בננות - בלוגים / גיורא פישר / פוסט זמני: פרופסור דן מירון והרפתן
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

פוסט זמני: פרופסור דן מירון והרפתן

 

 

שלום לכולם
במוסף השבת של "הארץ" קוטל באופן הנמרץ ביותר פרופסור דן מירון את כתיבתי ואת הספר "אחרי זה".
אני מאד גאה בכך.
אין לי חשק להעתיק את כל הדברים ,(יש גבול, לא-:)
לכן ,אם יש מישהו היודע איפה מתחבא הקישור לדף האינטרנטי של מוסף "הארץ", אנא שילחו אלי.
אם לא אקבל קישור ,אני מבטיח להביא את הדברים עד הצהריים.
כדי שגם אתם תשמחו עימדי.
הנה הקישור:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1182132.html
דבר קטן אני חייב להעיר כבר עכשיו.
הוא מביא את השיר "מי תהום" כדי להדגים את הבכיינות המלווה את הספר.
אך המילה הראשונה "בחלום" הושמטה (במכוון?)
והופכת לחלוטין את משמעות השיר.
שיפטו בעצמכם ,איך נראה השיר עם או בלי המילה הראשונה:
 

מי-תהום

 

בַּחֲלוֹם

דְּמָעוֹת נוֹבְעוֹת

מִתּוֹכִי כְּמַעְיְנוֹת

תְּהוֹם רַבָּה

 

וּבַיּוֹם

אֲנִי סֶלַע

שֶׁגַּם הַמַּטֶּה

הַמַּכֶּה

לֹא מוֹצִיא מִמֶּנִּי

טִפַּת

יְבָבָה מֵהַפֶּה

 

 

 

78 תגובות

  1. אוהו כמה שהמילה הראשונה משנה.
    וברכותיי על הקטילה המכובדת :)).

  2. שורש יהודה

    גיורא פישר, תודה על האמת, אתה הרוס!
    ובכן מגיע לך! לא כי הספר טוב או רע, אלא כי אתה מייחס משמעות אלוהית למה שכותבים עליך או לפרסומים עליך.

    דבר שני, כבר אמרתי לך, אם היית הומו, היית זוכה במדור של ההומוסקסולאים בני מר ובני ציפר לביקורת טובה, כפי שנכתב על סמי ברדוגו או על שמעון אדף או על חברך הטוב מבננות בלוג
    פעם בהארץ טעו גם לחשוב שאני גיי, והופו-מחמאות מלוא החופן. גילו שאני סטרייט והופ, עיקום האף.
    ובגלל שאתה לא מיוחצן כמו נניח ניר ברעם, גורלך היה ידוע מראש.

    דבר שלישי, מגיע למי שמעריכים פרופסורים לספרות שיכוו ברותחים.
    ומגיע למי שקורא הארץ שיחטוף על הראש.
    חרא עיתון, זיוף ושקר.

    בקיצור גיורא פישר, ינוקא של ספר אחד, שרצה לכבוש את העולם, תתבגר, העיקר הוא הרצף של כהתיבה והפרסומים ולא הביקורות.
    רבים וטובים נקטלו והמשיכו להוציא ספרים עד שזכו להערכה.
    נראה אותך מוציא ספר שני-זהו מבחנך ולא ביקורת של פרופ' שנודע בכך שהיה מכה את אישתו נמרצות

    • גיורא פישר

      שלום שורש
      תתפלא, אני באמת רואה את הדברים של פרופסור מירון כמחמאה.
      אולי ארחיב על כך כשאביא את הדברים במלואם.
      אני יודע על הראיון ורח הדברים שלו כבר שבועיים, ותאמין לי (יש לי הוכחות כתובות!) שזה הצחיק אותי והחמיא לי (מי אני שהוא יוצא נגדי?)
      אתה צודק בכל מה שכתבת בפיסקה האחרונה בעניין רצף של כתיבה וספר שני וכו..
      המסקנות שלי הן ש:
      1. לא יהיה ספר שני
      2. אם יהיה נקפוץ ישר לספר השלישי כי ברור שאחרי מה שקרה עם הספר הזה, הספר הבא מוכרח להיות מחורבן
      3. לא התיימרתי להיות משורר, מעולם לא הגדרתי את ה"ספרות " כדרך חיי.
      זה נכפה עלי מסיבות ידועות ולא אראה שום אסון עם גברת מוזה (או איך שקוראים לזה) לא תמשיך ותפקוד אותי.
      אני שמח שאני יכול להעלות כאן את התגובה שלך.
      שבת שלום
      גיורא

      • כמי שאינו מתיימר להיות משורר, אתה מלא מעצמך, כל כך מלא – כשאתה כותב תגובות לשירי עמיתיך (ויפה שאתה מגיב), אינך מסוגל להשאיר את המרחב כולו למענם ולא לצרף לינק לשיר דומה שכתבת – דוחף ודוחף את עצמך בכל דלת קדמית ואחורית. האם לא קוראים לזה ביפנית יומרה או יוהרה?

        • גיורא פישר

          חשבתי שקוראים לזה דיאלוג.
          אני מצטער אם כך זה נתפס בעיניך, לא אחזור ואעשה זאת אצלך.
          בברכה
          גיורא

          • זה לא דיאלוג. כשזה רלוונטי ומתבקש מטעם סוגיה כלשהי או פולמוס שעולה, ומתרחש אחת לחצי שנה, זה אפילו נחמד. אבל כמשנה סדורה ועקבית של תגובה, זה נרקיסיסטי ומעמיד את המגיב במרכז ולא הנמען.

          • לצערי יש עוד כמה כאלה שעושים זאת באים לעודד ולהגיב לאחרים ומדברים כל התגובה על עצמם כולל לינקים לפוסטים שכתבו וכשאתה קורא בתגובה אין שום מילה המתיחסת לפוסט שלך רק:"גם אני כתבתי ש…
            וכאלה
            יוצא שהתגובה היא לוח מודעות אישי ויחצני של המגיב מעולם לא הערתי כדי לא לפגוע והנה זאת ההזדמנות
            כשאתה מגיב בלוגר יקר תן כבוד למכניס האורחים הוא במרכז וכהערת לוואי הזכר דברים שכתבת
            הנה אמרתי את זה

          • גיורא פישר

            אני מצטער אם יש כאלה הרואים את זה כפי שאתה מרגיש. אני מבחינתי לא אתן יותר קישורים לדברים שלי בתגובות אצל אחרים.
            שבת שלום
            גיורא

          • לדעתי אתה כן עושה את זה באופן דיאלוגי ואני אצטער אם תפסיק.

          • שורש יהודה

            עזוב. אפילו אני כבר לא מתייחס אל עצמי, תלמד ממני להתעלם ממני, הכי חכם.

          • אני דווקא בעד הוספת לינק לשיר שלך כמו שאני בעד לעשות זאת, איש הישר בעיניו יעשה. נראה לי קטנוני להתעסק בסגנונות תגובה.
            אבל הנה גם אני קטנונית…
            זווית הראייה שלך שורש מוסיפה איזה טוייסט חולני משהו, גם אם לעתים בעל גרעין אמת, בבלוג דמוקרטי צריך שיהיו גם שכמותך

    • שורש מר כלענה
      כמי שסולדת מאוד מאוד מדרך כתיבתך אני חייבת להודות שמעבר לכל ההגזמות יש בדבריך משהו
      אכן הכל על פניו נראה קליקה סגורה מאוד
      הלוואי ואתבדה

  3. זה פחות או יותר הופך את השיר על פניו, לא?

    • גיורא פישר

      ליפעת
      תאמיני לי, בי נשבעתי
      זה הדבר היחיד שהפריע לי בקטילותיו.
      כל היתר הם פרסומת הכי טובה שיכולה להיות לספר.

      כן, זה הופך את השיר על פניו ומאשר את הביקורת שלו על הבכיינות.
      ולך ותוכיח לכל קוראי הארץ שאין לך אחות
      שבת שלום
      גיורא

      • אתה איש ישר אמיץ ושורשי ,גיורא, מלח הארץ מי יקבע מהי שירה אמיתית
        לך בכוחך זה והמשך
        נראה את מרון כותב שיר אחד ראוי
        לבכות
        ויהיה גם יהיה ספר שני
        לא פחות טוב מהראשון תראה
        יש לך את זה
        יעודו של אדם נכפה עליו על כורחו
        ירצה או לא ירצה על כורחו יכתוב
        שבת רחומה עלינו

      • לגיורא
        זה ברור כשמש היתה לו תזה על בכיינות ובאופן מגמתי וסלקטיבי בחר רק מה שמשרת את התזה ,קרי, דמעות
        לא רצה להבליט את הפער בין החלום הבלתי נשלט למציאות השמה גבול וסייג לכאב רק פאסדה של חוזק
        יכול היה להדגים משיר אחר שלך יותר מאופק לכאורה
        תכלס הרבה מבקרים נעולים על תזה ודגים מתוך היצירות מה שמשרת את התזה הזאת
        אוהבת רק אמנים הכותבים על אומנים הם חשים מהבטן את היצירה ולא מתוך האינטלקט הפלצני שלהם

  4. שיר חזק, גיורא, אם כי בפירוש פורט על רגשות הקורא בגלוי(בכ"ז האיפוק של הסלע בא רק לחשוף ולהדגיש את הדמעות שמתחת)

  5. בננה שמשוני

    בהחלט הופך ויפה ההתייחסות
    מצד שני, מעט מאוד ראיתי בבננות התייחסות ביקורתית כנה לשיר של מי שהוא פה אושייה בננית חברתית ו או עומד בראש ארגון שעשוי לקדם אינטרסים של יוצר להיות מי שהוא רק אולי.
    מישהו אי פעם העז לקטול פה שיר חראבלבן של
    אפולו אור למשל?
    או בנדרס זוכה פרס שירה בשדרה?

  6. נ.ב.
    איני אומר שזו הייתה כוונתך, אבל אני כן אומר שזה האפקט של השיר הזה, הכתוב היטב, על הקורא.

    • גיורא פישר

      אתה לא צריך להתנצל אמיר
      זו בהחלט הייתה כוונתי (לפרוט על רגשות הקורא) כמו בכל יתר השירים שאני כותב הקשורים לשכול וגם אלה שלא.
      לזה קוראות המורות לספרות "אמצעים אומנותיים" שמטרתם לפעול על הקורא בלי שיחוש בהם. ואילו הקורא החוקר ,בקריאה שניה ושלישית יכול לפענח "מה עבד עליו".
      מי שקרא את ספרי יודע שבניגוד לדעת הפרופסור שהטון הוא "אנטי בכייני" (לא שזה נורא לבכות אם זה כתוב טוב)והשמטת המילה הראשונה מסלפת את רוח וכוונת השיר ו"מאשרת את הבחנתו"

      • כן, רק שכאן רואים לך את דרך התמרון, וזה בדיוק כמו לדבר על דמעות כל השיר.

        ונכון, אין ספק שהשמטת ה"בחלום" מסלפת לגמרי את המהלך של השיר.

  7. גיורא, עוד לא קראתי את הכתבה. אקרא ואגיב. אבל, אם פורסם שם השיר בהשמטת המילה הראשונה – זה בלתי נסבל. הייתי כותב ומבקש שיפורסם תיקון. לדעתי, כפי שאתה עושה כאן, אינך חייב להתנצח, אבל יש להעמיד דברים על דיוקם. כמובן שהמלה הזו היא החשובה בשיר ומעניקה לו את משמעותו. החלום שלך הוא קומפנסטורי (וסליחה על השפה היונגיאנית) לעמדתך המודעת. השיר חושף פער בין המציאות הפנימית למציאות הגלויה. זה מה שחזק ויפה בו. בדעתי לכתוב זאת גם במכתבים למערכת. להתראות, גיא.

    • אח של שורש יהודה

      אתם כל כך מאוהבים במילים שלכם, שנראה לכם שכל מילה היא קדושה והשמטה שלה היא שפע חמור נגד האנושות. בחאית זום זום

      • גיורא פישר

        לאח של שורש יהודה
        בשירה לכל מילה יש משמעות.
        בשיר הזה, המילה החסרה הופכת במפורש את השיר על פניו ומאשרת את דברי הפרופסור הצמודים להם.

  8. גילוי נאות חסר כאן: דן מירון לא היה מתייחס אל הספר שלך אלמלא חברתכם המשותפת, אגי משעול, הייתה מפנה אותו אליו.

    • גיורא פישר

      בהחלט יתכן ,אך יש לציין ש:
      1. זה לא עזר לי-:)
      2. הוא מתייחס לספר כעל "תופעה" המעידה על הדרדרות הביקורת שחיבקה כולה את הספר ,ועל קהל הקוראים הרב שרכש אותו והפל אותו "לספר פולחן". בעוד מחברו של הספר הוא מורה ןלא משורר וגם לא יהיה לעולם משורר.
      ועוד דברים אחרים.
      אני מחכה שמישהו יתן לי קישור למאמר כדי שלא אצטרך להעתיקו.
      אבל אביא מאוחר יותר את דבריו במלואם.
      גיורא

      • לא כל הביקורת חיבקה את הספר.

        • לא מוזם הביטוי ספר פולחן גיורא ?
          רק יהודה עמיחי הוא משורר פולחן שעל ברכי שיריו גדלו דורות
          צריך לא למשוך אש בכינויים ואם מירון כתב את המינוח הזה הוא באמת מגזימן

          • גיורא פישר

            ודאי שהביטוי "ספר פולחן" הוא מוגזם וטפשי.
            זה הביטוי שהפרופסור המכובד השתמש בו בחופזה.
            אם כי, בלי קשר לביטוי המופרך הזה ולדעתו המלומדת (אביא כשתהיה באינטרנט) אנשים רבים מתקשרים אלי ומבקשים להשתמש בשירים ולא רק בשירי השכול.

        • גיורא פישר

          האם אתה טוען שבאופן פסיכולוגי בחרתי להתעלם מביקורות לא טובות?
          אנא גלה לי איפה, כדי שאארוז אותן באותה חבילה עם פרופסור מירון -:)וכך יוקל לי
          שבת שלום
          גיורא

  9. איריס אליה

    גיורא יקר, לא יודעת מה כתב מירון, גם לא קראתי בעיון את כל הביקורות הטובות שקיבלת. אני מאד מתפעלת משיריך, הם חכמים, הם כואבים והם מאד כנים לטעמי. אני באמת ובתמים חושבת כמו שורש, בחלקים היותר מאופקים שלו, אין סיבה להתייחס לכל ביקורת, ואני מוסיפה, אם אין בה לעולל רע לספר. ז"א, לעולם יהיה הקורא חשוב בעיני מהמבקר המלומד, כל עוד המבקר לא יכול לעולל רע, ולמנוע מהקורא לרכוש או לפתוח את הספר. (בפרוזה אני חושבת שזה יותר דראמטי.)אני חושבת שאפשר לשמוח שהביקורת הזאת באה בשלב הזה, ולא בשלב שבאמת יכלה לגרום נזק.

    סוף שבוע טוב והמשך שנה טובה, עושה רושם.

    • הקוראים לשמחתי לא קוראים ביקורת ובמיוחד לא עיתון השמיכה(טוב להומלסים ביום חורף קר להתכסות בו כשמיכה הוא כזה רחב) הקרוי הארץ
      הקורא הולך אחרי הלב
      עומד בחנות הספרים מדפדף מתרשם קונה
      או שזה עובר מפה לאוזן
      ככה זה
      עדיף במקומונים בכתבות שטח טובות הם מגיעים לכל בית וגם האינטלקטואלים רבים מהם העיפו את הטלויזיה מהבית והפסיקו לקרוא עיתונים
      זה מה יש

    • גיורא פישר

      שלום איריס אליה
      תודה על המילים היפות.
      אכן, אני שמח שדבריו של פרופסור דן מירון באו ב"שלב הסיכומים". אם כי הסיבה להתלהמות (שבשלב זה ממש מצחיקה אותי, בי נשבעתי!) היא דוקא בזכות ההצלחה הביקורתית וגם המסחרית.
      לצערי הרב, גם בתאור ההצלחה הוא הפריז: " הספר שיצא בככמה מהדורות"
      ובכן, הספר לא יצא בכמה מהדורות אלא בינתיים במהדורה אחת. "עם עובד" מוציאים 1000 עותקים בהמהדורה ,ואכן לפי מה שנמסר לי רובה נמכרה ,ויש להניח שתודפס הדפסה נוספת.
      גם זה מכובד כשמדובר בשירה
      שבת שלום
      גיורא

  10. גיורא, כאן בבלוג קשה לי לפעמים להתחבר לכתיבה של שירה לכן איני מרבה להגיב אליך. שירה צרופה נקראת מספר. ולפעמים אני אכן קוראת שירה .

    אך אל שירך נילס ותמונת פספורט ועוד שיר התחברתי עד דמעות.
    אם הוא מביא שיר שפחות אהב זה מעיד על הספר כולו?

    בכלל קשה לי עם מוסד הבקורת, בעיקר כשהוא מעקר אנושיות.

    כמו שקשה לי עם אנשים שרואים בכתיבה יעוד שעולה על יעודם להיות בני- אדם . זוהי הערה כללית שאינה קשורה למבקר.

    חזק ואמץ.

    שבת- שלום.

    • גיורא פישר

      שלום אביטל
      תודה על המילים הטובות.
      אני דווקא בעד מוסד הביקורת העוזר לסמן למפות ולהמליץ.
      המאמר שבו אנחנו עוסקים הוא ראיון עם פרופ' דן מירון העוסק בין היתר בחוליי הביקורת והספרות העברית. הוא מביא (בין יתר הדוגמאות) את ספרי כהוכחה לכך שהביקורת נכשלה בתפקידה בכך שלא רק התייחסה אל הספר (לדעתו צריך היה לעבור עליו בשתיקה) אלא שגם שיבחה אותו מאד. הוא גם זועם כנראה על קהל הקוראים שמשום מה הלך לחנויות הספרים ובחר לרכוש את הספר שלי ולא של משוררים אמיתיים.
      שבת שלום
      גיורא

      • גיורא, אני לא נגד מוסד הבקורת.

        אלא על דרך התנהלותו. זוהי הערה כללית.

        שבת- שלום.

  11. עדנה גור אריה

    המילה הראשונה אכן משנה מאד את משמעות השיר.

  12. קראתי את זה עכשיו במוסף.
    המלה החסרה באמת משמעותית מאד בשביל השיר, ובמידה רבה היא העיקר, אבל אני מתארת לעצמי שזה רק עניין של הגהה. אגב, אני לא בטוחה שדן מירון הביא את השיר כדוגמה לבכיינות , אלא כדוגמה לאלוזיות/ציטטות מהתנ"ך. צריך גם לזכור שזה ראיון, ולא ביקורת שהוא כתב – כך שלא בטוח שדבריו נמסרו בהכרח במלואם ובצורה מדויקת.

    מה שהפריע לי מאד במה שהוא אמר (מלבד הסגנון, אבל זה עניין מוכר ומיותר לחזור על זה), הוא שמשתמע מדבריו ששירה טובה של אובדן חייבת לתאר את מה שאבד, ולא להסתפק בתיאור מה שעובר על המאבד. בעיניי זו קביעה תמוהה – אני בספק אם יש (ואם צריכות להיות) נוסחאות ברורות ומקובלות לתכנים ששירה בנושא מסוים צריכה להכיל.

    ומעבר לזה – אני חושבת שביקורת גרועה היתה מגיעה במוקדם או במאוחר – אי אפשר להימלט מזה, הרי אי אפשר להשביע את רצון הכל, ובוודאי שלא את רצונם הטוב. אני יכולה רק לומר את מה שאני בדרך כלל נוטה לומר על דברים כאלה, בצירוף משיכת כתף:
    נו, לבריאות שיהיה :)

    • גיורא פישר

      שלום עדה
      אני מאד מקווה שזה עניין של הגהה. משמעות העדרה של המילה הזו כשמיד אחריה מובאת הביקורת על הבכיינות היא לא מקרית. היא באה לאשר את הדברים. הרי יכול היה להביא שירים אחרים שמאשרים את התיאוריה על האילוזיות המקראיות (שאגב, אני מקפיד לשלבן בצורה שלא תהיה מורגשת על ידי מי שלא מכיר את המקור).
      בשלב זה, אני רואה בדבריו רק מחמאה גדולה.
      שבת שלום
      ותודה
      גיורא

      • שורש יהודה

        אבל אתה כמובן טועה. אלף עותקים הופצו אולי בחנויות לא נמכרו. ההוצאה מוסרת דיווח על מכירות רק אחרי חצי שנה או שנה. 1000 עותקים לספר שירה זה בסט סלר אדיר. לא יתכן שמכרת יותר מאמיר אור האחרון. אה?
        אז תבדוק שוב. ואם כן נמכרו אז סבבה לך, כי לפי עדותך זה ספרך האחרון אז שיבושם לך.
        והאמת, אתה בכיין לא רגיל. מתבכיין על מילה חסרה, על ביקורת רעה. באמת, פישר גבר בן שישים הולך לאיבוד דרך רפת?

        • גיורא פישר

          לשורש יהודה
          אתה צודק, ביררתי ואכן המספר כולל את מה שנמצא בחנויות. גם כך ,אני חושב שזה לא רע.
          אני לא יודע מה לעשות כדי לשכנע אותך שאני לא מתבכיין, אלא להפך, גאה ,ובכלל כל העניין הזה מצחיק אותי, לתת לי חשיבות כזו?
          לא אמרתי באף מקום שלא יצא עוד ספר.
          לא ניחנתי בכישורים נבואיים כמוך וכמו דן מירון.
          מה שניסיתי להסביר הוא שלא בחרתי בעבר וגם לא עכשיו בספרות ובשירה כבדרך חיים.
          אני מאד מכבד את אלה שעושים כך ומשלמים על כך לעתים קרובות באורח חיים סגפני וקשה מבחינה כלכלית וחברתית.
          אני ממשיך לכתוב, אם ארגיש שיהיה בידי ספר טוב, אשתדל להוציא אותו לאור.
          אני מאד אוהב ונהנה מתהליך הכתיבה, אך אם לא אכתוב יותר, לא אראה בכך את חורבן חיי
          שבת שלום
          גיורא

      • אילן ברקוביץ' הוא היחיד באמת שיודע היום לקרוא שירה. מה הוא כתב על שירתך?

        • גיורא פישר

          שלום
          אני לא מחלק ציונים מי יודע לקרא שירה ומי לא.
          כל קורא טוב בעיני.
          ולשאלתך: לא, אילן ברקוביץ' לא כתב עלי. אם כי בשתי הזדמנויות לפחות הוא ניגש אלי והביע את הערכתו לכתיבתי.

  13. דן מירון כתב עליך בחזירות, ברשעות והערלות המאפיינות אותו. שיריך הליריים יפים המה. נקודה. רגישים ונוגעים. ישפר הפרופסור הפטפטן את קריאתו. יתרכז בנימוק ויפסיק לתת ציונים לכל מאן דבעי מעל דפי העיתון, ובעיקר יימנע במחקריו מפרשנות יתר פתטית. רני.

  14. גיורא לשם

    אני רוצה להתעלם מפרטי הראיון שהעניק דן מירון לעתון "הארץ".
    אך למעט הדוגמאות בראיון, ועליהן אינני רוצה להעיר וחלקן אף אינו לרוחי, התחושה הכללית שמלווה את הראיון מוכרת לי מעצמי ואני חושב אותה לנכונה באופן עצוב מאוד.

    • תחושה עצובה, גיורא, אני בהחלט מסכים איתך. אבל הצרה עם מירון זה שעם פסיקותיו לגבי ההווה אני לא יכול לפסוע אפילו מטר וחצי. מצד אחד הוא מבקר את קרת על היותו סופר גימנזיסט ותו לא – כל כך נכון! מן הצד האחר, הוא מציע לנו להתרכז בסופר בינוני כמו גדי טאוב ולהתעלם מלאה איני. זה אבסורד! אני אישית מעדיף את גבריאל מוקד כקובע קורדינטות סמנטיות בזמן של אמת. ככלל, כאיש ספרות בדורו של מירון, אני מעדיף את מוקד – ראייה פנורמית יותר רחבה ובלי פספוסים מביכים. לגבי ההיסטוריה של הספרות העברית והיידית, אין ספק שהאיש ידען גדול ומתרגם חשוב. רני

  15. אהוד פדרמן

    גיורא, קראתי את הכתבה כולה במוסף הארץ.
    אין ספק שבקורתו של האיש כמו אישיותו -חריפה דעתנית ותוקפנית.
    התחברתי ברוב הדוגמאות שהובאו בכתבה לביקורת הפרוזה שלו כאשר שתי אמות מידה בהן הוא מודד איכות של יצירות ספרות נראות לי נכונות. אחת היא – האם הכותב מבין מה טיבה של המציאות עליה הוא כותב (ומציאות במקרה זה היא גם ביטוי בשפה של מקום ותקופה) והשנייה – כל הממעיט בפרוט עולמו הפנימי בכתיבתו הספרותית, הרי זה משובח.
    לא נראה לי נכון לבקר שירה תוך שימוש באותן אמות מידה. מכל המשוררים וספרי השירה שאותם ביקר בכתבה לטוב ולרע, קראתי רק את ספרך. ונראה לי שבביקורתו הוא עשה לך עוול – קודם כל, השמטת המילה הפותחת את שירך – אם נעשתה בכוונה – זהו מעשה גס ומכוער. ואם נעשתה בטעות, זו רשלנות בלתי נסלחת לפרופסור . מעבר לכך בקביעותיו הנחרצות נראה שמירון תקע תחילה את חץ הביקורת במטרה, שהיא כפי שהבנתי 'תרבות השכול הישראלית' ואז סימן סביבה את העיגולים – ההנמקות לכאורה. איני מתימר להיות מבקר ספרות מהולל ובכלל, אך כאחד שמכיר מ'השטח' את 'תרבות השכול הישראלית' אני מצהיר להד"ם. – שיריך רחוקים מרחק רב מאוד מ'התרבות' הזאת. גם הקביעה ששיריך (שמוגדרים על ידי מירון 'כלא שירים') נגועים בסוג עמוק של נרקיסיזם עד שמירון המסכן נבהל מזה, כמו הקביעה ש'השירים מתרכזים בעוצמת הקורבן והרחמים העצמיים של המאבד, האב' מביאים אותי למחשבה שמירון קרא ספר אחר מזה שאני קראתי – או, סביר יותר, קריאתו היתה מכוונת מטרה.

    והכי מקוממת זו הצביעות המגולמת באמירה
    בה מירון פותח את ביקורתו ' יש דוגמה שאני נוגע בה בחשש, אב שכול שלא יהיה משורר לעולם ושמו גיורא פישר שכותב הרהורים של מורה, וכותב על אובדן בנו בג'נין ב-2002.
    זה מה שנקרא מכוון למצח, יורה ורץ לספר לחבר'ה כמה הוא מצטער !!

    אגב, קראתי באיזה מקום שאחרי שפרופסור דן מירון היכה את אשתו מכות רצח , הוא התישב באדישות ליד שולחן הכתיבה והמשיך בעבודת הקודש שלו.

    • גיורא פישר

      שלום אהוד
      תודה על דבריך היפים.
      גם לי יש הרגשה שהוא קרא ספר אחר או ירה ואחר כך סימן את המטרה.
      נכון ששירי(?) השכול הם המרכז ,אך כידוע לך יותר ממחצית השירים לא עוסקים בשכול.
      אותי כל העניין הזה מצחיק ואכתוב על כך יותר מאוחר. משום מה דווקא המאמר הזה לא עולה לאינטרנט אולי בגלל שכתבתי להם שאני דורש התנצלות ותיקון של השיבוש.
      בעיקרון, נראה לי שהוא טיפס עלי כדי להגיד משהו על הביקורת וקהל קוראי וקוני השירה בארץ.
      בכל מקרה, אני לא פוסל את דבריו על רקע חייו האישיים.
      תודה
      שבת שלום
      גיורא

      • אהוד פדרמן

        גיורא, נדמה לי שאני מבין את צחוקך (מעבר לכך שאתה מצטייר לי כאופטימי ללא תקנה) -ההשתלחות הטוטלית בך ובספרך היא פשוט אבסורדית ולפיכך יתברר שסופה יהיה כמעשה בלעם שרצה לקלל ונמצא מברך – במיוחד אם תזכה להתנצלות
        וחוץ מזה, המוסף של יום שישי סופו שייזרק לפח ביום ראשון. ומעניין באמת שאין זכר לכתבה באתר של הארץ באינטרנט

    • למה אתה מתכוון בדבריך אהוד פדרמן ,כל הממעיט בפירוט עולמו הפנימי, הרי זה משובח? זה מה שמירון האלים והמדבר בלשון "אנחנו" כאילו הוא אלוהים אומר ובגלל זה זה נכון לספרות טובה, ואתה מחזיק בזה?
      אני במחילה מכבודך
      מצאתי שזה קשקוש מקושקש וצריך מיד לגרוס את ג'יימס ג'ויס ואת למשל וירג'יניה וולף, ורק לדוגמה.
      אין שום כלל בספר טוב חוץ מזה שאם הוא נחרט בנשמה של בן אדם. יפטפט הסופר ופטפט, לפעמים כל פסיק שלו דברי אלוהים חיים, וראייה פנימית מזככת.
      מירון הוא איש קרבות תרתי משמע אלים ואכזרי ופאתטי לו לדבר על תרבות. כשהוא כותב שלניר ברעם יש כתיבה תרבותית, זה מפחיד אותי. כי השאלה מה זה כתיבה לא תרבותית? מתפרצת וסוערת וחריפה באבחנות ומקורית?! אז מה רע. גם דעותיו לגבי הסופרות הטובות מטלון ואיני מטומטמת ושובניסטית.
      אני הזדעזעתי מפטפטיו המחרחרים ריב. הוא איש מסוכן. אפילו יותר מזך.
      ולגבי, האיש הנחמד שבביתו הגבתי לפדרמן שהפחיד אותי בתגובתו המאמצת אמת של גדולים-קטנים מאוד… מר גיורא פישר המכובד, אל תיקח ללב, האיש לא ראוי את שיריך היפים. לשונו מורעלת הכי מהכול בשנאה עצמית ל…דן מירון בעצמו.

  16. באווירת העליהום על דן מירון המתרחשת כאן, שסגנונו והאופן הארסי לעתים אולי מזמין זאת, אין להתעלם מכמה הבחנות רציניות כלליות שלו על הספרות והשירה.
    כמי שדווקא חושב שיש בספרך שירים טובים, לא הייתי מתעלם או מבטל מהבחנתו של מירון על חלק משיריך. הוא מזהה שם נקודת חולשה נכונה. יש לברור בדבריו בין קליפה לתוכן, אבל לא כדאי לזרוק את הרימון כולו.

    • גיורא פישר

      שלום אבינועם
      תודה על דבריך.
      חזרתי ועברתי על התגובות ולא מצאתי בהן התלהמות כנגד הפרופסור ,בודאי לא אצלי.

      ובקשר לשירים שלי: כתבת שיש בספרי שירים טובים, זה בניגוד לדעת מירון המצהיר שאני לא משורר ולא אהיה לעולם כזה.

      הטענה העיקרית נגדי היא שאני לא מתאר את בני: "בן אדם מת והוא לא רק בן של מישהו ,הוא אובדן משום שהיה ואיננו. השירים אחד אחרי השני מתרכזים בעצמת הכאב והרחמים העצמיים של האב"

      אם קראת את הספר אתה בודאי יודע שלמעלה ממחצית השירים לא עוסקים בשכול ובאבדן הבן.
      נראה לי מוזר שמישהו יגיד למישהו על מה הוא צריך לכתוב. הוא יכול לשפוט אם הכתיבה טובה.
      מבקר אחר, ציין שהוא היה רוצה שאכתוב על נסיבות מותו של בני או על הבעיה הישראלית פלסטינאית (דרך אגב, יש על שניהם אבל צריך לקרא בעיון את הספר)

      מירון הוא בחר בשיר מסוים ,ומישהו קיצץ את ראשו והפך את משמעותו כדי שישרת את דבריו.

      אגב, אני לא חושב שרחמים עצמיים זה דבר רע. בהחלט מגיע לי לרחם על עצמי. השאלה היא אם זה נעשה טוב מבחינה פואטית.
      נדמה לי שכל מי שקרא את הספר יודע שהנימה הקורבנית והבכיינית זרה לו לחלוטין. מה עוד שהשיר עומד סמוך לשיר "סלע" הבא להשלים אותו.

      אני מניח שבאופן טבעי יש שירים טובים יותר וטובים פחות. כאלה שידברו לאחד ולא יגידו מאום לאחר.
      אני מאד מרוצה מהדרך שבה הספר התקבל על ידי הביקורת ובכלל זה את דבריו של דן מירון.
      אני שמח שהרבה אנשים פתחו אליו את ליבם.
      תודה
      שבת שלום
      גיורא

  17. יודית שחר

    גיורא ידידי, אני יכולה לסרוק לך את זה. אבל בשביל מה, ומה זה ייתן לך בדיוק? עזוב גיורא, אתה יודע מה אני למדתי בחיים? שכל דבר שהכאיב לי, הציק לי, פגע בי, כל חוסר צדק כלפי הוצאתי אותו בשירים שלי.
    יש לך עט בן אדם, יש לך המון קוראים. תשמח.
    אתה המלך של הכתיבה שלך וים ענק זר ולא מוכר מזמין אותך להתנדנד על משבריו, לצלול, לצוף, לחוש, לטעום, להתעלס עם האוקייאנוס.
    הכל שלך. לך הלאה.

  18. גיורא לשם

    אני חושב שכל הדברים שנכתבו פה עד כה מחמיצים את עיקר הבעייה, שהיא לא גיורא פישר ואף לא דן מירון.
    רני יגיל רומז על כך בתגובתו, אולם מה שהוא מרגיש חומק לו קצת הצידה בהתמקדו (במידה מסויימת של צדק) בגבריאל מוקד.
    ובכן, הבעייה, מנקודת ראותי, היא:
    דן מירון (שרחוק מטיפשות או מאטימות לב) חש באסון המתקרב לתרבות העברית בארץ-ישראל. דבריו הם זעקה למראה האסון שהוא עצמו מתקשה להגדיר (ובמידה מסויימת אף אשם בו).
    התרבות העברית מכרה את נפשה לשטן הרייטינג, הכסף, קלות הפירסום, היחצ"נות, "הכוכב הנולד" ושאר מרעין בישין.
    ועכשיו השטן מתחיל לתבוע את התמורה ברוקנו את הנפש:
    ספרות חסרת ערך, כתיבה מסחרית זריזה למכירה בחו"ל (עוז, יהושע, גרוסמן, קרת), סילוק השירה מן המדף, מות המסה הביקורתית, הרס החינוך לאמנות וחיסול ההשכלה הגבוהה.
    השטן אף שיבש כליל את השפה העברית. די לפתוח עתון ולראות ש"מפוכח" נכתב כ"מפוקח", "לצוטט" נכתב במקום "לצותת" (היום, ב"העיר"), משאת נפש כלשהי היא "חלום רטוב" וחוסר ידיעה נחשב ל"אין מושג ירוק" (אולי יש למישהו מושג אדום?) ומשהו לא הגיוני "לא עושה שכל".

    • אמנון נבות

      לגיורא לשם

      אני חושש מירון (יחד עם פרי ושקד)
      אשמים מאוד במצבה של הספרות הישראלית,
      והם היו מעודדיה של תרבות הרייטינג.

      דבריו על שלום עליכם מופרכים.שלום עליכם
      היה סופר עממי במובן הבסיסי של המושג.
      (אין זאת אומרת שהיה פחות טוב או מורכב)
      כלומר,הסלקציה והבחירה שלו בדמויות עממיות ובאנשים "פשוטים" הייתה חלק מן
      הפואטיקה (חזור,הפואטיקה!) שלו.כלומר,
      הוא כתב על אנשים מורכבים,אך לא מודעים.

      מירון נותן דגש לסיפורים מ ס ו י י מ י ם,שכתב שלום עליכם לאחר הקריסה במצב בריאותו ("סיפורי רכבת" וכו').גם אני יכול להוכיח,על סמך סלקצייה תריפה מאוד,
      שאפריים קישון,לפחות בתריסר וחצי הומורסקות מכלל המאות הרבות שכתב,הוא
      סופר גדול לא פחות משלום עליכם.בכך
      אחטא קשות לאמת ההיסטורית,לתפקוד של
      הסופר במרחב הזמן ובהקשרים הספיציפיים
      של כתיבתו.הגדולה של ש"ע אינה טמונה
      בחתרנותו ולא בהיותו פרקוסור של הפוסטמודרניזם.מירון מעוות בלי הרף
      את הנתונים ואת העובדות לטובת מירון
      המבקש להשאר רלוואנטי ו'עדכני' בכל מחיר.

      טכניקות מאניפולאטיביות אכזריות במיוחד
      נקט מירון גם בקשר לאלתרמן(האדם)-למשורר
      לא יכול היה להתכחש בלא שיאבד את מעט האמינות שעוד נותרה לו.

      מצער שמירון,בגילו,ממשיך לעסוק במאניפולאציות טכסטואליות (ומקרה השיר
      שצוטט פה יוכיח)ובהכחשת מצבה הטרמינאלי של הספרות (בעיקר הסיפורת) העברית.

      וגם מבקר קטלן ינקוט זהירות ומידה של מתינות ובוודאי לא פסילה גורפת באשר לקובץ שירים ראשון למחברו.(הרפתן והמורה
      אדם במיטב שנותיו – המשורר צעיר!)

      אין צורך לומר מה שלי ברור מאיליו:
      העניין של מירון הוא לא בטיב שירתו של
      גיורא פישר ואף לא בנסיבות הטראומטיות
      שחוללו אותה,אלא עניין אחר לחלוטין,שאין לו קשר לספרות או להערכה
      ממשית של מצב השירה בכלל וספרו של פישר בפרט.

      ולגיורא: בלא כל קשר למירון,שירים רבים
      בספרך דיברו אלי,אחרים היו זקוקים להבשלה נוספת.זה – מדרך הטבע.ספר ראשון
      למחברו הוא סוג של פוזיציה שיש לה חוקים
      משלה.ובעיקר – לב אל לב יביע אומר.

    • אמנון נבות

      גיורא לשם הרשה לי לחלוק עליך

      מידת רשעותו של מירון היא עניין לבנות
      זוגו,ליוצאי חלציו,לשכניו,ולקולגות שלו שמן האקדמיה.

      תרומתו של מירון לדרדור האקדמיה הספרותית ולסילוק כל תלמיד עם שמץ של מחשבה עצמאית,היא מוחלטת.היחידים שחמקו מתגרת ידו הם התלמידים של המגמות האינטרדיסציפלינאריות,שמיהרו להשתלט על האקדמיה הספרותית לאחר שעזב.מידת מחוייבותם של אלה לספרות כספרות היא
      בדיחה,וזו חזות פניה של האקדמיה,היום.

      ומי בדיוק,גיורא,עודד את יהושוע,עוז
      (אמנם פחות) גרוסמן ומאיר שלו,אבירי
      ספרות הרייטינג והכותבים בשפה התירגומית
      במשך עשרות שנים? רק ניחוש אחד יספיק.

      ומי הוא המאניפולאטור שבחר לכתוב על
      אלתרמן הילד והנער הכותב שירי בוסר במקום להתמודד עם תופעת המשורר הבוגר,
      המאגיה של שירתו וסמכותו הציבורית למרות
      שבסביבתו היו משוררים לא פחות טובים או גדולים ממנו (אצ"ג,רטוש)?

      ומי הוא המאניפולאטור שמציב עכשיו את
      שלום עליכם כסופר חתרני,כמעט פוסמודרני,
      בעוד שהיה במובהק,במוצהר,ובמכוונן סופר
      עממי (הדמויות שכתב עליהן היו מורכבות,
      אך לא מודעות),מה שלא עושה אותו סופר פחות חשוב?

      מי בדיוק אחראי לסלקציה,ומבליט את הצד
      היותר אפל שביצירתו (שנכתבו לאחר שקרס
      קריסה בריאותית קשה,בשנת 1908 ),שאינה מאפיינת תשעים ושבעה אחוז של כתיבתו?

      אני יכול להוכיח לך בתרגיל פשוט: הבלטת
      תריסר נבחרים מתוך חמש מאות ההומרסקות
      שכתב אפריים קישון,תייצב אותו כאחד הסופרים המרכזיים בשני הדורות האחרונים!
      לא פחות מקפקא ושלום עליכם.השאלה היא מה
      היה קישון בהקשר ההיסטורי,איזה תפקיד ממשי מילא בספרות,מה הייתה כוונת המכוון
      שלו,האם באמת התמודד בשדה הספרותי ובשדה הסמאנטי של הספרות? וכו'.

      האם היה קישון כותב חתרני ופרקוסור של הפוסטמודרניזם? שטויות! גם שלום עליכם.
      גדולתו וחד פעמיותו מצויים במרחב אחר.
      מירון הוא שמבקש להיות רלוואנטי בכל מחיר.

      אני חושש מאוד שהמאניפולאטור הכוחני
      המושחת שבמירון מביס ללא הרף את החוקר
      וההיסטוריון המושחז והאחראי.עמדתי על כך כבר לפני כמעט עשור (במאמרי "החוקר כאני עליון של ספרות שלמה" ,עכשיו,2003 )
      והדברים עוד יחודדו.

      גם מבקר קטלן שבקטלנים ינקוט זהירות
      בספר שירה ראשון למחברו,של משורר צעיר
      (הרפתן והמורה במיטב שנותיו: המשורר,צעיר)

      המאניפולאציה (העלמת השורה הפותחת) היא טכניקה ידועה של מירון:הקיטוע,ההוצאה מההקשר המרכזי,ופסילה קארדינאלית על בסיס טקסט שמאבד את ערכו כיוון שהוצא
      מהקשרו.

      לבסוף,לא טחו העיניים מראות שלא שירתו
      של גיורא פישר ואפילו לא ההקשר הטראגי
      המחולל אותה מעניין את מירון,אלא עניינים אחרים לחלוטין,שאין להם שום קשר
      לשירה הם שהובילו להנפת הקרדום.אין חדש
      תחת השמש,אין זו גם הפעם הראשונה אצל מירון,נקלעת שלא באשמתך,גיורא (פישר)
      לשדה אינטרסים סותרים שאין לך נגיעה אליו,לא כאדם ולא כמשורר.ככל שיש לאל ידי לשפוט – כמשורר וכאדם אתה נ ק י.

      והערה לגיורא פישר(בלי קשר למירון): שירים רבים בספרך קראתי בהערכה,אחרים
      טרם הבשילו ונחפזת מדיי לפרסמם.ספר ראשון מכובד למחברו.ובעיקר – לב אל לב יביע אומר.

      • גיורא פישר

        בוקר טוב אמנון
        משתי התגובות הדומות אני מניח שבגלל מערכת סינון התגובות שאני משאיר פעילה בלילה, חשבת שתגובתך לא נקלטה והיית צריך להקליד אותה פעמיים.

        פרופסור מירון השתמש בי האופן מוצהר כדי לבקר את המבקרים ואת הקהל כעוד סימן להדרדרות הספרות העברית.

        ידעתי על הראיון ורוח הדברים מזה שבועיים ,וכמו שציין הפרופסור אני סך הכל מורה לתנ"ך ורפתן (אם כי כבר חמש שנים לא חולב פרות). כששמעתי על כך, צחקתי ועניתי למקור האינפורמציה שעולים בדעתי דברי דוד לשאול (יש לי עדויות)" אחרי מי יצא מלך ישראל, אחרי מי אתה רודף אחרי כלב מת ,פרעוש אחד?" (שמואל א' כ"ד 15)

        ובאותו עניין, קשה היה להחמיץ את נימת הבוז שלו ב"מורה". בהזדמנות אחרת הוא כינה אותי "הרפתן". ולא ידע שאלו הדברים שאני גאה בהם! בפוסט על השיר שלי "היא נובחת" וזה שאחריו (ספטמבר 2008) הטילו מגיבים ספק ביושרה המקצועית שלי כמורה,
        זה העליב וקומם אותי. ואילו עכשיו דבריו של מירון מגדולי חוקרי הספרות העברית לא נוגעים בי.
        אין לי אלא להתלות באחד מגדולי המשוררים מעולם: הנביא עמוס: "לא נביא אני ולא בן נביא אני כי בוקר אנוכי" (עמוס ז'14).

        ובקשר לספר שלי. תודה שמצאת בו שירים יפים.
        ובקשר לשירים הפחות טובים, אני לא יכול להתלות בחוסר נסיון של משורר צעיר ולא בחופזת נעורים.
        כל שיר שנכנס לספר נבחר בקפידה ומתוך כוונה (יתכן ומוטעית). אם יצא לנו פעם להפגש אפרוש את השיקולים בהרחבה
        לדוגמא: השיר הזה מופיע לפני השיר "סלע" ויש להתייחס אליו כאל רצ'יטטיב לפני האריה.
        אם פרופסור מירון היה הגון, לא רק שלא היה מקצץ את המילה העיקרית שבשיר אלא היה מביא את השיר שבה אחריו.
        חלק מהשירים מטרת הבאתם הייתה לתת לקורא הפוגה רגשית, לעיתים הפוגה קומית. הרגשתי שספר כזה זקוק גם לדברים כאלה.
        תודה על הרוח הטובה
        שלך
        גיורא

  19. גיורא לשם

    אמנון יקירי,
    כנראה שאין בינינו מחלוקת, למרות הכל.
    נימת הקול העיקרית שלי ניסתה לומר כי מירון עצמו נופל קורבן לאסון שהוא אחד ממחולליו.

  20. די! כמה אפשר לדוש בזה? כן השמיט מילה, לא השמיט מילה, כן הרביץ לאשתו, לא הרביץ לאשתו, הוא איש נחמד, הוא איש לא נחמד, הוא כן או לא ראה את השיר שלפני או שאחרי וכיוצא באלה שטויות.
    תתכבד גיורא וחשוב על לוז דבריו של החוקר המאוד לא טיפש הזה, אולי יתברר לך שיש משהו בדבריו.
    מצד שני – אני מעריץ את היכולת שלך לראות ביריקה גשם ברכה.

    • העתקתי את דברי הפרופסור לחנן רביב

      חיוו הפרטיים של דן מירון באמת לא קשורים לביקורת הספרות. אבל אם השמטת ה מילה לא הייתה בטעות, (במקרה הזה המילה החשובה ביותר בשיר),ומדובר בשיטת הוכחה ידועה אצלו ,אז יש מקום לתהיה.

      ובקשר אלי:
      לא ברור לי מה יש לי ללמוד אצלו הוא אמר:" אב שכול שלא יהיה משורר לעולם". כלומר גם אם אלמד עד סוף ימי, לא יעזור לי דבר.

      הטיעונים שלו נגדי "סוג עמוק של נרקיסיזם וזה מבהיל אותי"

      ההוכחה: "אין בספר שום עמידה מול הזהות של הבן, איזה בן אדם הוא היה ומה היה קרוב לליבו. רק שיר בנאלי אחד העוסק בכמה יפה הוא היה בתמונת הפספורט(אביא עוד מעט קישור לשיר ותוכל לשפוט עם השיר בנאלי והאם הוא על כמה יפה הוא היה)
      בן אדם מת והוא לא רק בן של מישהו, הוא אבדן משום שהיה ואיננו.
      השירים אחד אחרי השני מתרכזים בעצמת הקורבן והרחמים העצמיים של המאבד (הערה: למעלה ממחצית השירים לא עוסקים בשכול). וזה הולך עם אלוזיות ספרותיות וציטטות מהתנ"ך.
      לאחר מכן הוא מביא את השיר עם המילה החסרה)
      וחותם את דבריו: מביך. זה ספר שהיה צריך לעבור עליו בשתיקה.

      עכשיו תאמר לי בבקשה לאיזה חלק מדבריו אני צריך להקשיב וללמוד?
      הטיעון העיקרי שלו כל כך מופרך (מה הייתי צריך לכתוב) הוא המאפשר לי לגחך ולראות בכל זה מחמאה ופרסומת.

      ולצורך הציטוט הנאות ,כבר אקליד גם את ראשית דבריו כדי שיהיו מונצחים:
      "יש דוגמה שאני נוגע בה בחשש, אב שכול שלא יהיה משורר לעולם ושמו גיורא פישר שכותב הרהורים של מורה, וכותב על אובדן בנו בג'נין 2002. הספר "אחרי זה" זכה לגלים של שבחים שגם יצרו תופעה חברתית, והספר שיצא בכמה מהדורות (לא נכון, אבל 1000 העותקים הראשונים עוד מעט ויאזלו) הפך לספר פולחן ולחלק מתרבות השכול הישראלית. אני קורא,והרצון הפנימי שלי אומר לא לגעת בו כי זה אב שכול. לא אכפת לי שאלה לא שירים ,אלא שיש כאן סוג כה עמוק של נרקיסיזם וזה מבהיל אותי.

      בברכה
      גיורא

      • באמת באמת לא רוצה להעליב, אבל אני סבורה שמירון צודק. גם אני תמיד חוששת לכתוב לך דבר ביקורת, גיורא, בגלל עניין השכול הקשה. אבל אני מזדהה עם דברי מירון. אז אם כבר כתב, אני מוסיפה את הזדהותי. וכן, אני חוששת להזדהות, כי זה נראה כגסות רוח לפגוע באדם שכול. אבל טוב עשית שפרקת את לבך בשירה, ואולי אף טוב שהספר ראה אור, בייחוד למענך, כי אני מאמינה שהוא היטיב איתך מבחינה נפשית, שהיית זקוק לו.

        • גיורא פישר

          בי נשבעתי, אם יש תגובה שמביאה לי את הקריז זו התגובה המתחסדת שלך.
          לא זו של מירון.
          במה מירון צדק?
          בכך שהספר הפך לספר פולחן?
          שנמכרו הרבה מהדורות?
          שאני לא משורר
          ?
          שהביקורות והקוראים (שלא מכירים אותי) טעו כולם כשפתחו ליבם וארנקם?

          האם קראת את הספר?
          מי שמכיר את התנהלותי פה בבלוג יודע שבכוונה לא הסגרתי בשנה הראשונה פה את היותי אב שכול ,לא פירסמתי שירים הקשורים לשכול. למרות זאת זכיתי להערכתם המקצועית של רבים וטובים בבלוג.
          "יצאתי מהארון" לאחר שנה ביום הזכרון ואחר כך לא פירסמתי יותר שירים הקשורים לשכול.
          לא ביקשתי ואני לא מבקש הנחות.
          מבחינתי "ההתנצלות" של מירון הייתה מיותרת . אני דורש שיתייחסו לספר שלי כאל ספר שירה ולא כאל ספר של אב שכול.
          זו הסיבה שלא ציינתי את הפרט הביוגרפי הזה בכריכה האחורית עם יתר הפרטים.
          זו הסיבה שלא עשיתי את המתבקש והקדשתי את הספר לבני.

          כמו שמלחין נותן סימנים בראשית היצירה באיזה אופן וקצב יש לנגן, הבחירה שלי לא לשים את ההקדשה הייתה הוראה לקוראים: אל תצבעו את הכל בשכול. הספר הוא גם עליכם.

          ובחזרה לדברייך:ההתיחסות לשירה כאל משהו תרפויטי שהיטיב עמי מבחינה נפשית מקומם אותי מאד
          האם היכרת אותי קודם לכתיבתי?
          ובכלל כתיבה תרפויטית מטרתה לפרוק על הנייר את מה שאנשים לא מעיזים לומר.
          אני הייתי לפני האסון ואחריו קשקשן בלתי נלאה ולא היתה לי בעיה לדבר על שום דבר.
          אחד המאפיינים של כתיבה תרפויטית הוא שהם מרגשים את הכותב והסביבה הקרובה לו.
          ממכתבים וטלפונים שאני מקבל אני רואה שהכתיבה שלי יוצרת קשר עם קהל נרחב יותר.
          אז אנא, אל תעשי לי הנחות ,בטח לא מקצועיות.
          גיורא

        • השירים של גיורא פישר עומדים בכל סטנדרט של שירה ודן מירון ואת ערלים מוזיקלית. בכלל, מירון חלש מאוד באבחנותיו השיריות, תחומו הוא יותר הפרוזה. אבל שכמותך ושכמותו – אותו פרופ' שאילף את המחשב שלו לכתוב לבד – הם כנראה "תולדי קיץ" מעייפים מאוד.

        • איריס אליה

          איזה הערה פסיכולוגיסטית מיופייפת פטרונית ומתנשאת! מי את שתקבעי מה היטיב או לא היטיב עם גיורא פישר מבחינה נפשית?
          מי את שתקבעי למה גיורא פישר היה זקוק או לא זקוק?

        • דן מירון הוא בסופו של יום, אם מקלפים את הפרופסורה ואת פסבדו-האיום האינטלקטואלי שהוא טורח לייצר – לא יותר מאשר איש של חשבונות קטנים ורדיפת כבוד וסמכות אינסופית. הוא מסתובב כמו הרבה אנשי אקדמיה ותיקים עם הכבוד בשרוולים, אבל כאן זאת לא אוניברסיטת תל אביב או האוניבריסטה העברית ודעתו אינה טובה מדעת אחרים. לגבי יודית שחר הוא צודק, לגבי גיורא פישר רשעותו ורעות לבו וכן הרצון התמידי שלו לעורר פרובוקציות זולות הם אלה שהנחו אותו. הוא מלך רודפי הרייטינג. בקיצור, בא להקיא ממנו ומזך ביחד. צרור אותם בסל וחסל.

      • די גיורא, תרפה ותעזוב.
        הדיון הכמו משפטי הזה על מי אמר מה למי ומתי ואיך שמגובה בציטוטין ובציטוטי ציטוטין אינו מועיל לך ואינו מועיל לאיש, הוא סתם מייגע אותך וטרחני לסביבה.
        אם אכן, כדבריך, קטילתו של מירון כה מופרכת בעיניך, לא היית צריך להקים כזו מהומה.
        במקום זה עשה משהו מועיל ומרגיע – כתוב שיר, צא לטייל, נשק את אשתך, חלוב פרה, תלוש יבלית, קרא ספר, טעם עוגה. כל דבר עדיף על ההתבוססות הווכחנית הזו.

        • גיורא פישר לחנוך

          שלום חנוך
          תודה שאתה דואג לי-:)
          ו"הסביבה" יכולה לדאוג לעצמה. זה נורא פשוט, לא נכנסים לבלוג.
          אני לא יודע אם אתה משתתף קבוע פה או מזדמן.
          בכל אופן, הקפדתי להביא לכאן את כל הביקורות שהתפרסמו על ספרי עד כה. (הזהרו, יש באמתחתי גם את דברי דרור קורן מתכנית הרדיו של הדסה וולמן)
          עניין "משוררותי" כמו שאתה רואה ,לא נורא חשוב לי. לעומת זאת חשובה היושרה שלי.
          זו הסיבה שהבאתי לכאן את דברי פרופסור מירון גם למי שלא קורא את עיתון "הארץ".
          בברכה
          גיורא

          • שמי חנן – לא חנוך.

            שוב יצאת "צודק".
            לעולם לא תעצור כדי לחשוב, לשקול ולהפנים את מה שהזולת אומר ורק אז להגיב. לעולם יש לך תשובה מיידית, קבועה מראש וניצחת.

            כל טוב.

  21. אחד שיודע

    לא סומך על דברין של דן מירון . הוא מקבל כסף מההוצאות לקדם ספרים בטוב או ברע .

    :" אב שכול שלא יהיה משורר לעולם". אמירה שטותית. לפי זה דוד גרוסמן היה אמור להפסיק לכתוב לאחר ששכל את בנו.

    • אחד שיודע לקרוא

      מירון לא דיבר על כל אב שכול, הוא דיבר על אב שכול מסויים.

      • מירון הוא בן דור שחייב לבעוט בשכול בשם האינדיווידואליזם היצירתי הקדוש שכבר בא להקיא ממנו, מה שזך חברו לקבוצת "לקראת" ניסח בשירו על כמיהתו להיות "אזרח העולם". אבל מה לעשות שהם כבר פסה קומפוזה מזמן, ורק תדלוק ותחזוק הפרובוקציות לכלבלבי התקשורת עוד מזכיר לנו אותם פה ושם, לפעמים. ועל זה נאמר: אכן הגולם כתב על הפרפר מן התולעת.

      • אחד שיודע לקרוא עוד יותר

        דן מירון לא דיבר על אב שכול מסויים
        או אבות שכולים בכלל.הוא מסמן בטבעות עשן סמויות מסרים התוחמים שירת עציצים
        ואדניות מסויימת,מה שנקרא בז'רגון
        צבאי חומת אש שמלפניה דרך הטשטוש.מה שקראנו זה סיור אלים בדרך הטשטוש.

        זה לתוהים באמת מה ראה מירון לטווח אדם
        מבוגר שהוציא קובץ שירים ראשון שמחוללו היא טראומה לא פשוטה.מירון אינו יורה סתם.כל הדמויות שטיווח בראיון הן בעלות מעמד או סוג
        של נוכחות והשפעה מצטברת ב'תרבות' הספרותית תיקשורתית.משורר צנוע ושירה
        מינורית מדעת (היינו,חרישית באופייה ושאינה מהלכת בגדולות)ואישית אינטימית שמצאה מסילות אל לבם של קוראים רבים אינו תחום הדיון המובן מאיליו של מירון.

        כשהמדובר היה במשורר מאז'ורי זייפן
        ומלודראמאטי ואב שכול ששירתו היתה אפיגוניה (ואפילו פארודיה
        בלתי מודעת) על נוסחים מרכזיים,תחילה נוסח אלתרמן ואחר כך נוסח זך,ושהשפעתו על הטריוויאליזאציה של השירה היתה עצומה והרסנית,(נתן יונתן) מירון פחד
        לצייץ.

        • אחד שקורא לאט

          יתכן שבמקרה נתן יונתן מירון יישם את המלצתו העצמית: "זה ספר שהיה צריך לעבור עליו בשתיקה". במקרה זה לא עמד בו ייצרו והוא פתח את הפה.

          • צריך ללמוד לחיות עם הביקורת זה חלק מעיסקת חבילה
            חבל על השחתת האנרגיה

  22. ס"פ על המים

    יקירי,
    הנה הקישור שחיפשת.
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1182132.html
    אתה יכול למחוק את תגובתי ורק לשים את הקישור בראש הבלוג.
    מחזק את ידיך. את הביקורת שלי על שיר שלך כבר כתבתי כאן במטע כשהספר רק יצא

  23. המבין יבין

    הביקורת של דן מירון על שיריו של גיורא נובעת מהרצון לנקום באדם שלישי; לכן , חבל להתייחס אליה.

    • גיורא פישר

      הגיעו אלי הרמיזות האלה.
      אין בהן ממש.
      אני חושב שאמנון נבות אצל גיורא לשם הרגיש בחושיו מה מסתתר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר