צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

התבגרות

 

 

 

 

התבגרות

                          לגלעד


בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה

וּמְסָרֵב לְהִפָּרֵד מִמִּטַּת יְלָדִים

בַּת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ.

 

בְּמַחֲבוֹא הַמַּצָּעִים שֶׁבְּבֶטֶן הַמִּטָּה

שׁוֹמֵר אֶת הַצַּעֲצוּעִים

שֶׁרֵיחָם הָעוֹלֶה בַּלַּיְלָה

מַרְדִּים אוֹתוֹ וְאֶת חַיּוֹת הַבַּד

הַמְמֻלָּאוֹת אַהֲבָה.

 

לַמְרוֹת שֶׁבַּלֵּילוֹת הָאַחֲרוֹנִים

הוּא יָשֵׁן עִם נַעֲרָה

הוּא מַקְפִּיד לְסַדֵּר אֶת חַיּוֹת הַמִּשְׁמָר

בָּרֶוַח שֶׁבֵּין הַמִּטָּה וְהַקִּיר

 

שְׂמֹאלוֹ תַּחַת ראֹשָׁהּ

וִימִינוֹ מְחַבֶּקֶת דֻּבִּי

מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

 

 

 

30 תגובות

  1. "חַיּוֹת הַבַּד
    הַמְמֻלָּאוֹת אַהֲבָה."
    מקסים, וגם השיר בכלל.
    אני חושבת שהיה לי פעם חבר כזה… אם כי חיות הבד היו מנטאליות בלבד.

  2. כל כך שמחתי שהצלחתי סוף סוף להעלות את השיר הזה לאתר (בעזרתה של מירה) ששכחתי לציין שזה הראשון בסדרת שירים העוסקים במתבגרים שאעלה כאן לרגל פתיחת שנת הלימודים.
    גיורא

  3. אני חושבת שיש סיכוי טוב שגם הנערה מרוצה מנוכחות חיות המשמר הממולאות אהבה.
    נהניתי לקרוא.

  4. שיר יפה מאוד גיורא, והסיום עם הדובי השירשרימי במיוחד.

  5. שיר יפה גיורא. אוהבת את המתח בין מה שכתוב למה שלא כתוב בשיריך.

  6. תאור יפהפה של התבגרות, של הפחד בדרך.עד היום אני שומרת "בארגז המצעים" את הצעצועים , שריחם עולה ומרדים.הפחד לגדול נשאר לפעמים הרבה אחרי.

  7. איזה שיר מקסים, אתה בטוח שלא כתבת את זה על בני?

  8. שיר שמתרפק על הילדות, הייתי אומרת שעין אחת מביטה אל העבר והשניה אל העתיד.

  9. הפחדים שטמונים בהתבגרות מוצאים נחמה בילדות שהיא גם בית לא רק בגיל שבע עשרה. יפה

  10. שיר מקסים ואמיתי.
    כל אחד זקוק לדבר שאליו הוא יכול לגשת והוא יודע שלא משנה מה הוא יאהב אותו.

    זה יכול להיות צעצוע או בעל חיים.
    לעיתים נדירות אנו פוגשים אנשים (לעיתים נדירות מאוד) שאנו יכולים לדעת בוודאות שהם יתמכו ויאהבו אותנו, בכל מצב.

    יום מצוין,
    המגיב.

    • מגיב יקר.
      אתה צודק, כל אחד צריך משהו כזה. אך רובנו מאבדים אותו בדרך. כתבתי על זה שיר : "תנועת הקסם". אולי אביא אותו ללכאן.
      תודה

  11. איריס אליה

    מקסים, גיורא. ומרגש.
    וביחס אלי פותח ומעלה עוד כמה שאלות מטרידות. ואתה צודק שבשירה זה עוד יותר חשוף.אני תמיד יכולה לפטור בשינוי שם ולשקר ולהגיד שהסיפור בדוי.

    • גיורא פישר

      לאיריס אליה
      תודה
      גם למשוררים יש דרך "להרחיק עדות". אני יכול לדבר על "ההוא". או לכתוב על "ההיא" כשזה בעצם על עצמי. במקרה של השיר "התבגרות" הוספתי את ההקדשה מאוחר יותר אם כי הבעיה עדיין קיימת כמו שכתבתי קודם: בן המשפחה גם אם הוא לא מזוהה בשמו יודע שמדובר בו ועשוי להפגע. במקרה של השיר "התבגרות" הבעיה הייתה משולשת מכיוון שמוזכרת בשיר נערה הנמצאת במיטתו. ביקשתי גם ממנה רשות והיא הסכימה. ומכיוון שאני מכיר גם את הוריה ביקשתי גם מהם רשות. כולם נתנו את הסכמתם.
      הם כבר לא ביחד, אבל יש מורים המלמדים את השיר ביחידה החמישית לבגרות בספרות שהנושא שלה הוא "התבגרות".

      • איריס אליה

        חזק ואמץ על הכניסה לתוכנית הלימודים. אני הייתי מכניסה עוד כמה דברים, אבל זה עניין לדיון אחר.
        רק טוב ושבוע טוב.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר