צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

מסע

 

 

 

 

 

שלום לכולם
את השיר מסע (קודם "יהירות") כתבתי לפני כשלוש שנים וכדרכי שלחתי אותו לחברי. שיערתי שיהיו כאלה שיעקמו קצת את האף אבל נדהמתי מהתגובות האמוציונליות.
היו רבים  ונחשבים שפסלו את השיר מסיבות אומנותיות אם כי לא נימקו ואמרו : לא בבית ספרנו!!

אחרים מסיבות אסטטיות: לא כותבים על זה שירים!!

הגדילה לעשות אחת שטענה שהצטערה על הדף שהדפיסה עליו את השיר והוסיפה שהיא לא תצרף אותו לקלסר שיש לה עם שירַי כי השיר הזה מחלל את "קדושתם של השירים שכתבת על מרום". (לא פחות!)

היו שאהבו את השיר. אחת ציינה שהוא ממש עונה להגדרת משל זן. אחר התרעם על אשתו ואמר לה שהוא לא מבין על מה היא  כועסת (מורָה לספרותׂ).

התגובות השאירו אותי נבוך.
 ברור לי שאין מדובר ביצירת מופת
אך האם "כצעקתם?"

עכשיו, אני שואל אתכם. מה צריך להיות גורלו של השיר. האם כגורל הנייר?
אשמח אם תנמקו בקצרה את תשובתכם. אך אם אתם ממהרים ולא יכולים להתאפק אז גם מספיקה תשובה של מילה אחת.
ומי שמעדיף לא לענות, לא חייב!

התמונה היא של יערות הגשם

תודה

שבת שלום

גיורא

 
 


מסע

                   

כְּמוֹ לְמִשְׁמַע בְּדִיחַת יְלָדִים מְטֻפֶּשֶׁת

גִּחַכְתִּי לְעַצְמִי כְּשֶׁחָשַׁבְתִּי

עַל חַיֵּי נְיַר הַטּוּאָלֶט

שֶׁהֵחֵל מַסָּעוֹ כְּעֵץ רַעֲנָן

בִּיעָרוֹת הַגֶּשֶׁם

וְסִיֵּם עִם מַשָּׂאוֹ

אֶצְלִי בַּבִּיּוּב.

 

כְּשֶׁקָּמְתִּי וְהוֹרַדְתִּי אֶת הַמַּיִם

נִזְכַּרְתִּי בַּמֶּה שֶּׁאֲנִי
סוֹחֵב
עַל גַּבִּי

מֵאַיִן בָּאתִי

וּלְאָן אָשׁוּב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

34 תגובות

  1. מירי פליישר

    אם נזכרת ואתה יודע איזו יהירות יש פה? רק השם לא נראה לי מתאים והנושא, לא משגע מה לעשות ככה הם אנשים, אבל השיר מצויין לדעתי.

    • גיורא פישר

      למירי
      תודה על התגובה.
      החברים שלי יודעים שמותר להם לכתוב מה שהם מרגישים, בקשר לתכנים ובקשר לפואטיקה. אני חושב שהיכולת שלי ליצור לעצמי קהל קוראים שמרגיש חופשי להגיב ,תרם לי הרבה. לא בגלל נסיון לרצות את אותו קהל אלא בגלל האפשרות לנסות את העבודה שלי עם קהל אינטיליגנטי להתכוונן ולדייק באותם מקומות שרציתי. הרבה פעמים אפשר להשיג את זה רק בעזרת קוראים טובים כי לפעמים אני מוצא שדברים ש"ברור לי" שהם נמצאים על הדף וצועקים את עצמם, בעצם נמצאים בעיקר בראש שלי ואין לקורא יכולת לזהות אותם.
      ועל שם השיר אענה בתשובתי לגיורא לשם
      שבת שלום
      תודה
      גיורא

  2. השיר מקסים בעיני ולא ברור מה לא בסדר בו-
    הוא אמנם לא השיא הפואטי שלך,
    אבל הרי גם משוררים נזקקים לבית הכסא ואפילו- אבוי למידע השערורייתי-
    גם משוררים ישובו אל מקום העפר, ממש כמו שרברבים או הנזקקים לשירותיהם.

  3. אהבתי גיורא, האמת הפשוטה בעטיפה פואטית. " שיר הוא מה שאני מחליט שהוא שיר"

    • גיורא פישר

      לאורה
      תודה. נכון, החלטתי שזה שיר ובאמת אפשר לשיר על כל דבר. השאלה היא האיכות. אני לא חושב שהשיר רע אבל איכשהו הוא נראה לי טיפה פשטני כשהדגש הוא על "המסע". אני שוקל אם לא להחליף את השם ל"רגע של הארה". השם הזה שם את הדגש על הצד של "משל הזן" כפי שהביאה פנינה.
      נראה
      שבוע טוב

  4. המלה "אני" בשורה האחרונה מיותרת ממש.
    באשר לשאר, חומר הוא חומר. "מי ורדים", למשל, אינם עדיפים בשיר על "גללים" — הכל תלוי בחומר השיר ובעוצמתו.

  5. תוספת:
    על הכותרת אינני יכול לומר דבר מכיוון שיתכן שמדובר במחזור שלם שאינני יודע מהו, ואז הכותרת עשויה להיות מדוייקת.

    • גיורא פישר

      שלום גיורא
      השיר הזה לא נכתב כחלק ממחזור,אך ראיתי אותו כשם הולם למה שרציתי להדגיש. אך מאחר וכבר כתבתי קודם שיר אחר ששמו יהירות. החלפתי את השם וקראתי לו "נייר טואלט". כשהחלטתי לשים אותו כאן בחרתי להחזיר לו את השם המקורי ולקרא לו "יהירות 2" כי לא רציתי לחשוף את נושא השיר מיד.
      ה"יהירות" שמדובר בה היא אותה שניה שבה גיכחתי לעצמי על גורל נייר הטואלט והתנשאתי עליו. אותה שניה של יהירות ותובנה שגורל גופי לא טוב מגורל הנייר ואולי גם המשא המטפורי שעל גופי לא יותר טוב משלו הביא אותי לקרא לשיר "יהירות". אך כיוון שהוא שונה באופיו מ"יהירות 1" ולא נראה לי שהם יצעדו פעם יחד, אתה ואחרים מוזמנים להציע שם מתאים יותר
      תודה
      שבת שלום
      גיורא

      • מירי פליישר

        לגיורא פישר
        תשובתך לא סיפקה אותי….
        אמנם בתחילה אתה מתנשא על הניר אבל בסוף אתה מבין מאין באת ולאן אתה הולך , כך שהיהירות חלפה, כמו שכתבתי בתגובתי הראשונה.
        השם יגיע כשתהיה לך ברורה סוגייה זו.
        מקבלת את הערתו של גיורא לשם שהנושא באמת לא נחות.
        הייתי אומרת שהשיר מדבר על ההיפך מהתנשאות.

        • גיורא פישר

          למירי
          תודה. נכון שהשיר מדבר בסופו של דבר על "ההפך מהתנשאות". השאלה היא האם לקרא לו על פי פתיחתו או על פי סופו. האם להדגיש את היהירות או את הענווה.
          בכל אופן, מדבריכם אני מבין שיש להרהר בנושא .

  6. גיורא
    לא ממש גמר את מסלולו – בהיהפכו חלק ממי הביוב ייהפך למי קולחין וישמש לגידול עץ חדש שיתחיל שוב את מסלולו.
    נא לדייק.
    אבל זו חווית הנייר. לנו חשובה חוויית האדם המנגב.

    זו הקלה. זו החגיגה – מה עוד אחר לילה כזה!!!
    היתה אם כן הקלה רב-צדדית, והנושא בהחלט ראוי שיונצח על לוח זהב זיכרון – כפי שעשית, וכראוי, בשיר.

    • גיורא פישר

      כל הכבוד משה
      על הרוח האופטימית- אקולוגית שהדבקת לסיומו של השיר. ועל קריאת השיר מכל הכיוונים.
      שבת שלום
      גיורא

  7. הי גיורא
    אמור תועלת ולא טואלט
    ויהפוך השיר לתועלתי ביותר :)
    ברור שהשיר שואף אל סופו ואכן השורה האחרונה היא המרכזית.
    אבל חייבת להגיד ביושר שהדימוי המרכזי של השיר מריח לי אפעס לא משהו :)

    • שבת שלום כמובן :)

    • גיורא פישר

      לריקי
      אין כמוך:)
      אשתדל להביא בפעם הבאה שיר עם ריח ורדים, אבל כידוע לך חומרי החיים נוטים לספוח אליהם דוקא את ריח השיר הזה
      שבוע טוב
      גיורא

      • הי גיורא
        ברור שאתה צודק בדבר החומרים, אני בדברי התכוונתי לדימוי המסויים
        אבל אתה יודע מה מסכימה לסידור : תביא ניחוחות ורדים בכיף וגם שושנים וגם ניחוח חציר ורפת :)
        והנה בית מתוך "ולס וינאי קטן" מאת פדריקו גרסיה לורקה בתירגום רמי סערי :

        "אני אוהב אותך, אוהב אותך,אוהב אותך
        עם הכורסא ועם הספר המת,
        במסדרון הנוגה
        בעליה האפלה של השושן
        במיטת הירח שלנו
        ובמחול שחולם הצב"

        סתם אסוציאציה שעלתה לי עם הורדים

        ד"ש חמה מאייל :) ושבוע טוב

        • גיורא פישר

          היי ריקי
          היית צריכה להביא את לורקה הגדול כדי שארגיש קטן:)?

          יש לי רעיון לפוסט הבא שלי שיהיה בו ריח ורדים וגם את תהיי שותפה בו

          הפתעה!!

          שבוע טוב
          תודה על הד"ש
          גיורא

  8. גיורא לשם

    לגיורא פ.
    אתה יודע מה?
    הכותרת הבנאלית "מסע" היא לא כל כך רעה!
    למעשה, היא מלווה את כל השיר מתחילתו ועד סופו!

    • גיורא פישר

      לגיורא ל.
      קיבלתי את הצעתך.הוא מוצלחת דווקא בגלל ה"הבנאליות" שלה. לא רק שהשם הולם את התוכן ,הוא טומן בחובו הפתעה לקורא.
      תודה

      • גיורא,
        יש יופי מיוחד באופן שבו אתה מנסה הצעות של קוראים והופך את התהליך היצירתי האישי לתהליך יצירתי קבוצתי.

        • גיורא פישר

          למגיב האנונימי ,תודה.
          אני בדרך כלל קשוב להערות. כמו שציינתי בדברים למעלה::נטשתי את השיר בבהלה לפני כשלוש שנים לאחר התגובות הזועמות. זו הסיבה שהעליתי אותו עכשיו וביקשתי התייחסות כי באמת לא ידעתי להחליט מה לעשות אתו. אותם מקומות שתקנתי הם מקומות שהתלבטתי בהם בעבר וההערות חיזקו תחושות הקודמות שלי. לגבי השם אני עדיין לא בטוח ,אולי אקרא לו "גזירה שווה".
          נראה

  9. אני אוהבת את זה… והזעזוע של החברים מזכיר לי שכשהייתי ילדה והמצאתי סיפורים אז כל הזמן הייתי מוטרדת מזה שלא כותבים בספרים על זה שהדמויות הולכות לשירותים וכיו"ב. וגם חשבתי שאם עושים סרט צריך להראות את הדמות ישנה למרות שזה משעמם (אז השתייכתי לאסכולה הנטורליסטית).
    השיר טוב ויש בו את המאפיינים של כתיבתך הטובה, האירוניה, הפיכחון, הישירות.

  10. תמי כץ לוריא

    משה

    אני חושבת שזה שיר טוב, ואין נושא שהוא נחות לכתיבה, בעיני, במיוחד שהקטע הוא פילוסופי, זו לא הכתיבה על בית שמוש במשמעות הפשוטה, אלא על מעגל החיים. הייתי מורידה את המשפט "כשזיהיתי על עצמי" כי זה קצת מסרבל, לדעתי.

  11. שלום גיורא
    שמתי לב להערה שלך בדבר הטענה שהשיר קרוב במהותו למשל זן. גילגלתי בגוגל ומצאתי את הדברים הבאים מתוך ספר העוסק במשלי זן. לפחות לפי הכתוב כאן זה "ממש בדיוק":

    המשל הוא סיפור על מישהו, היכן-שהוא, מתישהו. והוא גם סיפור על כולנו, בכל מקום, בכל זמן. מתוך כך הוא מוליך את המאזין/הקורא למקום לא-רלוונטי לכאורה, ושם, כשמודעותו היום-יומית רדומה קצת, כשהוא רחוק מעצמו, ממקומו ומזמנו, הוא יכול לרדת לשורש ידיעתו המלאה, להתחבר לתודעה האוניברסלית שלו עצמו. ממקום זה הוא מבטא את דעותיו, מביע את עמדתו ומנסח את שיפוטו המוסרי בלי לסייגם באינטרס של נסיבות חייו המידיות. ואז צריך מישהו לומר לו, כפי שאמר נתן הנביא למלך דויד: ?אתה האיש! ואם הוא חכם, נבון ומהיר תפיסה, הוא יתעורר ויאמר לעצמו: אני האיש!
    ואז, מכיוון שהגיב למשל מעומק תודעתו שלו עצמו, המאזין/הקורא כבר לא יוכל לערער על התובנה שהבליחה, על ההארה שהואר בה. הרי הוא עצמו שפט את השחקנים, לגלג עליהם או חש כלפיהם סלידה או כעס, חמלה או חיבה. רגע חוויית הסינתזה בין רובדי התוכן של המשל ובין משמעויותיו בעולמו של המאזין הוא רגע של הארה, ולכן סוגת המשל שימושית כל כך בנתיב החיפוש אחר עירור התודעה בכלל ובזן-בודהיזם בפרט.

  12. מירי פליישר

    הי גיורא . נראה לי השם של השיר " מסע" בתור מי שהיתה מעורבת כאן.

    חשבתי היום על התגובה לדעתי הנוראה של האישה שלא רצתה לשים שיר זה עם שירי הבן שנפל, קישרתי את זה לצורך של האנושות לראות את השכולים והאלמנים מדוכאים והרוסים. אסור שיהיו לך חיים ואפילו לא לחייך אל ועל נייר הטואלט.

    • גיורא פישר

      היי מירי
      אני לא בטוח במאה אחוז בתיאוריה שהעלית, לפחות לגבי אותה בחורה.
      את צריכה לדעת שחברַי קוראי השירה שלי עקבו אחרי כתיבתי "בסדר הפוך" מאשר קוראי ה"בננות". כאן ב"בננות" יצאתי מהארון רק אחרי קרוב לשנה שפרסמתי בה "שירים רגילים". רציתי שישפטו את השירים שלי כאן בלי אדרת "הקדושה" ובלי שיעשו לי "הנחות".
      חברי קבלו ממני קרוב לשלוש שנים שירים הקנוגעים בצורה זו או אחרת בשכול ולכן בהתחלה ,כשהתחלתי לכתוב על דברים אחרים הם המשיכו לפרש את השירים כקשורים לשכול גם איפה שהוא לא הופיע.
      אני חושב שמה שהפריע לאותה חברה היה העיסוק הבוטה בחלק האחורי והלא מריח טוב של החיים. לפי תפיסתה יש דברים שלא צריכים לכתוב עליהם ולהתעסק בהם. בודאי בבהירות ובבוטות כמו שעשיתי בשיר הזה. "סמיכות הפרשיות" (היא מורה לתנ"ך) של השכול והריח נראה לה מקומם.
      שבוע וְרדִים טוב
      תודה
      גיורא

  13. דווקא השיר גרם לי לחייך. אפה אנו מוצאים את המחשבות הפילוסופיות? (:
    המקום הזה שגם המלך הולך אליו לבדו (כך אומרים) מביא אותנו למחשבות עמוקות.
    בהקשר הזה אני מבינה את השם "מסע".
    ממש לא כצעקתם. חביב.

  14. יוסף גלילי

    שלום גיורא
    הגעתי לבלוג שלך. אני נהנה לקרא בו ביחוד את השירים על הוריך שכידוע לך הכרתי אותם היטב.
    אני לא יודע כיצד הייתה מגיבה אמך על השיר שפרסמת כאן ,אבל אני מנסה לנחש:

    "לו היו לי שתי פרוטות, הייתי קונה באחת מהן פרוסת לחם כדי לחיות. ובשניה פרח כדי שיהיה לי למען מה לחיות " (פתגם יפני עתיק)

    אמך הייתה בודאי ממשׁלֶת:

    הפרוטה והריח

    מְסַפְּרִים עַל הַהוּא שֶׁמִּכָּל
    זֶבֶל עוֹשֶׂה כֶּסֶף.
    וְאַתָּה, מִכָּל זֶבֶל
    עוֹשֶׂה שִׁיר.
    הַכִּילַי יוֹצִיא רַק פְּרוּטָה
    עַל הַשִּׁיר
    וְיִהְיֶה לוֹ בַּיָּד פֶּרַח,
    וְאַתָּה הַמְּשׁוֹרֵר תִּשָּׁאֵר
    עִם הַפְּרוּטָה
    וְהָרֵיחַ.

  15. "מסע" ממש מתאים. כותרת של שיר אינה כותרת של ידיעה בעיתון. עדיף שלא תהיה התייחסות ישירה לתוכן. התייחסות רומזת, עקיפה ואם אפשר אירונית עדיפה. ההשואה בין מסעו של הנייר והאדם קבילה בהחלט. ולשאלת קדושת השירה. לא התוכן קובע אלא הרוח, לא ה"מה" אלא ה"איך". בכל מקרה "אפילו על כס היפה שבמלכויות אינך יושב אלא על אחוריך"

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר