שלום לכולם.
אני שמח לארח את רוחה שפירא שכבר התארחה ב"בננות" אצל אורה ניזר http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=166&itemID=11452#post11452
רוחה שפירא נולדה ב1940 בגבעת השלושה הישנה. עם הפילוג בקיבוץ המאוחד עברה עם הוריה לקיבוץ עינת, בו היא חברה עד עצם היום הזה.
רוחה למדה אמנות ועסקה באמנות ובחינוך. כיום מנהלת את ארכיון הקיבוץ.
היא התאלמנה לפני חמש שנים. אם לחמישה וסבתא לשמונה.
ספרה "אורו המריר של השחר" יצא בהוצאת "כרמל" ב2008
ושוב הייתי ובידי אוצר
פְּסַנְתֵּר (באך) צוֹלֵל לוּלְיָנִי לְתוֹךְ הָעֶרֶב.
כֹּל לַיְלָה אֲנִי חוֹזֶרֶת לִמְחוֹזוֹת יַלְדוּתִי,
אַרְמוֹנוֹת מְחַפֶּשֶׂת, אֲבָנִים טוֹבוֹת –
שָׁנִים הֶאֱמַנְתִּי שֶׁאֶמְצָא אוֹתָם עַל שְׁבִיל הַכֻּרְכָּר
הַיּוֹרֵד מִן הַגִּבְעָה אֶל הַחֶדֶר הַקָּטָן שֶׁל הוֹרַי,
שָׁנִים חָלַמְתִּי לִמְצֹא אֶת הָאוֹר הַכָּחֹל
טָּמוּן בְּאַדְמַת הַחוֹל.
תודה גיורא על הבאת השיר הרגיש והנוגע כל כך.אדם רגיש מזהה רגישות אצל זולתו…
שנים חלמתי למצוא את האור הכחול טמון באדמת החול – כמה יפה ועמוקה שורת שיר זו, האם לא כולנו מצויים במסע חיפוש אחר האור הכחול דווקא למטה כאן באדמת החול, כמו החיפוש אחר הציפור הכחולה?
שיר רגיש תודה שהבאת גיורא
תודה לגיורא, רות וחנה –
שבת שלום לכל החולמים.
"שביל הכורכר" הן צמד מילים שאוצר בתוכו כל כך הרבה זכרונות, גם עבורי.
מיד חזרתי גם אני אל שבילי הכורכר של ילדותי ולרגע כירכר ליבי.
שיר נפלא, צלול ומרגש
רוצים עוד שירים כאלה!!!
ניפלא השיר, רוחה, ויש לך עוד הרבה ניפלאים, ואהיה מוכנה שוב מתי שתרצי להעלות עוד כמה אל בימת התודעה של קוראי הבננות. מחבקת, גם את השיר. ותודה לך גיורא .
נערה ממש אוצר 🙂
איזה שיר יפה
רוחה , לא להפסיק לחפש את האור הכחול 🙂