בננות - בלוגים / גיורא פישר / רוח ווארנסי שבהודו
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

רוח ווארנסי שבהודו

 

 

 

שלום לכולם
ביקור קצר לפני נסיעה ,אני מקווה שהצלחתי להעלות את התמונה.

רוח ווראנסי שבהודו

 

 

מַצִּיעִים לִי לְבַקֵּר בְּוָורָנָאסִי.

 

כָּתוּב בָּעִתּוֹן שֶׁהִיא לֹא

עִיר רְגִילָה

שֶׁכָּל מִי שֶׁגָּר בָּהּ יוֹדֵעַ

שֶׁהָאֶנְרְגִּיָה שָׁם

מַמָּשׁ חֲזָקָה

וּמִי שֶׁנִּשְׁאָר מַסְפִּיק זְמַן

נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ

אוֹ מִשְׁתַּגֵּעַ.

אוֹמְרִים לִי:

אַתָּה מְשׁוֹרֵר

אַתָּה מְאֹד רוּחָנִי

לֵךְ וְגַלֵּה עַל עַצְמְךָ

דְּבָרִים שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ,

הָסֵר אֶת כָּל הַהֲגַנּוֹת

הִתְמַסֵּר לָרוּחַ וְלָאוֹר.

 

אֲבָל אֲנִי מְפַחֵד.

שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁיָּדוּעַ לִי

עַל עַצְמִי

עַכְשָׁיו

כְּבָר מַפְחִיד דַּיּוֹ

וּמִי יַעֲרֹב לִי

מַה יּוּאַר

וּלְאָן תִּשָּׂאֵנִי רוּחִי:

הַאִם תִּשְׁמֹט אוֹתִי עַל צוּק

אוֹ תַּעֲטֹף בְּצֶמֶר גֶּפֶן מָתֹק,

אוּלַי הִיא תַּרְגִּישׁ שָׁם

כָּל כָּךְ טוֹב

שֶׁבִּכְלָל לֹא תִּרְצֶה

לָשׁוּב אֵלַי

 

אֲנִי חוֹשֵׁב

שֶׁלֹּא אֲבַקֵּר בְּוָורָנָאסִי,

לְפָחוֹת לֹא בַּזְּמַן הַקָּרוֹב

 

 

29 תגובות

  1. יותר מתאים לך בלי השפם גיורא

    ותיהנה ותחזור אלינו מהר

    • גיורא פישר

      תודה ענת
      אני נמצא בכוננות להחליף (אם יהיה צורך) להחליף מורה במסע לפולין. אני מקווה שלא יהיה צורך בכך. הייתי כבר שם וזה רחוק ממסע תענוגות ,לא רק בגלל טיבו של המסע אלא בגלל תפקיד כלב השמירה שמוטל עלינו (ואצלנו עדיין המצב נפלא יחסית למה ששמעתי שלעתים קורה.

      • זה המקום שמפחיד אותי לנסוע אליו יותר מווארנסי, למרות שכבר הייתי בלא מעט מקומות נוראים.

        הייתי מעדיפה שלא יקחו לשם נוער, רק מבוגרים, אבל זה כבר נושא אחר. הבת הבכורה שלי רצתה מאד לנסוע ולא התנגדתי, אבל הייתי מעדיפה שלא.

        ויותר מפעם אחת זה כבר על אנושי.

  2. החלטה נבונה בעיניי. אתה בהחלט יכול להתחיל מוורנאסי ישראלי. לא חסר בכלל.
    אחרת אתה עלול לנחות על הירח ולא לדעת זאת. פעם היה זה קשה יותר, הלכו ברגל, עלו לאט, אבל פחות טראומתי.
    תעלה ותצליח.

    • גיורא פישר

      תודה גרא
      העניין הוא שלא רק שאין לי אומץ, אני גם בטלן ואין לי חשק למסעות (אפילו מטפוריים) מפרכים גם ברגל. את המסעות המנטליים והרוחניים אני עושה בעצמי- וחלק מפרותיהם אתם נאלצים לאכול.

  3. איריס קובליו

    גיורא, ורנאסי, שלא הייתי בה, שמורה לסוף חיי אולי. ואיני פוחדת, אך אתה היטב לתאר את היסוסיך בשיר.
    ולאן אתה נוסע?

    • גיורא פישר

      תודה איריס
      הטריגר לשיר הייתה הידיעה התקשורתית לפני כשנה על אותו זוג ישראלים שהתחרפנו בווראנסי וילדתם הקטנה נמצאה משוטטת ברחוב. השורות הראשונות בשיר הם כמעט צטוט מדויק מהידיעה העיתונאית אבל השיר עצמו עוסק באמת בפחד להסתכל עמוק פנימה.

      ובקשר לדחיית חלומות ,אני לא בטוח שכדאי , לכי ותדעי מה ילד (או יחרבן) יום. גם על זה יש לי ספור, אבל אספר בהזדמנות אחרת.

  4. מירי פליישר

    שיר נהדר גיורא
    אני דווקא בעד אבל כדורי הרגעה ליתר בטחון…:)

    • גיורא פישר

      היי מירי
      תודה
      גם על כדורי הרגעה כתבתי .קוראים לשיר "הושט ידך וגע בם".
      אולי אפרסם אותו כאן.

  5. הנחבא אל הכלים?

  6. יפה מאוד. ואתה נוסע להודו?

  7. דווקא תסע, אפילו באופן מטאפורי, שיר יפה

  8. שיר מאוד יפה ומתאים גם לי.

    • גיורא פישר

      תודה איציק
      אז נבטל את הזמנת הכרטיס לווראנסי ונחפש מקום פחות מחייב.
      מה דעתך על טוסקנה?

  9. גם אני חושבת שלא אבקר בווראנסי , לא בזמן הקרוב ולא בזמן הפחות קרוב, שכנעת אותי גיורא.
    כיף לראות פנים במקום שפם:)
    וכיף לקרוא אותך שוב אחרי הפסקה ארוכה למדי

  10. למה להרחיק, גם ירושלים של מטה היא עיר שבה אפשר להשתגע.

  11. גיורא, אני אוהב את ההומור בשיר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר