בננות - בלוגים / גיורא פישר / פגישה מקרית בקפה
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

פגישה מקרית בקפה


שלום לכולם
לפניכם קישור לשיר "פגישה מקרית בקפה" המתפרסם בגליון "זוטא 29".
בגליון זה מתפרסמים שני שירים מצוינים. קצר ומרגש "סכין בגב" של אילן בושם ,
ושיר של חנה לבנה "אתה אמרת לי"  שהפתיע אותי בסגנונו השונה מאד ממה שחנה פרסמה עד כה ב"בננות".
שלכם 
גיורא

http://zuta.bhasofer.org.il/?p=1545

22 תגובות

  1. פעם הייתי ילדה
    ומה נשאר ממני
    עציץ באדניה
    של טרחני השירה
    בארץ מדמנה
    שבמרכזה
    זקף מירון קרח עד

    (פרח משעולים ירקרק,בוסרי לעד)

    שלכם,גלוריה (סיכ טרנזיט)

  2. שלום גיורא, תודה על ההפניות ל"זוטא"
    אהבתי את שירך פגישה מקרית בקפה. אילן בושם נוטה לקצרנות. וחנה לבנה מעניינת.

  3. איריס אליה כהן

    גיורא יקר.
    אולי תוכל להביא את כל השיר שאיתו מתכתב השיר שלך, לטובת הבורים, כמוני.

    • לאיריס אליה
      שם השיר של אגי משעול הוא "מלאך המונוכרום". אבל אין צורך להזדקק לו מלבד השורות שהבאתי.
      בשלב מאוחר יותר אספר משהו על אותה פגישה. הקישור לשיר של אגי נעשה מכיוון שהייתי בקפה הזה יחד עם אגי משעול.והמשפט שאמרה שאמרה אותה תלמידה מיד העלה לי לראש את אותן שורות נוגעות ללב של אגי משעול. באותו קפה התרחשו כמעט במקביל שתי פגישות. עם המורה שלי להסטוריה משנת 68-9 שלא פגשתי אותו מאז והסתבר שהפך להיות בעל הוצאה לאור מכובדת. וכמה דקות לאחר מכן עם אותה תלמידה.
      כאמור,זו הייתה סדרת פגישות מרגשת. אספר עליה עוד כמה ימים.
      גיורא

      • איריס אליה כהן

        תודה גיורא. אכנס לזה שוב בלילה שלי.

        • לאיריס אליה
          התכוונתי עוד יום יומיים.
          את יכולה לישון בשקט. בסופו של דבר הסיפור ממש לא משנה. השיר אמור לעמוד בפני עצמו.
          תודה

      • למה למתוח את הקוראים
        ומדוע לפזר רמזים עבים כגזעו של עץ סקויה?
        המורה להסטוריה הוא ישראל כרמל.

        • לאלכסנדר הגדול
          לא חוכמה שבָּצַעתַ את הקשר הגורדי, שמעת ממני את הסיפור.
          חוץ מזה, זה לא סיפור כל כך גדול

  4. גיורא, אהבתי מאוד את השיר שלך, הצורך הזה בעדות איך היינו פעם שכמו נותן לנו אישור לקיומנו

  5. שיר יפה, מאופק ומצומצם ופערי המידע שבו פותחים אותו לפרשנויות שונות.
    אהבתי

  6. הי גיורא

    אני קראתי בשיר :"פגישה מקרית בקפה" : בכוס הקפה , כמו איזו ידעונית הקוראת בקפה והידעונית הוא המורה

  7. גיורא, נראה לי שאתה מעמיס יותר מידי שמחות והתרגשויות על שיר אחד לא ארוך.

    שיר אפקטיבי צריך לעמוד לבדו בעוד שבהקשר לשיר הזה לא רק שאתה תומך אותו בפיגומי הסברים אלא מבטיח עוד חיזוקי רקע בהמשך.
    ובכלל, אם יש לך סיפור מענין, למה לכתוב אותו בשיר ?

    • שלום אהוד
      תודה על השיעור שאתה מעביר לי.

      כתבת:"גיורא, נראה לי שאתה מעמיס יותר מידי שמחות והתרגשויות על שיר אחד לא ארוך.

      שיר אפקטיבי צריך לעמוד לבדו בעוד שבהקשר לשיר הזה לא רק שאתה תומך אותו בפיגומי הסברים אלא מבטיח עוד חיזוקי רקע בהמשך.
      ובכלל, אם יש לך סיפור מענין, למה לכתוב אותו בשיר ? "

      אני מסכים איתך ששיר צריך לעמוד לבדו(כתבתי על כך בהזדמנות אחרת). הראה לי היכן בשיר או בבלוג "תמכתי אותו בפיגומי הסברים"
      להפך,ציינתי בתשובתי לאיריס אליה (שהתפרסמה לפני שכתבת את דבריך)
      של"סיפור" עצמו אין שום חשיבות ולא הוא עיקר העניין.

      את הסיפור "המעניין" אספר כסיפור.
      כדי להדגיש את הניתוק בין השיר ל"סיפור" ציינתי שאספר אותו רק בעוד כמה ימים.
      בברכה
      גיורא

  8. איריס אליה כהן

    התעלמתי לגמרי מהקישור.(למה בכלל צריך להביא אותו? זה עדיין לא הבנתי. בגלל השימוש בשורה?)
    השיר עומד בזכות עצמו מצוין.מספר לי סיפור שלם בכמה מילים ובקצב שהופך את הקריאה בו לדרוכה, וסקרנית.ועכשיו אני סקרנית.

    • לאליה
      מכיוון שאת כאן, אענה לך.
      כמו שכתבתי, אותה פגישה הייתה כשאגי משעול הייתה לידי וכשאמרה אותה תלמידה לשעבר את מה שאמרה מיד קפצו לראשי אותן שורות פשוטות ויפות של אגי. אמנם אגי מדברת על הפער הטבעי בין חלומות הילדות ובין המציאות הבוגרת. תהליך שקורה לכולנו. הרי בשיר אצלי יש לשורות האלו משמעות קצת שונה.
      אולי פעם, אם השיר יצא לאור במסגרת אחרת אחשוב על הצורך בציטוט מאגי.

      בינתיים זה הומז' לאגי ולאותה פגישה מוזרה ומצמררת.

      אבל (ספוילר). עוד כמה ימים אספר על הפגישות המוזרות אבל ממש לא אכנס לפרטים האישיים, כי הם לא חשובים. גם אם חלפו כמה עשרות שנים, עדיין אין לי זכות לספר על כך.
      בפוסט הבא ,שישתמש בשיר כבסיס,אתייחס לכמה ענייני שירה ואתיקה.
      להתראות
      גיורא

      • איריס אליה כהן

        תודה גיורא. מעניין. אבל עכשיו גם מובן למה הגיע הציטוט. יש בזה בהחלט צירוף מקרים מעניין. עכשיו אתה כבר חייב להשאיר אותו

  9. ארז, סן פרנסיסקו על המים

    אין ספק שהאינטראקציה שלך עם אגי מיוחדת, מה שמאפשר לך לא רק לשבת איתה בבית קפה אלא גם לצאת בטבעיות מתוך יצירה שלה ולהתמזג אל יצירה משלך. נזכרתי פתאום בשורות שלה:
    "גִּיּוֹרָא הִתְחִיל שׁוּרָה / גָּמַר שׁוּרָה / אֲנִי אַף לֹא מִלָּה… מִתּוֹךְ הַבַּיִת / אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל מְשׁוֹרֵר / הֶחָצֵר שֶׁלִּי / וְזוֹכֶרֶת אוֹתוֹ בְּרֶגַע זֶה / בִּמְקוֹמוֹ"
    יש לך קשר גם לזה?

    • לארז
      אין לי קשר ל"שורה" זו. היא מכוונת לבעלה של אגי שגם שמו גיורא. גם להם יש משק חקלאי.
      בניגוד למה שעשוי להצטייר כאילו אני גרופי של אגי הספור שלנו הוא אחר.
      הקשר שלי לאגי הוא לא קשר שנבע מהשירה.
      פשוט, קרוב לשלושים שנה עבדנו ביחד באותו בית ספר (שאני עדיין עובד בו). באופן טבעי נוצרים כך קשרים חברתיים, גם קשרים בין המשפחות.
      במשך כל אותן שנים הביאה אגי משיריה הטריים לשולחן המורים של המקצועות ההומניים ודברנו עליהם.
      היום אני יודע להעריך את הרווח הגדול שיכול להפיק יוצר אם יש לו משוב אמיתי מקוראים טובים. בלי בושה אני יכול להעיד שלפחות אז היינו חדר מורים משכיל ואינטיליגנטי.

      כידוע לך (או לא) התחלתי לכתוב רק לפני כחמש שנים.
      באופן טבעי פניתי לאגי. שבלי רחמים העירה וחתכה כמו שאני עשיתי בזמנו לשיריה.
      ההערכתי אותה מאד על המקצועיות שבה התייחסה לשירים שעיקרם עסק בנושא מדמם וטרי. למרות הנושא וההכרות האינטימית עם כל הנפשות הפועלות, היחס שלה לשירים היה מקצועי למהדרין.

      בניגוד לרושם שיכול להתקבל. אני לא מעריץ של אגי משעול. אני לא מעריץ של אף אחד. אני אוהב את כתיבתה ואת היכולת המופלאה שלה לצייר ולצרף מילים. לברא מהן משהו חדש.

      אבל אני מזהה תכונות פואטיות נפלאות כאלה ואחרות גם אצל משוררים אחרים.

      להתראות
      גיורא (פישר)

    • לארז
      בעניין אחר.
      שורות הפיוט היפות שאתה מוסיף בשיריהם של אחרים, יפות יותר לעתים מהשיר שבפוסט.

  10. איריס קובליו

    גיורא
    שיר יפה ומעורר חיוך. אני הייתי משאירה רק את השורות הללו:

    אֵיזוֹ יַלְדָּה הָיִיתִי
    כְּשֶׁזֶּה קָרָה
    מֶה עָשִׂיתִי בָּחֳדָשִׁים
    אַחֲרֵי שֶׁזֶּה קָרָה
    וַאֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת
    מָה אֲנִי
    מֵאָז

    זה משאיר מרחב מאד פתוח, יוצר סקרנות ומעורר רגש ללא צורך בהסברים. השורות האחרונות מסבירות והאמצעיות מיותרות כי הרי ברור שהיו שם בורות. את זה לא צריך להגיד. ובכל זאת מאד נהניתי לקרוא את השיר.
    אני הייתי הרבה שנים מורה בתיכון. מכירה את ההרגשה המתרגשת הזאת של פגישה על תלמיד מאז.
    היא היתה בבורות, וגם אתה לא? איזה עולם- הכל משחק תפקידים..

  11. גיורא, אני חושב שהשיר שלך שהבאת כאן שונה משירים אחרים שלך, כיוון שהוא בסגנון, בדרך הדובר ובקצב באמת שונה. וכל זה ברור – אה מדברר מישהי אחרת ולדעתי אתה עושה זאת יפה ומדוייק.
    גם החרוז החותך – "במקרה/ בית קפה" מתאים למקריות והחיתוך של כל הדיבור הכמעט היסטרי של הדוברת עד לפגישה, שנדמה כי מייצג את כל מהלך חייה שעבר כרוח סערה, מבור לבור, לדאבוננו, עד לפגישה הזו שהיא מעין אחיזה, מנוחה על קרקע.

    אהבתי את השיר. חן

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר