בננות - בלוגים / / תנועת הקסם
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

תנועת הקסם

תנועת הקסם

 

 

עוֹד מְעַט יַגִּיעַ חֹרֶף

וְאוֹצִיא אֶת שְׂמִיכַת הַפּוּךְ-

לֹא זוֹ שֶׁהִתְכַּסֵּיתִי בָּהּ פַּעַם.

זוֹ, שֶׁבִּתְנוּעַת קֶסֶם

הֵנַפְתִּי מֵעַל רֹאשִׁי

וּמִתַּחְתֶּיהָ, בַּחֹשֶׁךְ הַחַם

נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה.

 

שָׁם

פָדָאיוּנִים שֶׁאָרְבוּ בַּשָּׂדוֹת

נָסוֹגוּ אָחוֹר.

יָד נֶעֱלָמָה הוֹרִידָה אוֹתִי

מֵרַכְּבוֹת הַנָּאצִים.

עַקְרַבִּים וְנַחֲשֵׁי חָצִיר

חָזְרוּ לְחוֹרֵיהֶם.

 

וַאֲנִי לֹא זוֹכֵר מָתַי הָיָה זֶה

שֶׁגָּבַהּ לִבִּי,

וְהִנַּחְתִּי לְעַצְמִי

לְאַבֵּד אֶת הַשְּׂמִיכָה

וְלִשְׁכֹּחַ אֶת תְּנוּעַת הַקֶּסֶם.

 

32 תגובות

  1. כמה יפה שירך ,גיורא
    מתחת לשמיכת הקסם נרקמים כל החלומות הקסומים ובתנועה אחת של קסם אפשר לגרש את האפילה
    לפעמים אנחנו שוכחים אבל אחר כך נזכרים, נדמה שהשירים והסיפורים נולדו שם לא?
    חג שמח גיורא

    • גיורא פישר

      נכון חנה
      השיר הוא על אבדן היכולת (אולי רק שלי) להסתתר היום מתחת לשמיכה ולסלק כך את המציאות.
      תודה

  2. לי עברון-ועקנין

    שיר מקסים גיורא.
    "גבה לבי" נהדר בהקשר זה.

    • גיורא פישר

      לי
      יש תקופות ביחוד כשאתה צעיר שאתה מרגיש שאתה יכול הכל.

      גבהנו

      אִם לִרְגָעִים נִדְמֶה
      שֶׁגָּבַהְנוּ
      רָחָב לְבָבֵנוּ
      וְרֹאשֵׁנוּ-שְׁחָקִים.
      גַּם אָז אַל
      יִגְבָּהּ לְבָבֵנוּ,
      עוֹד שְׁנִיָּה-
      לָאָרֶץ נוּרַד
      וְגָּוַעְנוּ.

  3. שיר קסום, גיורא, כמו שמיכת הפלאים שלך שמגרשת את כל השדים והרוחות הרעות. אהבתי מאוד!

    • גיורא פישר

      לעודד פלד, תודה רבה על התגובה. נהניתי מאד מקריאת שיריך ותרגומיך.
      להתראות

  4. גיורא יקר
    אולי אבדת את שמיכת הפוך ההיא
    אבל את תנועת הקסם לא אבדת כלל וכלל
    עובדה !

    • גיורא פישר

      לריקי
      איזו מחמאה יפה! אבל אני בטוח שאת יודעת מנסיונך שמאחורי הקסם וזריזות המילים עומדים התירגול והחיפוש.

  5. מירי פליישר

    שיר יפיפה ונוגע ללב. מתי הפסקנו להיות ילדים?

    • גיורא פישר

      למירי
      אני לא מתגעגע לילדות שלי שהייתה מחורבנת למדי. אני מתגעגע ליכולת שלי אז לחלום ולשכוח.

  6. מצטרף למילותיו של עודד ורוצה להוסיף שגם היכולת לתמלל נכונה קסמי ילדות אבודים היא רבת קסם.

  7. בלי ספק תנועה אל הקסם, אבל המלה קסם אסור לה שתיזכר ותיפקד בשיר הזה. הקסם אינו במלה קסם.

    • אהוד פדרמן

      אני חושב שללא תנועת הקסם יאבד השיר מהאפקטיביות שלו. במקרה השירי הזה תנועת הקסם הילדותית אינה מושא געגועים נוסטלגיים ואין בו אֵבֵל בנאלי על אובדנה שכן בבית האחרון יש ביטוי לויתור על תנועת הקסם 'לטובת' גבהות לב :

      וַאֲנִי לֹא זוֹכֵר מָתַי הָיָה זֶה

      שֶׁגָּבַהּ לִבִּי,

      וְהִנַּחְתִּי לְעַצְמִי

      לְאַבֵּד אֶת הַשְּׂמִיכָה

      וְלִשְׁכֹּחַ אֶת תְּנוּעַת הַקֶּסֶם.

    • שלום אמיר
      כתבת "בלי ספק תנועה אל הקסם, אבל המלה קסם אסור לה שתיזכר ותיפקד בשיר הזה. הקסם אינו במלה קסם".

      תודה על תגובתך. אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון.
      אתה טוען (כך אני מבין) שכדי ליצור קסם, יופי, כיעור ,נחמדות, שמחה, צער וכו.. אל לא למשורר להשתמש במילים האלה בגוף השיר כי:
      1.זה טריק זול
      2. ויותר חשוב : אין לשימוש כזה אפקט אמיתי על הקורא. משורר אמיתי צריך לתאר את "הקסם" בצורה כזו שהקסם יחלחל למחזור הדם של הקורא בלי שזה יהיה מודע לכך. כמו בחינוך: הטפת מוסר "עוברת ליד האוזן ולא חודרת ללב" לעומת זאת דוגמה אישית לאורך זמן עושה את שלה.

      אם הבנתי נכון את דבריך, אני חושב שנפלת בפח שֶׁכָּרוּ התגובות האחרות וְשׁמו של השיר.
      אני לפחות כיוונתי לדברי אהוד פדרמן.
      השיר הזה לא התכוון להיות בשום אופן "שיר מקסים" במובן הרומנטי המתוק.

      הצד "הלא מתוק" שולט בו מתחילה עד סוף. גם "המיקלט" נמצא תחת השמיכה בחושך. שלא לדבר על סדרת הסיוטים בבית האמצעי. ואילו בבית האחרון אין "פורקן" אלא חשבון נפש.

      זה נראה קצת פתטי להסביר "למה התכוון המשורר", אבל מכיוון שההערה שלך באה מתוך ידיעה שאני פתוח להערות ומנצל כל הזדמנות ללמוד, ומאחר ואני משתדל לנצל את הכוחות כאן, אני מרשה לעצמי להסביר מה הייתה מטרתי.
      אם הצלחתי ישפטו הקוראים.

      וַאֲנִי לֹא זוֹכֵר מָתַי הָיָה זֶה
      שֶׁגָּבַהּ לִבִּי,
      וְהִנַּחְתִּי לְעַצְמִי
      לְאַבֵּד אֶת הַשְּׂמִיכָה
      וְלִשְׁכֹּחַ אֶת תְּנוּעַת הַקֶּסֶם.

      השיר לא מתגעגע לילדות נפלאה. אין בו את הנוסטלגיה והתרפקות על "גן עדן של ילדות" המקובלת . הילדות המתוארת כאן היא ילדות של סיוטים. שום דבר "מקסים" אין בה. מה שמתואר כאן הוא געגעוע למשהו אחר לגמרי: השתדלתי לתאר את יכולת הילד להסיר מעצמו את האחריות וכובד משא העולם ולהסתתר תחת השמיכה.

      תחושת הבגרות ו"אני יכול לעשות הכל לבדי" גובה מחיר

      אני מאד מקווה שהדברים האלה נמצאים בשיר.
      תודה
      גיורא

      • אמיר אור

        גיורא, לא 'האשמתי' אותך בנוסטלגיה, ובכלל בעיניי דבריך וכוונתך כאן בהירים ומובנים.

        לגופו של קסם, אני סבור שאין דין "תנועת הקסם" שבבית הראשון כדין זו שבאחרון.
        בבית הראשון זוהי תנועה גופנית (ההתכסות לשם התכנסות) המכונה, אולי בפי הילד 'תנועת הקסם'.
        באחרון זוהי במקרה הטוב חזרה מיותרת על מה שנאמר בשורה הלפני אחרונה, כי כבר יודעים מה בשמיכה הזו. כאן הקסם נאמר כבר בפי המבוגר, ואין בו קסם, כשם שאין יופי במלה יופי.

        • גיורא פישר

          בוקר טוב אמיר
          תודה
          עיין בתגובה החמישית מהסוף. שם כתבתי על ההבדל בין ה"קסם" של הבית הראשון לבין אירוניה בבית האחרון.
          שיהיה יום טוב.

          מעניין מה שכתבת על התכסות והתכנסות מפני שיש לי מחזור שירים על שינה ששמו (עוד לא החלטתי) יהיה: "הפלגה לילית" או "היפנוס ותנטוס"
          בכל אופן, השיר הראשון משתמש באותן מילים שהזכרת:

          שמיכה

          כְּמוֹ יֶלֶד בְּלֵיל בְּרָקִים
          הַמְּכַנֵּס עַצְמוֹ תַּחַת שְׂמִיכָה
          אֲנִי מְכַסֶּה עַצְמִי
          בְּעַפְעַפַּי

  8. התנועה רבת קסם גיורא בין האין ליש – בין גילוי לכיסוי, אבל הייתי אולי מחפש להגיד את הקסם ללא המילה עצמה

    • שלום משה
      תודה. בזמן שכתבתי את התגובה לאמיר שלחת את תגובתך. שניכם התנבאתם באותה רוח (אם הבנתי נכון) ראה בתשובה לאמיר תשובה גם לדבריך. אני מקווה שמשלוח התגובה מעיד על כך שאתה מרגיש יותר טוב.
      להתראות
      גיורא

    • גיורא, נסה לקרוא ללא המלה קסם. תאר לך את התנועה בקסם החושים. זה באמת קסם – זה עובד.

      • השיר הזה, כמו חלק גדול מהשירים שפרסמתי כאן לא יכנס לספר העומד לצאת עוד כחודש חודשיים.
        הסיבות שונות משיר לשיר. חלקם יכנסו לספר עתידי (אם יהיה) וחלקם יהיו כאן באתר לגניזה.
        ההתלבטות שלי בקשר לשיר הזה הייתה קשורה לשאלה האם יש צורך בבית המרכזי המתאר את הסיוטים של ילד שגדל בארץ בשנות החמישים.
        במחשב שלי שמורה גרסה בלי הבית המרכזי
        ומשום מה השיר נראה לי עכשיו דל בלעדיו מכיוון שהמתואר בו הוא סיבת הכל.
        אבל, מכיוון שיש להניח שגם הילדים היום לא חפים מסיוטים יתכן ואצטרך לכתוב בית אמצעי שיהיה "על זמני"
        נראה.
        תודה
        גיורא

      • תודה
        כמובן אפשר לקרא ללא המילה "קסם"
        אבל למילה הזו יש חשיבות גדולה מכיוון שהיא משמשת כ"צומת" שבו נפגשים המבוגר והילד. לגבי הילד "התנועה הייתה באמת תנועת קסם". מנקודת מבטו של המבוגר כותב השיר המפוקח יש ב"קסם" צער על אובדן ואירוניה.

  9. אני אישית גם את הפאדיונים ונאצים הייתי מעלימה ומתארת במטה האנטי קסם.

  10. איריס קובליו

    עוֹד מְעַט יַגִּיעַ חֹרֶף

    וְאוֹצִיא אֶת שְׂמִיכַת הַפּוּךְ-

    לֹא זוֹ שֶׁהִתְכַּסֵּיתִי בָּהּ פַּעַם.

    זוֹ, שֶׁבִּתְנוּעַת קֶסֶם

    הֵנַפְתִּי מֵעַל רֹאשִׁי

    וּמִתַּחְתֶּיהָ, בַּחֹשֶׁךְ הַחַם

    נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה.

    אהבתי את הבית הזה. ללא כותרתו. וללא הסבריו שבאים אחריו. הוא עומד בפני עצמו והוא קסם.

    • היי איריס
      את צודקת. אם משאירים רק את הבית הראשון אז יש משהו מגונן ומנחם בשיר.
      אבל אני משבית שמחות ידוע. לא לכך כיוונתי. השיר שאני רציתי לכתוב נמצא בבית השני ובעיקר בבית השלישי.
      תודה רבה על התגובה היפה
      גיורא

  11. יפה מאוד המקום הזה מתחת לשמיכה בו אפשר לנשום.

  12. סן פרנסיסקו על המים

    סליחה על האיחור הרב בתגובה, אך מוטב מאוחר, יש אומרים.
    קראתי את השיר והדיונים המעניינים מעל ונדמה לי שיש שלושה-ארבעה מרכיבים לקסם השכחה והמסתור: השמיכה, תנועת הכיסוי, המרחב שמתחת לשמיכה והחושך. אם כך הוא הדבר, הרי שבצלע הסוגרת (קרי, בבית האחרון) אתה יכול לעשות שימוש רחב בכל אלה, לערבב ביניהם (כשאתה נסמך על זכרונו הטרי של הקורא) כדי לגוון ולהימנע מחזרה על אותן מילים בדיוק.
    אולי כך, לדוגמה:

    אינני זוכר מתי גבה הלב.
    לפעמים אני עוד מניף
    את ידי למעלה
    למעלה —
    והחושך עדיין כאן.

    שלך,
    ארז.

    נ.ב. ושכחתי להגיד שהשיר טוב, אבל אתה כבר מכיר אותי ולוקח אותי בקלות, לא?

    • גיורא פישר

      שלום ארז
      תודה.
      קודם כל אנצל את התגובה הזו כדי לספר למי שקורא אותה כי אזנח את הבלוג למשך כחודש. בשבוע הבא אצא לטיול שנתי בהרי אילת. כ150 בחינות שאני צריך לבדוק מונחות על שולחני, והגהות אחרונות לספר שלי העומד לצאת עוד כחודש.

      ולעניין השיר:
      תודה על ההצעה אבל איכשהו הציור שבה נראה לי קצת פתטי:

      ני זוכר מתי גבה הלב.
      לפעמים אני עוד מניף
      את ידי למעלה
      למעלה —
      והחושך עדיין כאן.

      גם אין לי בעיה לחזור על אותו מוטיב כמו שהוא בסוף כי:
      1. הדיבור בבית הראשון הוא מנקודת מבטו של הילד, ובבית האחרון נקודת המבט היא של המבוגר המפוקח והאירוני.
      2. לפעמים אני אוהב לסיים בבדברים מההתחלה. קצת דומה ל קודה במוזיקה. זה נותן תחושת סיום וסגירה.

      "הבעיה" היחידה שלי קשורה לבית האמצעי שהופך את השיר למאד"פרטי ותקופתי". באופן תיאורטי הייתי יכול להפוך את השיר לכלל תקופתי אם הייתי מתקן קצת את הבית הראשון ורומז שם שמדובר בילדות ובפחדים, ומוריד את הבית השני.
      אני יכול לעשות זאת ,אני לא בטוח שאני רוצה.
      להתראות בשירים
      גיורא

  13. חגית קסוטו

    גיורא
    מזה זמן שאני עוקבת אחר הפוסטים שלך. הם מרתקים.
    בעיקר אני אוהבת את הדרך בה אתה מסביר את השירים, מנמק את בחירותיך, מפרט ומצדיק אותן.
    זה מייתר את השירים, אפשר לדלג עליהם ולהתרכז בקריאת הדיונים.
    ישר כח!

    • גיורא פישר

      שלום חגית
      אני שמח שאחד מהקוראים האנונימיים יוצא מהאפלה. תודה על המחמאות.
      אני בדרך כלל לא "מסביר את השירים" אלא אם מדובר בדיון עקרוני העוסק בהיבטים הקשורים למלאכת השירה. כלומר לאותם שיקולים המנחים אותי וההתלבטויות בבואי לעצב את השיר לאחר שנכתבה הגרסה הראשונית.
      אני מאד שמח שאת מוצאת עניין בדיונים שאני מנהל כאן, אבל אני מעדיף שהשירים יעמדו במרכז.
      תודה רבה על ההתעניינות, המשיכי לעקוב ולהשתתף.
      שלך
      גיורא

  14. היי שיר- פתוח סגור,
    לשכוח לזכור
    להניף להוריד
    גם כשאנחנו מתבגרים- תנועות קסם עדין מצרך חשוב… זאת תחושה נפלאה שהנחת לעממך לשכוח, אבל זה רק -הנחת…
    לא שוכחים כאבים.
    להתראות טובה

השאר תגובה ל חגית קסוטו ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר