כעוד דרך להיות ילדה טובה תמיד.להיות במסגרת, לא לצאת מהשורה.
    יש איזו הנאה בכתיבה בין שורות, משהו תומך ומרגיע, מחזיק.
    היום בעבודות שלי אני יוצאת משם לגמרי.
    האם בגלל זה אני ילדה רעה?
    עכשיו עשית לי חשק לקחת מחברת שורות, כמו של כתה א" ולהתחיל למלא.

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר