בננות - בלוגים / / ביקורת ידידותית
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

ביקורת ידידותית

 

שלום לכולם

בפוסט של רן יגיל התפתח דיון קצר בין איריס אליה ,גיורא לשם ואנכי על הדרך שבה צריך מבקר לכתוב ביקורת גם אם היא ביקורת שלילית.

 

http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=14917&blogID=171

 

 יש הטוענים  שאל לו למבקר לשכוח שיש אדם שהיצירה היא "דם ליבו". ראוי לו למבקר לברור את מילותיו בקפידה פן יפגע ב "ציפור הנפש" של היוצר.

בתשובתי לאיריס אליה הצבעתי על כך שבלתי אפשרי לכתוב ביקורת שלילית מבלי לפגע ביוצר.

נוסף לכך יש לקחת בחשבון את העור הדק שיש לרובנו.

את השיר "רגישות משוררית" פרסמתי לפני כשנה וחצי אך לא יכולתי שלא להיזכר בו בעקבות הדיון המעניין.

בברכת ביקורות טובות לכולנו.

 

עניין אחר: עירית תל אביב פתחה את התחרות "שירה על דרך" למשוררים מכל הארץ. אולי בזכות המאמר שכתב אילן ברקוביץ' בשנה שעברה.

השנה, הפרס הראשון הוא הוצאת ספר ב"עם עובד"

לפניכם הקישור לתנאי התחרות.

יש להזדרז

בהצלחה

גיורא

 

http://www.tel-aviv.gov.il/Hebrew/Cityhall/News/Index.asp?NID=1951

 

 

 

 

 

רגישות משוררית

 

 

גיורא היקר

קיבלתי את שיריך האחרונים וכמשורר אני יכול לומר

שהם לא אכזבו, להפך

ריגשו

השיר "לחתוך" חזק במיוחד

הוא שיר מצוין

     

 

רַק הַשִּׁיר הַהוּא?

וְהַיֶּתֶר

רַק מְרַגְּשִׁים?

לֹא חֲזָקִים?

לֹא מְצֻיָּנִים?

וְלָמָּה "לְהֵפֶךְ"

הַהֵפֶךְ מִמָּה

הַהֵפֶךְ מִמִּי?

וְהַשִּׁמּוּשׁ הַנּוֹרָא

בַּמִּלָּה הַזָּבָה-

"אַכְזָבָה"

גַּם אִם הוּא שָׂם

אֶת הַמִּלָּה

"לֹא"

לְפָנֶיהָ

עֲדַיִן, כִּמְשׁוֹרֵר

הוּא בָּחַר בָּהּ

בְּמוּדָע

הֲרֵי אִם רָצָה

יָכֹל הָיָה לוֹמַר:

הַבְטָחָה,

הַגְשָׁמָה,

 

אוֹ:

אַתָּה הוּא בְּלִי סָפֵק

הַמְּשׁוֹרֵר הַבָּא!

 

וְלַחְשֹב שֶׁהוּא מֵאֹהֲבַי

 

 

66 תגובות

  1. לגיורא פ.
    תודה על המידע.
    גיורא

  2. איריס אליה

    גיורא יקירי, צר לי, אך אתה שב ומסרס את דברי, וכבר הלנתי בפניך שלא פעם המסקנות, כפי שאתה מגיע אליהן, אינן עומדות בקנה אחד עם מחשבותי ודעותי. אנא השמט את ההתייחסות שלך לדברי, והפנה את המעוניינים לקרוא את התגובות בפוסט של רן יגיל.

    • גיורא פישר

      לאיריס אליה
      צר לי שאני חוזר ונכשל בהבנת דבריך. אני מכבד את בקשתך ואשאיר לקוראים להסיק בעצמם את מסקנותיהם.
      בברכה
      גיורא

      • איריס אליה

        תודה, גיורא. אני מקווה לראות את זה גם בגוף הפוסט.

        • איריס אליה

          עדיין צר לי, גיורא, אני מאד קפדנית בבחירת המילים, (ולא בגלל שאני נשואה לעורך דין) עדיין שמי מצויין שלא לצורך. אנא הסר אותו כליל.
          אני מאד מודה לך על התייחסותך הזריזה ומאחלת לכולנו סוף שבוע טוב טוב. הרבה תודה.

          • גיורא פישר

            לאיריס
            צר לי, אני לא רואה שום סיבה למחק את שמך. היה בינינו דיון או שמא אני הוזה?
            בברכה
            גיורא

          • איריס אליה

            גיורא יקר, אתה כותב "בתגובתי לאיריס אליה…." בלי להביא את דברי כפי שנכתבו בצורה מדוייקת ומפורטת. לא נלך על זה לבית משפט, אם כי אני חושבת שאם אתה מביא את תגובתך אלי, עליך להביא את ההדיינות כפי שהייתה.זו דעתי. ועוד לדעתי, "יש אומרים.." מגחיכה את העמדות כפי שהובעו.

          • גיורא פישר

            לאיריס אליה
            צר לי, אני חושב שאת קצת מגזימה. ביקשת שאמחק את הדרך בה פירשתי את דברייך. עשיתי זאת למרות שאני לא מוצא פגם או סילוף בדרך בה פירשתי את דבריך, גם לא מוצא פגם בדעתך.
            ביקשת שאפנה את הקוראים לדברים עצמם-כך עשיתי.
            גם את מה שאני חושב אני צריך לשנות?
            באמת..

          • איריס אליה

            יתכן, גיורא. זו הרגשתי. בעיסוקי האחר אני מקנה אסטרטגיות בהבנת הנקרא. את הנקרא כאן, הבנתי, ולא אהבתי.ואני מביעה בפניך את מורת רוחי ותו לא.עשה כחפצך. שבת שלום.

          • גיורא פישר

            לאיריס אליה
            הנה ציטוט מדויק מדברייך בפוסט של רני יגיל.
            ישפטו האחרים אם סילפתי במשהו מדברייך או הבעתי בוז כלפיהם.
            אני מציע לקוראים לקרא את המשך הדיון בפוסט של רני.
            לדעתי את רואה צל הרים כהרים.
            הוא שאמרתי "רגישות משוררית"

            בברכה
            גיורא

            "אני חושבת שבביקורת ההיא שכחת מה רב כוחו של המבקר, וכי אדם ניצב מאחורי הספר. מאז זרמו מים רבים וכתבת ביקורות רבות, גם על ספרים שזכו לכותרת העצובה מבחינתם, אין לי ספק, "החמצה", אבל התחושה ההיא, הקשה, לא שבה לפקוד אותי.
            גם אם מדובר בסופר רב כוח ועל אחת כמה וכמה אם מדובר ביוצרים בראשית דרכם, אנא אל תשכח לרגע, שהיצירה נכתבה בדם הלב ולביקורת שלך יש את הכוח לחבוש ולטפל בפצעים, אבל גם לעקור את הלב ממקומו."

          • קורא פה את הוויכוח, ומציע לכם לקרוא בנושא זה ממש סדרת רשימות שפרסמתי בזמנן ב'מעריב':
            http://blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10246&blogID=182

          • איריס אליה

            אמיר, תודה. באמת חשבתי שנדרשת לנו כאן תבונתך. אקרא בלילה שלי ואגיב.

          • לגיורא פישר

            כהרגלך, גיורא אתה הוא שמגזים, או משועמם.

            רודף בכל פוסט אחרי איריס אליה, ומשחרר את יצר הווכחנות הכוחני.

            מי שרצה לקרוא מה היה בבלוג ההוא, כבר קרא והבין.

          • לפעמים הוא משחרר את יצר הווכחנות הכוחני שלו גם בשמות מוזרים כמו דבש ניגר וגורר עימותים מיותרים אצל אחרים

          • עצם הכותרת שמה את איריס ללעג, בבחינת ילדה שכמותך, ביקורת ידידותית אין בנמצא! הנה תראי כמה אני גיבור כתבתי אפילו שיר על זה. מה נזעקת במקום אחרים? בבלוגים שלהם אתה מגיב כביכול בשמם, מתווך לאיריס , ומתגדל שלא לאמר מתקדש מכך.
            כבד את בקשתה ואם אפילו בשם הפוסט ובכל כוונתך כאן אתה פוגע בה. וותר. היא ודאי יודעת מה פוגע בה. למה סתם?

          • לגיורא פישר

            כן, מה הקטע שלך גיורא?

            אדם מסביר לך כל כך בנעימים, מבקש, מתחנן שלא יוזכר שמו. מי אתה שתעמיד בפינה אדם אחר?

          • הוא חסר ערך, בדיוק כמו הגראפומאניה שלו, כפי שהעיד "אוהבו"

          • גיורא פישר

            צר לי, כידוע, יש לי בעיה בהבנת הנקרא.
            במה אני נאשם כאן?

          • גיורא פישר

            צר לי שזה הרושם המתקבל.
            אני לא רודף אחרי אף אחד. כל השיח שלי הוא בעניינים עקרוניים ולא אישיים. כשם שזכותה וזכות האחרים להביע את דעתם כך זכותי לא להסכים .
            דברי תמיד מנומקים ולא מתלהמים.
            אך מכיוון שהבנתי שזו תחושתה אני מבטיח שמעתה והלאה לא אתייחס לדעותיה של איריס אליה.
            בברכה
            גיורא

          • זו החלטה נמהרת. שים לב, גיורא פישר, לא איריס אמרה לך את כל זה, אלא איזה סכסכן אחד שהחליט להשפיט אותך.

          • לגיורא פישר

            אתה לא מבין או סתם עושה את עצמך?

            תאר לך שבכל דו-שיח בפוסט, יקום בלוגר ויפרסם פוסט חדש על השיח ההוא בפוסט ההוא מימין.
            לא נגמור עם השטויות, גם עם הן "עקרוניות".
            המסקנה שלך , של ברוגז לאיריס רק מבליטה את הקטנויות שלך. חבל.

          • תמחוק את הפוסט ותעשה חושבים. יש לך את זה…אתה יכול
            ולא זה לא רק סכסכן אחד יש פה כמה…ולא סכסכנים . בעלי נסיון ברשת.
            בלי העלבות ברשת ואם טעינו ומישהו נעלב . למלא בקשתו גם אם לא הבנו.
            ביקורת ידידותית עלאק.

          • גיורא פישר

            שלום
            אין לי כוונה למחוק את הפוסט ואין לי כוונה ורצון לסכסך.
            לצערי, התגובות כאן מאשרות את הטוענים שאי אפשר לנהל ב"בננות" ויכוחים עקרוניים בנושא ספרות.
            התגובות כאן מדהימות אותי. כמו ילדים בגן משחקים את "הנעלבים והמסכסכים".
            אבל מי אני שאדבר על זה. הרי השיר שפרסמתי כאן הוא עלי. צריך להיות עיוור בהבנת הנקרא כדי לא להבין שהפוסט הזה "הוא הפוך על הפוך"
            והבדיחה היא עלי.

          • זה בדיוק העניין גיורא או דבש ניגר או איך שתרצה לקרוא לעצמך. הבנת הנקרא היא עניין יחסי שאתה כנראה אינך מצטיין בו.

          • גיורא פישר

            לא קראתי לעצמי דבש ניגר. בזכות מקצועי אני יכול להתהדר רק בכינוי "חלב שחור".

          • רק חלב שחור? לא דבש ניגר? לא נחבא אל הכלים?

          • מה הקשר בין מחט לתחת חוץ מהחרוז?

          • לגיורא פישר

            לא חשדנו שתמחק את הפוסט. היה ידוע מראש שאתה עיקש ועקשן.
            התגובות כאן הן לא מנושאי הספרות אלא נסיון לבקש ממך להיות אנושי, להקשיב לבקשתה של בלוגרית למחוק את שמה מהפוסט.
            אבל לא!, אתה לא תמחק גם כשאתה מוציא דברים מהקשרם וחושב שאתה מנהל שיח תרבותי על ספרות.
            הבדיחה באמת עליך.

          • איריס אליה

            גיורא, אני מצטרפת באיחור מה לדיון.

            לו אני במקומך, הייתי פשוט נענית לבקשה הצנועה שלי, שכן לעניות דעתי, הדיון שהתפתח כאן כאן לא מוסיף לך כבוד.
            העניין שהציג הבלוגר מעלי הוא עקרוני. כלום יכול אדם להעלות פוסט שעניינו תגובה שהיא למעשה המשך לדיון, במנותק מהדיון המלא ורב הפרטים שהתקיים בפוסט אחר? ועוד להביא את השותפים לדיון בשמם וכביכול את דעתם הגם שדעתם אינה נוחה מהצגת ההדיינות כפי שנתפסה בעיניו של אותו אדם?

          • איריס אליה

            נ.ב. אין דבר כזה "עיוור בהבנת הנקרא"

          • איריס אליה,נמאסת!

            אין לך שום דבר לומר על שירה או ספרות,אין לך שום הבנות או תובנות,
            כל מה שאת כותבת זה פטפוטי ביצים וקרקורי תרנגולת וכל מיני השגות כרס
            שאין להן טעם ואין להן ריח,את מתעלקת כאן על סופרים,גונבת את דעתם בחנופה אין סופית (בזה המומחיות שלך.מגיע לך פרס נובל,אילו היה פרס נובל לליקוקים),הדבר היחיד שאת מתעקשת עליו זה שאויש ביקורת זה פוגע באנשים – איכככס!,אין לך קצה של מושג קלוש מהי ביקורת,מה תפקידה
            בספרות,מהי ספרות – את דיליטאנטית
            במובן הכי ירוד של המושג,הכתיבה שלך מזכירה רשום יומן של ילדה בת שתים עשרה,וכוחך העיקרי הוא בהיעלבויות
            והזדעזעויות אין סופיות.ברור שאת רובצת בבית באפס מעשה,ובונה את הדימוי העצמי שלך על בסיס 'הראיתי לו מה זה' ו'שלא יחשוב תעצ'מו כזה גדול,הוא קטן עלי,וקטנה עלי הספרות שלו ועל ה—' ולאט לאט נחשף פרצופך
            פה,איריס!
            וברור כשמש שעוד יומיים,דקותיים,תחזרי עם המוצקלה פוצקלה,והאויש,והמההה, והאני מזועזעת
            ואני פגועה – הצלחת,וזה באמת הישג חד פעמי,להיעלב (כביכול)מאדם מתון וזהיר שמאיר פניו לכל אדם – אפילו לאנונימים גמורים ותוקפניים,שתשובותיו וטיעוניו הם סמל הענייניות והזהירות בכבודו של אדם – תוך כדי שהוא עומד על דעתו – כבעל הבלוג הזה!
            אז באמת את אלופה.קראי את 'נעורי ורדה'לה' של חנוך לוין ואת 'חפץ'
            ושם כבתוך ראי – תמצאי את עצמך!
            ועכשיו את מוזמנת לפצוח בצרחות!!!

          • לחבר של פישר

            היחיד שצורח כאן הוא אתה. ואם גס רוח כמוךחבר של פישר, זה אומר משו עליו.

          • זה שאתה לא יודע לאיית,מוכיח שאתה חבר של הבורה המתבכיינת והנעלבת,וזה אומר משווווו עליך

            (משהו בשביל מישהו |דוד אבידן)

          • גיורא פישר

            שלום איריס
            קודם כל אני רוצה להבהיר שאין לי רצון לפגוע בך כאן ולא במקומות אחרים גם אם יש ה"מלבישים" עלי דברים שלא כתבתי.

            הצגת כאן בקצרה מספר בעיות המתעוררות ביתר שאת ומהירות בעולם הבלוגים.

            כתבת שהדיון שהתפתח כאן לא מכבד אותי. אני חושב שהדיון לא מכבד את חלק מכותבי התגובות. אני יכול לומר שהופתעתי מהתגובות שלך ושל אחרים. אני גם לא מאושר מהן, אבל אני לוקח בחשבון שיש דבש ועוקץ בעולם הזה, אני נגד צנזורה של תגובות אלא אם יש בהן עבירה על החוק כמו לשון הרע.

            באומרך "התגובה שמעלי" אני מניח שאת מתייחסת לתגובה הבאה (שמופיעה רחוק ממך):

            תאר לך שבכל דו-שיח בפוסט, יקום בלוגר ויפרסם פוסט חדש על השיח ההוא בפוסט ההוא מימין.
            לא נגמור עם השטויות, גם עם הן "עקרוניות".
            המסקנה שלך , של ברוגז לאיריס רק מבליטה את הקטנויות שלך. חבל

            אני שואל: מה רע בכך שמישהו מעלה בפוסט בעיה מסוימת וחבר אחר רוצה להתייחס אליה בהרחבה בפוסט משלו?
            ממה אנשים כאן מפחדים? מדיון מקצועי?
            הרי על כך נסוב הדיון שלנו: האם יש דרך נכונה לכתוב ביקורת מקצועית שלילית? האם אפשר להמנע מפגיעה?
            האם צריך המבקר (המקצועי!)"להתחשב" באדם הכותב או ביצירה שלפניו.

            אני חושב שדיאלוג כזה מפרה את הבלוגיה.

            נכון, אני מרבה להביע את דעותי ביחוד כשהן לא הולמות את רוח הכותב
            האם כולם רוצים שיהנהנו אחריהם?

            אני חושב שבמקרה שלנו נהגתי בשיא ההגינות. הבאתי את הקישור לבלוג של רני שבו התנהל הדיון.
            לאחר מכן העתקתי את דברייך המפורשים לכאן
            ובשם אלוהים, במה האשמתי אותך? את הבעת דעה לגיטימית אנושית המייצגת את הפחדים של כולנו. מה יקרה כשיגיע יום פקודה? איך אנחנו רוצים שיכתבו עלינו?
            אני נמצא באותו מקום שאת נמצאת בו. אולי קרוב יותר שכן הספר שלי אמור לצאת בחודשים הקרובים. אני בטוח שאם יהיו ביקורות שליליות (דרך אגב, אנחנו צריכים בכלל לקוות שיתייחסו אלינו בעיתונות) זה יכאב לי מאד.
            אף אחד לא אוהב שמציגים את כלימתו בכיכר העיר.
            דווקא בגלל שהגוף המרכזי של הספר שלי (שלא הבאתי אותו לבננות) עוסק ב"דם"- אני לא רוצה שמישהו יעשה לי הנחות ולא רוצה שילכו על בהונות וביצים. אני רוצה שיתייחסו למה שאני כותב בכלים המקצועיים.
            הלואי בחיוב,
            אני רוצה להבהיר. דם ליבי לא נמצא בשירים שאני כותב הוא נמצא במקום אחר.
            אני מאד מקווה שהשירים יעשו משהו לדם ליבם של הקוראים.
            בברכה
            ובהוקרה
            גיורא
            נ.ב. קראי את השיר שהבאתי שנכתב לפני כשלוש שנים.
            הבדיחה היא עלי

          • בחיי שהראש של מר פישר מלא תבן (ודמגוגיה), הוא אפלו לא מבין על מה הדיון כאן.

          • "אף אחד לא אוהב שמציגים את כלימתו בכיכר העיר"
            איך יכול להיות שאתה רגיש, רגיש כל כך. רק לעצמך!

            הפוסט שלך מדבר על:
            * "שירה על הדרך",
            *שיר שלך "רגישות משוררית",
            אתה מספר על דיון שבפוסט של רני יגיל,
            *ובעיקר משמיע מה הם הפחדים שלך, האישיים, מ"ביקורת".

            איזה דיון ספרותי יש כאן?

          • איריס אליה

            גיורא. הייתי רוצה להסכים איתך. לצערי אני חושבת שהפיסקה שהציגה את דעותי, בכלל זה השימוש במונח "ציפור הנפש" שמעולם לא עלה על בדל מקלדתי ומגחיך, כך לעניות דעתי, את טיעוני, ובנוסף, השימוש "בתשובתי לאיריס אליה" שמיד מנכס את התגובה מעל, אלי, אינה מקובלת עלי.שהרי בעולם הווירטואלי, יכול להיתקל בפוסט שלך אדם, נניח, עוד שנה… ומה אז? גם אז הוא יטריח עצמו לקרוא מה כתבה איריס אליה בפוסט של רני יגיל?

            צר לי גיורא, גם העקשנות הזאת אינה מוסיפה לך כבוד.

          • מצטער גיורא.
            העניין הוא לא התנהגות מילולית שמודדים אותה בטיפות אף.
            וגם לא בנימוסי השולחן של הבלוג – שאיש לא שומר עליהם,אפילו זו שמתלוננת.
            העניין הוא שאתה מסתבך כל העת עם
            קטינות!
            חס ושלום,איני מאשים אותך במאום,
            אני מדבר כאן על כותבות קטינות – שאתה מייחס להן ערך כערכך.ניסיון כנסיונך,אורח מחשבה בוגר.

            ופח הזה אתה נופל.

            למעשה,לרובן ככולן אין מה לומר חוץ מצוויחיות התפעלות או זעקות עלבון,.הלא אפשר לעמוד עם סטופר ולחכות עד שיתמלאו אומץ
            ויראו לך מה זה בתוספת חופן בוץ של
            כותבים אנונימיים.
            בדרך כלל העניין הוא חריגה מהפוליטיקלי קורקטנס.מאחר ואתה אדם מבוגר,שדילג על השלב הזה,סביר להניח שתחטא בזה,ואז יתנפלו עליך,כי אתה אמרת לא מה שאני אמרתי שאתה אמרת,אז תמחוק בצירוף רמז דק על בעל שהוא עורך דין (נניח)

            הרי אין כאן ולא היה כאן דיון עניני – הלא ספרות מצריכה קצת ידע,
            קצת בוננות,קצת עמקות,ודיון מצריך איזה עוצמה פולמית,איזה מתח של טיעון
            שאין לקטינות האלה שאתה מתפתה להתדיין עמן – מחוץ לכושר היעלבות פנטסטי,ובעל עורך דין כמובן.

            היא נעלבה ולך תתווכח אתה.אז אתה מתווכח,מתווכח,מתווכח-ובסוף תצא וידיך על ראשך – כי בהיעלבויות הן מומחיות.הן מתנהלות באמצעות היעלבויות,העולם כולו אמור ללכת כדורך על ביצים,שמא יעלבו ואז המבול.

            יש פה בבלוג מי שמצליח לנהל לול של מטילות כזה,באמצעות תגובות צלופחיות.התרנגולות משתוללות כהוגן
            ,הלשלשת המילולית כבר מטביעה הכל,אבל הוא יוצא בשלום,בעוד התרנגולות מלאות החימה מתחילות לנקר אחת בבשר רעותה וההבלים מציפים את הלול.
            שם מתנהלת רפת שלא נוקתה כבר חודשים -אבל הרפתן יוצא ממנה בבגדים מצוחצחים ובנעליים מבריקות.
            אני חוזר ומראה לך שאין כאן אלא מראית עין של דיון,מראית עין של מקרא הדדי,מראית עין של ספרות.אתה מוציא ספר בהוצאה מכובדת – הגיע הזמן
            שתחליף פאזה,שתסיים עניין.כמה סופרים
            רציניים אמנם התפתו ופתחו בלוג ,אבל
            הם ממננים את ה'ביקורים' כאן בקפדנות
            עילאית ובזיהירות.

            וכלל ראשון של רפתנים-אל תהיה ביש גדא ותשב במקום בו פרה עמדה,בים בם בום!

            חבר (שלך)

          • ארנבות חבר שלך?

          • מה זה? טענות כלליות נגד נשים או שאני לוקה בהבנת הנקרא וגם הנשמע מתוך הנקרא?
            כטענות כלליות זה ילדותי ומגוחך – בדיוק כמו הביקורת המושמעת כנגד המתלוננת, ביקורת עמה אני מסכימה.

          • לא בדיוק ילדותי ומגוחך –
            ועיין בבלוג של אור ותיווכח.
            ותספר לי מה רואות עיניך.

            נשים כלול גברים כמנהלי הלול
            אלה נבלה וזה טריפה.
            ראוי לגינוי גם במצב הפוך.

            הבורות,הנצחנות,המאניפולאציה
            הפטפטת,ה'אני קודם' ,האבחנות חסרות השחר והכיסוי ,השיעמום
            אם כל חטאת,משותפים לגברים ונשים.

          • ראשית – אני אשה.
            שנית – גם את התגובות בבלוג של אור (שאיני מצויה בכולן) אינני רואה כמקשה אחת.  יש יפות ומעניינות ויש אחרות ואפילו אחרות מאוד. השכלה בתחום הביקורת אינה ערובה לביקורת מעמיקה או ראוייה בעיני כשם שהעדר השכלה כזו אינו מונע עקרונית פרישת פרשנויות שיש בהן יופי, הבנה עמוקה, רעננות וחידושים. אבל אין להסיק מכאן שאיני מעריכה השכלה כזו או חושבת שהיא אינה רצויה.
            שלישית – את התגובות של אור עצמו מצאתי תכופות מעניינות ולעתים ראויות להפנמה באורח התייחסותן לזולת בכלל ולזולת מוקיע ומשתלח בפרט. 
            ואם כבר הזכרתי התייחסויות לזולת כי אז גם תגובותיו של גיורא פישר בעל הבלוג כאן ראויות ללימוד ולהפנמה.
            וגם שבת שלום

          • לא ראיתי שזה עזר לו,לגיורא פישר
            שהותקף כאחרון הריקים על ידי הנעלבת
            המקצועית וחבריה בעילום שם.
            והבעיה היא לא בורות לכשלעצמה – שאינה חטא,אלא הניסיון לכסות עליה בכל מחיר של תוקפנות,מאניפולאטיביות,
            עמדה של עלבון מיתמם.

            לא נחרוג מכלל נימוס אם נשגר את הנעלבת למקום שיש לה בו אולי יתרון
            יחסי,שאז לעלבון יהיה איזה בשר.
            (פישר פישפש במעשיו כהוגן ועד רגע זה אינו מבין מה חטא…)
            בקיצור,קומדיה של טעוית .
            ובאשר לבלוג האחר,אם בעיית העומק שבו
            ובאורח ניהולו אינה מזדקת לך מייד לעין – אז חבל"ז.
            שבת שלום גם לך.

          • עם חלק מן הביקורת שלך אני מסכימה.
            באמת לא ראיתי שזה עזר לגיורא פישר שאעפ"כ המשיך להגיב כפי שהגיב. גם לכך כיוונתי כשאמרתי שאפשר ללמוד ממנו אופן התייחסות לזולת.
            ובעצם, מעניין לעניין באותו עניין: הבלוג של אור. בל נשכח – אנו עוסקים בבלוגים! זה חלק מן העניין ולכך יתרונות וחסרונות. ההתייחסות מכבדת הזולת של אור היא שמניבה לדעתי את צורת ניהול הבלוג שלו. היית מנהל בלוג אחרת? תבורך. הרי לא חל אילוץ על איש לשקוד על קריאת כל התגובות, והרי בכ"ז יש ונשמעים דברי טעם (בעיני), ומה בכך אם לא נשמעים כאלה באחדות מן הרשומות? לא נשמעים ת י א ו ר ט י ת, איני טוענת שזה מה שהיה! ובכל אופן האם אין כאן הזדמנות לקבלת האחר באחרותו במקום לפסלו כליל?

            ושוב שבת השורה בשלום

          • מצטער,אין הסכמה גם לעניין השני.

            אי אפשר לאחוז מקל משני הקצוות!
            מצד אחד לבקש את מעמד הסופר ומשקלו
            הסגולי ומצד שני לבלגלג כאחרון כוכבי הפופ הריקים.
            זה משחק חתול ועכבר! כשבאים בטענות אל אופן הניהול של סופר את בלוגו (בגלל שהוא מנהל אתו כאחרון כוכבי הרוק את עדת מעריצותיו הצווחניות והפותות) טוענים שהרוח החופשי חופשי של הבלוג היא העניין,אבל כשמדברים אתו חופשי מופשי,אז פתאום המכובדות
            הספרותית מתייצבת!
            והעניין כאן רע בהשוואה לבלוגו של כוכב רוק – שכן כלפי הילדות הפרועות אי אפשר לבוא בטענות,משום ילדותן וראשן החלול,אלא כשנשים מבוגרות מורטות אשה את שער צרתה כדי להגיע אל
            הכוונה הסופית של המשורר,כביכול,העניין נראה רע ועלוב עוד יותר,אפילו שהנערות הפותות שנזדקנו יודעות משהו מהטרמינולוגיה של הספרות – ואינן בורות עזות מצח כזו שהתארחה כאן בבלוג הזה.
            שלא לדבר על הדילוג מן האישי אל הספרותי, ומן הספרותי אל האישי,מהבן החולה אל האם השלישית,ומהאם השלישית אל הבעל המתעלל,ומהבעל המתעלל עוגת תפוחים,ומעוגת תפוחים אל אלפי הגברים שחלפו בסך,ומהסך חזרה אל השיר,ומהשיר לטבריה,ומטבריה לתחנת המשטרה – ומתחנת המשטרה אל תואר הדוקטור,ומתואר הדוקטור להאשמה שהסופר מקשקש בקומקום,ושהשיר (יהא ערכו אשר יהא) מתפקד כחידת איגיון
            (גם משום שרק חלק ממנו מובא ללול התרנגולות השוקק)

            והעניין הוא לא ספקטרום התגובות המבעית והפרוע,שלא לומר מופרע,אלא בהתנהגות המעודדת ומקדמת בברכה סוג כזה של דיון ב ס פ ר ו ת – שמוזיל את ערכה (אם ניתן בכלל להוזילה עוד),שהופך את הדיון בה ליריד הבלים – שבו נבלעות גם תגובות שקולות ושפויות,או ניסיון לתהות ברצינות ולא מנקודת מבט עיוורת של הערצה.

            הספרות,אם חפצת חיים היא,חייבת לחזור
            ולהתקיים במרחב אינטרוברטי,ולא בשוק המציאות הפרוע ולא בסלון תסרוקות המוני ונלעג.הפרסום, כ ל
            פרסום,ח י י ב להיות שהוי וזהיר,
            ומחייב,לטעמי,לקחת מרחק מיידי לצרכי בוננות והסקת מסקנות.הלול הצובא ומנקר בטירוף ברצף הקטן של המילים לא יהפוך שום משורר למשורר טוב יותר,עמוק יותר,מהותי יותר,ולמען הסר ספק – אף לא יסייע במכירת והפצת שירתו! המקרא השהוי,המבונן,המבודד,נעלם אט אט מן העולם,ומומר בסוג מוזר של תגרנות המונית במילים אקאדמיות (במקרה הרע)
            המתפקדות כתשמישי הערצה וביטול האני.
            הקורא הפרטי (במקרה העוד יותר גרוע)
            ולסיום,חלפתי בחנות ספרים גדולה ברחוב ראשי.על השולחן היו מונחים מאות ספרי שירה שהוצעו חינם ביניהם ספרים של לא חשוב מי.סירבתי לגעת במה
            שמתכסה והולך בלשלשלת של תרנגולות.

          • מחכים, מצחיק ועצוב מה שכתבת.
            השהייה, איפוק, התבוננות מעמיקה ומעט מרוחקת – כל אלה נדרשים ועולים בקנה אחד עם השקפותי , אולם הם אינם עומדים בהכרח בסתירה לתגובה ספונטנית. זה גם עניין אישי ועניין של מיומנות. יש היכולים להגיב באופן מיידי תגובות פוקחות עיניים ולב. נדמה לי שגם אתה נמנה עליהם.
            אין ספק ששדות הדיון בבלוגים כאן אינם ספרותיים גרידא. הנקודה היא שהם בלוגים, ובלוגים אינם שקולים לחילופי תכתובות או מאמרים של ביקורת במדור לענייני ספרות בעיתון או בכתב-עת. אלא אם… בעל הבלוג החליט שכך יהיה.

            גילויי אנושיות הם ערך ראוי בעיני לנהל לאורו בלוג ואפילו בלוג ספרותי .

            ולסיום, את הספרים הנחת במקום שהנחת ואת שלל התגובות במה שאתה מכנה "לול" אתה קורא מבלי להחסיר אפס קציה של אחת? באמת ובתמים שאינני מבינה. אני מביעה את השתוממותי ולא מצפה בהכרח למענה.

            כל טוב

          • מה פירוש קורא? קורא בעיון ובקפדנות.
            אמנם,כשהדברים קופצים לטבריה ,פועלים זרים
            שתויים ,באי תא המעצר וכיוצא בזה,אני משעה מבט.

            והמעורבות של הקורא = המגיב בספרות נכתבת והולכת היא אסון.אפילו הבלוג שבו אנו מדברים אינו פועל כך,ומשכיל להעלות טכסטים ישנים מבור הקבר של השיכחה ׁ(וזו מטרת העניין,כמובן!)וזה
            סביר ונכון מבחינתו,אבל סופרים פחות מקצועיים
            ממנו,מעלים טכסטים במצב עוברי (שלא לומר נפלים)
            וזוכים ללגיטימציה וליבובים לא מחייבים.

            ברמה עקרונית: ספרות נכתבת לעין הציבור?
            בזירת לודרים רומית שבו קול המון?! אפילו הלודרים היו מתאמנים לקראת הקרב בחדר סגור.

            אני לא נגד בלוגיות ואינטרנט – זוהי מהפיכת
            ברירות המחדל,לאמור,היא מאפשר לקולות ולפאזות
            שעד היום לא קיבלו מרחב וביטוי בשיח הציבורי – למשל,עדות המזרח והנצחת הקיפוח ההיסטורי,למשל,הומוסכסואליות חרדית,בתנאי,כמובן, שהדיון הוא ערכי ועקרוני
            ואפילו חוויתי אם רק הוא לא מתדרדר לאינטימיות של סתר המדרגה בבית המרחץ ,חשיפה אכסיביציוניסטית,צילומי עירום שרק מדרדרים
            את הפוזיציה הטראגית ומלאת הקונפליקטים שבקיום האנושי השולי.הספרות,ממילא,ומראש
            מתקיימת בקבוצת הסיכון הזאת,משום שהיא עוסקת בגורלו של האדם הבודד ובמאטריה חוויתית ,קיומית ונפשית.בשל כך היא מ ו ע ד ת יותר מכל
            דבר אחר,ליפול לאותו בור שבו הבורות,החשיפה האינטימית כביכול,מצבי גבול נפשיים מצוקות קיומיות יוצאים למחול שדים.מה שאת רואה בבלוג ההוא בתגובות.זה אינו עיסוק בטקסט! שפ זה התערערות כללית של כל מוסרות הדיון! ומה שאת מכנה ניהול טולרנטי – משום שאינך רואה אלא את פני השטח.לטובת הדיון,בשלב זה,נחסוך את הדיון
            במה שמתחת לפני השטח.

            אסכם אפוא,גברתי: דווקא משום סוג החומרים של הספרות,הזהירות בחשיפה,תקופת הצינון והאכסטרוברציה הכרחיים!המיידיות של האינטרנט
            היא סיכון חמור,שהספרות צריכה לקחת על עצמה
            בזהירות עילאית,לבל תטבע בו,כדרך שטבעה
            משנות השמונים ב"תרבות הפנאי" ההמונית.
            יום טוב לך!
            8

          • ועוד עניין אחד –
            את מוזמנת להיכנס עכשיו להמשך הדיון בבלוג עליו
            התמקד דיוננו ולהיווכח במימדי הרמייה והמאניפולאציה של הטולרנט הדגול!
            ולהבין שהמצע האינטרנטי מאפשר אותו בגדול,
            מי שהתפתה – התפתה.מאה ושבעים תגובות שהואילו לשים את עצמם לצחוק בעני כל – כולל הטולרנט
            כמובן.

            כמובן,שהדיון האובססיבי ימשך במלוא עוזו.זה איצטדיון האינטרנט,וזה טיבו.אילו אשה הייתי,
            הייתי מאדים מבושה,בחילה ותוגה.

            נראה לי שהדיון בנושא מיצה את עצמו,שלא באמצעותנו!
            שיהיה לך גברתי יום יפה.

          • אללי, אני הולכת ומשתכנעת מטיעוניך. אמנם קשה לנהל דיון ספרותי בנסיבות כגון אלה הנידונות על ידינו.
            רק זאת – יש ומבצבץ 'מתוק' מתוך העז, ואני מקווה ומאמינה כי העז לא יאמיר ולא יכסה על הכל כליל.
            תודה על תגובותיך מהן למדתי.
            היה בטוב

          • אוי פייגלה פייגלה פגעו לך בציפור הנפש!לא דיקו בציטוט שלך,גאונת הדור!
            את פרופסור לספרות וצריך לדייק כחוט השערה!
            לא צריך לצטט,את חוזרת על אותה טענה
            כללית כל הזמן,בכל הקשר,פולטת אותן אמיתות כלליות שאין להן שחר.

            1.העץ הוא ירוק
            2.ביקורת לא צריכה להיות פוגענית!
            3.לא צריך בכלל ביקורת! היא פוגענית!
            4.היא פוגעת בציפור הנפש!
            5.לא אמרתי שלא צריך ביקורת אבל הביקורת פוגעת,אז קישטה ביקורת רעה!
            לא צריך אותה! וחולי וחולי בארגז החול של התינוקות הנעלבים בבלוג.
            אוייייייש!

          • מכיון שזו בלוגיה של נשים כדאי שהגברים ינהגו בנימוס ויכבדו צורת התנהלות נשית. לא מדברים ולא כותבים אותו הדבר . עובדה

          • הפתעת אותי!

            כשפנו אלי וביקשו שאשתתף,לא אמרו בלוגיה של נשים,אלא בלוגייה של כותבים וסופרים מכל המינים והזהויות.
            משהו השתנה? תודיעו ואחפש לי מקום אחר בחיים.

          • הדברים של המגיב הקודם נאמרו בודאי באירוניה. אל תבהל. המשך לפרסם כאן.

  3. לי עברון-ועקנין

    רוב תודות על המידע לגבי התחרות!
    (ושאר הפוסט, לא מעניין? :D).

  4. תודה על המידע גיורא,הכנות שלך מקסימה

  5. מירי פליישר

    שיר יפה

  6. :))) תהום לא אמרה הון, "ולחשוב שהיא מאוהבי" אי אי אי, גיורא… אין תקנה.

  7. גיורא
    התגובות שלך ענייניות ולא מתלהמות. אתה רוצה לדון בגופם של רעיונות, אבל
    זה לא מסוג הדברים האפשריים כאן בבלוגייה. וגם הבנת הנקרא שלך איננה לוקה.
    אה, וגם השיר יפה…

  8. יש דבר כזה ביקורת ידידותית? מ-26 שנות עבודה בביקורת, וגם כמבוקרת, אין דבר כזה. משתי סיבות: דבר ראשון כי הביקורת לא נועדה למבוקר אלא לקוראים, והיא נכתבת מתוך קריצה אליהם ורצון לספק אותם ומתוך חוקי הז'אנר. דבר שני, ביקורת ממילא לא מועילה למבוקר. תהליכי יצירה אין להם דבר וחצי דבר עם ביקורת שנכתבת בעיתון.
    ביקורת טובה יכולה להחמיא, אבל מעבר לזה אינה מועילה לכותב. וכך גם ביקורת רעה, רק שהיא גם מעליבה.

    כבר הרבה זמן אני מתכננת מאמר על זה, כמבקרת ומבוקרת, ומקווה שאולי יזדמן לי לכתוב את זה בקרוב. ואז אולי אצליח לנפץ אצל חלק מהאנשים אמיתות כוזבות על "ביקורת".

    מה גם, שבאמתחתי עוד מאמר בתכנון, על "מותו של המבקר" בעידן הרשת. המהלך הזה אפילו חשוב יותר מהעידן הקודם, שבו על פי "המבקר" יישק דבר.

    • יעל,דברי בשם עצמך,אם כמבקרת,ואם,
      תסלחו על על הביטוי,כסופרת ואם כמייסדת בלוג לכל זב ומצורע שרבטני.

      ויהא האל בעזרנו!

  9. תודה על ההפניה לתחרות "שירה על הדרך". הרעיון בפרויקט הזה נפלא (וגם הפרס). אבל התקנון שהמשתתף צריך לחתום עליו, המופיע כלינק בתחתית העמוד, דרקוני – כל נזק שעשוי להיגרם לעיריית ת"א מפרסום השיר בחוצות (אני משער שהם מתכוונים לגרפיטי על תחנת אוטובוס, תביעה של גופים חרדיים, החמצת אוטובוס בגלל ריכוז יתר בשיר בשלט חוצות וכו') – וכל תביעה נגד העירייה הקשורה לשיר – ימומנו על ידי בעל השיר. כנראה שדוחות החניה לא מילאו השנה את קופת העירייה.

  10. גיורא, אני חייבת להגיד לך שההתנהגות שלך מתאימה לפרות שאתה מגדל. לא מספיק שסרבת לבקשה לגיטימית של כותבת פה בבלוגיה, אלא שאתה גם משאיר את התגובות של החברים שלך, שהתנהגותם בהמית לא פחות מזו שלך. איש רוח אתה בטח לא ובי נשבעתי בספר שלך אני לא נוגעת.אין ספק שעליך כתבו יודע נפש בהמתו.

    • חברי בלוגייה וקוראים יקרים ,לאור מספר תגובות פה אני פונה אליכם ומבקש יש תרופות טובות בשוק לכו לרופאים שלכם ותבקשו אותם
      ואתה גיורא הזהר לך מהם יש כאלה שנושכים ולא מרפים

    • גיורא פישר

      שבת שלום למגיבה
      צר לי שלא תגעי בספר שלי. אני חושב שההפסד הוא שלך.
      תודה רבה על שכינית אותי צדיק (את יודעת, מהמשפט על נפש הבהמה).
      חבל לי על הבהמות הצדיקות שלי שלא בטובתן ניגררו לאבוס שלך.
      לעומת זאת, שימי לב לשיח שלך ושל חברותייך.
      אני מקפיד כל הזמן לשמור על איפוק ועל לשון נקיה. לעומת זאת את היא המנבלת את הפה.
      אני לא מוחק תגובות. גם לא את שלך.
      התגובות מעידות על בעליהן.
      דדרך אגב, אין לי קשרים חברתיים עם אנשים מהבלוג. החברים שיש לי הם ממיליה אחר לגמרי.
      בברכה
      גיורא

      • גיורא התמים. באמת חשבת שאפשר לנהל בבננות דיון ענייני? הרי הכל מבוסס על פוצי-מוצי צווחני. חפש מקום בוגר יותר לדבר בו על דברים של מבוגרים.

  11. הי גיורא
    תודה על המידע הידידותי 🙂

השאר תגובה ל נעם ר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר