בננות - בלוגים / גיורא פישר / שיר ליום קיץ "מקום באוטובוס"
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

שיר ליום קיץ "מקום באוטובוס"

 

 

 

 מקום באוטובוס

 
חֲמִשָּׁה מְקוֹמוֹת פְּנוּיִים בָּאוֹטוֹבּוּס.

 

שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ לְיָדִי, אֲנִי מִתְפַּלֵּל

שֶׁלֹּא יֵשְׁבוּ.

אֵין לִי חֵשֶׁק לְרֵיחַ
וּמַגָּע אֱנוֹשִׁי
דָּבִיק

בְּיוֹם לַח כָּזֶה.

 

מֵסֵב עֵינַי מֵהַנּוֹסְעִים שֶׁעָלוּ

כְּתַלְמִיד הַמְחַפֵּשׂ כִּבְדֶרֶךְ מִקְרֶה בְּתִיקוֹ

בְּעוֹד הַמּוֹרֶה תָּר אַחַר קָרְבָּן
לְהַעֲלוֹת עַל הַלּוּחַ.

 

לְאַט , בִּגְנֵבָה,

מֵרִים רֹאשִׁי

פּוֹקֵחַ חֲצִי עַפְעַפַּי

 

מַבְחִין בְּמַבָּטֵי הָעוֹמְדִים-

הָעוֹצְרִים מַבָּטָם עָלַי.

סוֹרְקִים אוֹתִי וּבוֹחֲרִים לָשֶׁבֶת
בְּמָקוֹם פָּנוּי

אַחֵר.

 

כְּמוֹ אָז כְּשֶׁהַמְּאַמֵן בָּחַר

שַׂחְקָנִים אֲחֵרִים לַנִּבְחֶרֶת

כְּמוֹ בָּרִקּוּדִים

כְּשֶׁהַבָּנוֹת בָּחֲרוּ בַּבָּנִים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

13 תגובות

  1. שולמית אפפל

    אוי גיורא אני מבינה אותך

  2. שיר מעולה. בנוי לתפארת ועם סיום מהורהר ויפה, שיפה גם בניגוד שהוא יוצר לשאר חלקי השיר

  3. רונית בר-לביא

    :))

    מוכר מאד, גם התפנית, זו שבראש,
    הכל בראש שלנו.

    אני רצוי מידי, תיכף ידביקו אותי, אף אחד לא רוצה אותי.

  4. אהוד פדרמן

    מעבר להזדהות הרגשית שלי עם הדובר השירי, אני חושב שבכל אחד ואחת שולטת אחת משתי הקרנות אישיותיות בסיסיות כלפי הזולת שאפשר לכנותן, כוח משיכה וכוח דחייה ואין הן תכניות כבקשתך בבחינת ברצותו יִרְצוּהוּ ( הבנות, המאמן בנבחרת) וברצותו יְרָצוּ את רצונו (לשבת לבד באוטובוס). מה שנקרא בלשון אחרת, גורל: להיות מקובל , או לא להיות מקובל זה לא ניתן לבחירה.

  5. שיר המתאר סטואציה כביכול אוביקטיבית אבל למעשה זהו תסריט פנימי שהרגש מקרין על מסך העיניים, תסריט מתעתע כמו שרגש יודע לעשות
    אני למשל אוהבת לשבת בדד כשתיקי מתרווח על המושב שלידי
    את מבטי האנשים אני מפרשת כהתחשבות
    הם כבר יודעים שסימנתי טרטוריה
    אנוכית שכמותי!
    צודקת רונית
    הכל בראש שלנו
    והשיר פשוט לכאורה אך מתאר מצב פנימי רגשי די מורכב
    אז האוטובוס כמשל מה?

  6. הי גיורא, שיר שלכאורה מספר על חוית אוטובוס מוכרת אבל לאורך הנסיעה מתגלה עומקה של החויה ומקום באוטובוס מתברר כמקומנו בעולם ובכל פינה בתוכנו. מאוד נהניתי לקרוא ושמחתי שעורר אותי למחשבה כי בעת הקריאה
    נזכרתי בבתי שיום אחד שיתפה אותי בחששותיה. היא אמרה: "אמא, אני לא רוצה עדיין שיהיה לי חבר, אבל מה שמטריד אותי זה, שאף אחד אף פעם לא הציע לי בכלל חברות". (מבחירה שלי, לא רוצה שישבו לידי, אבל מטריד אותי שלא, מבחירה שלהם).
    התשובה שלי לבתי ולכל תוהי המקום שזה בסדר, אנחנו פשוט משדרים מצויין את עצמנו ואנשים קולטים, וזה רק מוסיף להיותנו בעלי עוצמה.
    ובאה על החתימה:
    אמא מעצימה:)

  7. שיר מאוד יפה גיורא.
    ברוח הדברים של סיגל (ובתה), אנחנו רוצים לסרב, אבל שזכות הסירוב תהיה בידינו…
    ואני, אגב, רוצה לשבת לידך :).

  8. בקריאה נוספת, הייתי מורידה את השורות
    "אֵין לִי חֵשֶׁק לְרֵיחַ וּמַגָּע אֱנוֹשִׁי

    דָּבִיק

    בְּיוֹם לַח כָּזֶה.

    "
    חזק יותר בלעדיהן בעיניי

    • גיורא פישר

      היי לי
      את יודעת שהייתי צריך להקדיש לך את השיר?
      מכיוון שלא היה לך זמן להפגש איתי אחרי ההקלטה בקול ישראל, נסעתי באוטובוס הספציפי הזה.
      אם היינו נפגשים, אולי היה קורה משהו אחר באוטובוס אחר והיה נכתב שיר אחר -:)

      ובקשר להערה שלך, אני לא מסכים, מכיוון שיש לשורות האלה כמה תפקידים: להכניס את הקורא לסיטואציה מוכרת ולחזק את המהפך הרגשי בסוף. מה שנראה כלא רצוי (מגע אנושי דביק) הופך למשאת נפש.
      שלך
      גיורא

  9. נהדר, זוכרת את החשש, המתח, יבחרו-לא יבחרו…רוצה לא רוצה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר