בננות - בלוגים / גיורא פישר / האור המסמא- הענות לבקשתה של לי עברון ועקנין לבחור שלוש יצירות מכוננות מבחינה רגשית
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

האור המסמא- הענות לבקשתה של לי עברון ועקנין לבחור שלוש יצירות מכוננות מבחינה רגשית

 

 

 


שלום לכולם
אני מבקש לפתוח בהתנצלות, בשבועות האחרונים אני עסוק מאד בעניני סוף השנה בבית הספר. ישיבות ,ציונים ,תעודות ומסיבת סיום של תלמידי י"ב שאני מחנך.
עוד שבועיים אצא לחופשי ואוכל לחזור ולהגיב ליצירות המתפרסמות ב"בננות".

אני מעלה את הפוסט הזה כי לי עברון ועקנין שלחה גם לי את ה "מטלה" שיעל ישראל החרוצה כבר כתבה  והעלתה לאתר.  
כיוון שתמיד חשוב לי להיות נחמד ומנומס (אני נכשל ברוב המקרים) החלטתי להעלות לכאן את השירים האחרונים ממחזור השירים "ספרים" שחלקים ממנו כבר התפרסמו כאן.
אני מביא את השירים המסבירים שבעצם אני עקר מבחינה רגשית לכל מה שקרה לפני שבני מרום נפל בג'נין. לכן אין לי שום רגעים מרגשים  וחויות אומנותיות  שאני מסוגל ויכול לשחזר את הריגוש שהעניקו לי בעבר.

אני מקווה שהשירים יסבירו את עצמם.
תודה
גיורא

 

ספר קל

 

זֶה סֵפֶר קַל אָמַרְתְּ,

וְטוֹב שֶׁאַתָּה הוֹלֵך לְמָלוֹן

בְּמַצָּבְךָ, נָכוֹן לְהִתְנַתֵּק.

 

שְׁקַע בַּסֵּפֶר עָמֹק עָמֹק

כִּבְאַמְבַּטִיַּת קֶצֶף,

הַנַּח לִזְרָמִים מְעַסִּים שֶׁיַּרְפּוּ

אֶת שְׁרִירֵי רֹאשְׁךָ וְלִבְּךָ.

 

 

 

לֹא חָשַׁבְתְּ שֶׁאֶצְטָרֵךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם

רָפוּי וּלְאֵה שְׁרִירִים

לְטַפֵּס מִמַּעֲמַקִּים

רוֹעֵד מִקֹּר. 

 

 

 

 

 

מחר יהיה יום חדש

 

צִטַטְּתֶּם וְצִקְצַקְתֶּם בְּאָזְנַי

אֶת מִשְׁפָּט הַסִּיּוּם

שֶׁל הַסֵּפֶר הַמְּפֻרְסָם.

מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ

(בְּעִקָּר אֶת עַצְמְכֶם)

שֶׁ"מָּחָר יִהְיֶה יוֹם חָדָשׁ".

 

אֲבָל מַזָּל טוֹב

(לְהַבְדִּיל מֵהָרַע,

הַבָּא בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ)

יֵשׁ לְתַכְנֵן בִּקְפִידָה,

אָסוּר לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ

לְיַד הַמִּקְרֶה.

 

וְלִי אֵין כְּבָר כֹּחַ וּזְמָן

לְמִבְצָעִים אֲרֻכֵּי טְוָח,

 

אֶת מְעַט הָאֶנֶרְגִּיָה שֶׁיֵּשׁ בִּי

אֲנִי מוֹצִיא כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב עַל גַבִּי ,

מַכֶּה בְּיָדַי וְרַגְלַי בַּמַּיִם

חָזָק מַסְפִּיק כְּדֵי לָצוּף.

 

 

 

 

מאין יבוא       

 

פַּעַם הָלַכְתִּי לַסְּפָרִים

לִמְצֹא בָּם מָנוֹחַ.

הַיּוֹם אֲנִי גָּדוֹל

וְיוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לָנוּחַ.

צָרִיך לַעֲמֹד תָּמִיד

עַל הַמִּשְׁמָר

אֵין לָדַּעַת מֵאַיִן יָבוֹא

אֲסוֹנִי.    

האור המסמא

 

וְלַשּׁוֹאֲלִים:

הֵיכָן פִּרְקֵי הַשָּׁנִים שֶׁבְּאֶמְצַע?

אָשִׁיב:

הוּצְפוּ בָּאוֹר הַמְּסַמֵּא

שֶׁל הַחֹשֶׁךְ

 

 

 

 

 

 

 

34 תגובות

  1. לגיורא
    זה הכיל באמת ידינעה קשה
    כה וכה ישכל חרב וצר על הבנים
    שלא תדעו עוד צער ודאבה
    צר לי על הצער שפקד אתכם במלחמה
    n/

    • גיורא פישר

      שלום משה
      תודה על המילים החמות. אם כי הדברים שצטטת מדברי דוד ליואב נועדו "למרוח" ולכסות על פשע.
      אני בטוח שלא התכוונת לכך.
      אבל, אני כבר יצאתי מ"ארון השְׁכוֹל" לקראת יום הזכרון והתפרסמו לפחות 4 פוסטים שלי הקשורים לכך.
      מה שמלמד אותי שלא נכנסת ולא מצאת בהם עניין.
      נו נו נו משה!

  2. קראתי

    בכיתי

    גם בשבילך.

    ברשותך, חיבוק.

  3. ההסבר אכן משכנע, אף כי בשום פנים אי אפשר לומר על השירים שיש להם איזה שהוא קשר לעקרות רגשית, להיפך – והם גם מרגשים מאד. בעיניי, במיוחד האחרון, אבל לא רק הוא.

    • לעדה
      תודה. קשה לי באמת להגדיר את המצב הרגשי שלי. כתבתי על זה שירים רבים שיבואו בספר בחלק המוקדש לשכול. באופן מכוון לא הבאתי את כל השירים הקשורים לשכול לבלוג. לא רציתי שיקראו את השירים "הרגילים" לאורם ,גם לא רציתי לזכות בהנחות כלשהן.
      ביום הזכרון ומיד אחריו הבאתי כמה שירים מהמקבץ הזה ,ולא התכוונתי להביא יותר מאחר והם מהווים את הגוף העיקרי של הספר (אם כי לא היחיד). הסיבה שהבאתי את השירים היום נובעת מהחוב שלי ללי עברון שבקשה כל כך יפה ומכך שהשירים שהבאתי לא יכנסו לספר (מסיבות הקשורות לעריכת הספר) וראיתי הזדמנות לתת להם חיים.
      את צודקת, המילה "עקר רגשית" היא לא מדויקת ולא נכונה. אני חושב שמה שרציתי להגיד והשירים אומרים זה שאני משתדל להמנע מלהגיע למצב "רגשי"(היום) כיוון שאז אין שליטה והרגש יכול להציף ולהטביע. לכן אני לא יכול להתמסר לרגשות, ונמנע גם מלהחיות רגשות שגרמו לי הנאות בעבר.
      אני לא מסוגל לקרא ספר גם לא לראות סרט. פשוט אין לי את "העצבים" לשֶבת. אני חושב שזה נובע מכך שאני לא רוצה לשקוע עמוק כשאני יודע שצריך גם יהיה לצאת משם.
      תודה
      גיורא

      • לגיורא –
        כן, אני זוכרת את הפוסטים של יום הזיכרון. הם מאד הפתיעו אותי אז, כי לא ידעתי על זה כלום קודם לכן – אבל, כפי שכתכתי לך גם שם, בעקבותיהם התבררו לי כמה דברים שרמזת עליהם קודם ושלא הבנתי.

        עצוב גם מה שכתבת בעניין ספרים וסרטים. אני מקווה שזה עוד יכול להשתנות עם הזמן.

  4. גיורא, מוזר, אני לא מבינה על איזו עקרות רגשית אתה מדבר כשאתה כותב שיר נבואי כה רגיש וכואב כמו "מאין יבוא". ממש מצמרר.

  5. טובה גרטנר

    היי גיורא
    שירך כל כך יפים.
    מביאים את האמנות והניטימי לגבהים.
    שומעת את רחשי ליבך, ושומעת את הכוחות הפנימיים שלך, שכמו לוחם נילחם בחושך האמיתי.
    להתראות
    טובה

  6. "זה ספר קל" והשירים מאד לא קלים.
    אבל זה טוב שאתה כותב.
    ואתה כותב טוב.

    • לשחר מריו
      תודה.
      גם על זה כתבתי עיין בשיר "איך"
      גיורא

      • אהבתי את שלושתם, גיורא גם באור המסמא של החושך ניתן להבחין ברגישות והיצירתיות שלך, שאינן עקרות רגשית, בשום פנים ואופן אינן , גיורא

        • לחנה
          תודה
          כבר עניתי קודם שהביטוי "עקרות רגשית" הוא לא ביטוי טוב. אין לי ספק שלהוותי, המנעד הרגשי שלי "צמח"(כמה נורא לכתוב את זה כך) בעקבות האסון. אבל מצד שני יש המון מחסומים רגשיים שהטלתי על עצמי.
          פעם אולי אעלה גם את השירים האלה לכאן.
          תודה.
          כבר אמרתי לך שאורית שיף בקשה למסור לך דרישת שלום חמה?

          • תמסור בחזרה ,שבוע טוב, גיורא ,והיא מוזמנת כמובן לגלוש בבלוגיה

  7. גיורא, מאחל לך שלמרות האסון תמצא בלבך את הדרך אל השמחה.

    • לאמיר
      הדרך לשם מתעתעת, רבת מכשולים ותהפוכות.
      אני מניח שכך הדבר אצל רוב בני האדם וכבר כתבתי על כך בשיר שבו פתחתי את הבלוג שלי "ציון לשבח".
      במקרה שלי העניין מסובך יותר. כתבתי גם על זה, ואולי,עוד אעלה את השירים האלה לכאן.
      במיוחד, בשיר בשם "שמחה זו מה היא עושה" שבו אני מנסה להסביר לעצמי את פשר העליצות הגדולה המפעמת בי יום יום.

  8. האור המסמא של החושך. זה יפה, ויותר מזה – מסמא בכנותו.
    איזו היענות מרגשת. תודה.
    (והשיר הראשון כאן הוא אחד מאלה שאהבתי אבל לא יצא לי לכתוב לך במייל. היה כל כך הרבה על מה.)

  9. קודם כל זה קצת קשה להגיב כי הכאב הרי כל כך גדול . כל מיני הערות נראות בקונטקס הסהזה קצת קטנוניות .
    מכיוון שאני יודע שזה חשוב לך שענייין השכול לא ישמש כאיזה שהוא מגן או סיבה ל"הנחה " אני עושה זאת בכל אופן ומקווה שתמצא בזה תועלת

    ספר קל

    זֶה סֵפֶר קַל אָמַרְתְּ,
    וְטוֹב שֶׁאַתָּה הוֹלֵך לְמָלוֹן
    בְּמַצָּבְךָ, נָכוֹן לְהִתְנַתֵּק.

    עניין ההליכה למלון אולי קצת מיות – הוא לאר לגמי ברור – גם אםם אני מבין שהוא קשור למשהו שאכן היה ובעקבותיו נכתב השיר – הוא קצת טפל לעניין ועדיף בעיני להתרכז בעניין האמבטיה ..
    גם האמירה – נכון להתנתק – לא ממש נחוצה כי הרי "שקע בספר " בעצם אומרא את זה הרבה יותר באפקטיביות

    שְׁקַע בַּסֵּפֶר עָמֹק עָמֹק
    כִּבְאַמְבַּטִיַּת קֶצֶף,
    הַנַּח לִזְרָמִים מְעַסִּים שֶׁיַּרְפּוּ
    אֶת שְׁרִירֵי רֹאשְׁךָ וְלִבְּךָ.

    הדימוי של אמבטיית הקצף – גם אם הוא מעט שחוק עדיין עובד . יש בו משהו חושני ופיזי מאוד ץ הבטוח שרירי ראשך וליבך הוא נהדר .

    לֹא חָשַׁבְתְּ שֶׁאֶצְטָרֵךְ גַּם לָצֵאת מִשָּׁם
    רָפוּי וּלְאֵה שְׁרִירִים
    לְטַפֵּס מִמַּעֲמַקִּים
    רוֹעֵד מִקֹּר.
    לשיקולך לגבי הצורך בעניין רועד מקור – בעיניי היה עדיף להוריד את עניין הקור ולהשאיר את הרועד מה שיפתח את זה לכיוונים אפשריים נוספים

    מחר יהיה יום חדש

    צִטַטְּתֶּם וְצִקְצַקְתֶּם בְּאָזְנַי
    אֶת מִשְׁפָּט הַסִּיּוּם
    שֶׁל הַסֵּפֶר הַמְּפֻרְסָם.
    מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ
    (בְּעִקָּר אֶת עַצְמְכֶם)
    שֶׁ"מָּחָר יִהְיֶה יוֹם חָדָשׁ".

    אֲבָל מַזָּל טוֹב
    (לְהַבְדִּיל מֵהָרַע,
    הַבָּא בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ)
    יֵשׁ לְתַכְנֵן בִּקְפִידָה,
    אָסוּר לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ
    לְיַד הַמִּקְרֶה.

    וְלִי אֵין כְּבָר כֹּחַ וּזְמָן
    לְמִבְצָעִים אֲרֻכֵּי טְוָח,

    אֶת מְעַט הָאֶנֶרְגִּיָה שֶׁיֵּשׁ בִּי
    אֲנִי מוֹצִיא כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹכֵב עַל גַבִּי ,
    מַכֶּה בְּיָדַי וְרַגְלַי בַּמַּיִם
    חָזָק מַסְפִּיק כְּדֵי לָצוּף.

    לטעמי הסוגריים ותוכנם קצת מחלישים את האמירה – בייחוד בראשון . זה לוקח כיוון קצת של התחכמות . יש גם איזו נימה מטיפנית "צקצקתם "למשל שבי כקורא מעוררת אנטגוניזם –(אלא אם כן כיוונת אליו )
    בעיני זה קצת פספוס בייחוד בגלל
    שהבית האחרון הוא נוגע ללב עד כאב של העצב וחוסר האונים זועקים דווקא מהתיאור הפשוט של הניסיון הנואש לצוף . אתה תצטרך למצוא – אם בכלל – מה ראוי לצמצום .

    מאין יבוא

    פַּעַם הָלַכְתִּי לַסְּפָרִים
    לִמְצֹא בָּם מָנוֹחַ.
    הַיּוֹם אֲנִי גָּדוֹל
    וְיוֹדֵעַ שֶׁאָסוּר לָנוּחַ.
    צָרִיך לַעֲמֹד תָּמִיד
    עַל הַמִּשְׁמָר
    אֵין לָדַּעַת מֵאַיִן יָבוֹא
    אֲסוֹנִי.

    זה בעיני מכל הארבעה השלם והמגובש ביותר . ההכתבות עם המקורות וההתרסה הם מתחת לפני השטח ולכן עובדים ואפקטיביים ביותר

    האור המסמא

    וְלַשּׁוֹאֲלִים:
    הֵיכָן פִּרְקֵי הַשָּׁנִים שֶׁבְּאֶמְצַע?
    אָשִׁיב:
    הוּצְפוּ בָּאוֹר הַמְּסַמֵּא
    שֶׁל הַחֹשֶׁךְ

    זה שיר קצר ומצמרר מצד אחד מצד שני משהו באוקסימרון טיפ טיפה OVER . גם אור וגם מסמא . אני לא לחלוטין סגור על זה – רק משתף אותך בהרהור שעלה בי בזמן הקריאה

    אתה וודאי יודע שהתגובה – בייחוד לשירים היא דבר דינמי – וייתכן וביום ובשעה אחרת או בקריאה חוזרת הייתה נכתבת תגובה אחרת או לפחות עם דגשים אחרים . אבל בעיני יש ערך לפיד בק כמו שהוא ואני מקווה שגם אתה תמצא אותו כזה

    • שלום עופר
      כל הכבוד!
      אני שמח שאתה לא הולך סביבי על בהונות.אחת הסיבות העיקריות שלא הבאתי לבלוג שירים הקשורים לשכול היא שלא רציתי הנחות וגם לא רציתי כפפות משי.

      ובקשר להערות שלך.

      אתחיל עם השיר "מחר יהיה יום חדש". ברור לי ששיר זה כמו השירים "אמרות חכמה" "שיר הקנאי" "צרות של אחרים" הם שירים שמעוררים אנטגוניזם.
      ממש לא אכפת לי.
      גם השירים האלה הם -אני.

      בחיים, אני מנסה כל הזמן "למצוא חן". לא בשירים. בשירים אני אמיתי. הדבר היחידי שחשוב לי שהם יהיו כתובים טוב.

      וליתר השירים:
      השיר נכתב כחלק ממחזור ולאו דוקא בעקבות מקרה מסוים. ה"מלון" הוא אחד מהסמלים (כמו הספר) למקום שאפשר להתנתק בעזרתו מהמציאות. כך גם אמבטיית הקצף שהיא רלוונטית למלון ולא כל כך לבית.
      בקשר למילה "קֹר" -אני מקבל את עצתך.

      בקשר "לאור המסמא" -זה הדבר הכי מדויק שיכולתי לחשוב על מה שקרה לי. אור סתם , הוא דבר חיובי.
      דרך אגב, השיר "מאין יבוא" מתייחס גם לשיר "קראתי" (המופיע בבלוג).

      http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8811&blogID=236

      במחזור השירים "ספרים" אני מעלה פרקים הקשורים לספרים מתקופת ילדותי וקופץ לנושא הספרים בתקופה של "אחרי זה".
      שאלתי את עצמי למה אני לא כותב על התקופה שהיא עיקר חיי שהרי קראתי בה ספרים.
      השיר האחרון הוא תשובה לכך.
      תודה על ההתייחסות המפורטת.
      שלך
      גיורא

  10. גיורא יקר
    שיעמדו לך כוחותיך להמשיך וליצור
    להמשיך ולהביא כל כך הרבה תבונה וחום ויכולת הקשבה ונתינה לנו כאן בבננות ולתלמידיך שאין ספק שמעריכים ומוקירים את יכולותיך אלו כמונו

    והשירים פנינים שחורות

    • גיורא פישר

      לריקי
      דברייך הם כצרי ללבי.
      אני מקווה שתלמידי מסכימים אתך (אני חושב שכן)
      תודה
      גיורא

  11. חן קלינמן

    גיורא היקר, כל ארבעת השירים שהבאת כאן הם בעצם ביטוי למעין התבגרות כאֵב שנאנסה עליך, אתה שרגיל באמת ובתמים, מבפנים ובאופן טבעי, בחיים שיש בהם דווקא מן הטוב המסמא, הכֵּן, המתוק.
    אני רוצה להאמין שיש דרך חזרה ואפשרות הגאולה קיימת. יותר מכך, שהכאב הזה רק מביא להתרחבות ושידוד מערכות לעתיד טוב הרבה יותר. חן

    • חן היקר באמת
      נכון שהייתי אופטימי בלתי נלאה
      אבל התעייפתי.
      אני לא רוצה להיות גס רוח בתשובתי לך לכן אני מפנה אותך לשיר(?) "אמרות חכמה".

      ובקשר "לדרך חזרה". זה אפשרי רק אם המתואר בשיר "רכב ישראל ופרשו " יתגשם.
      עד אז, הרשה לי לצטט את קוהלת ואת השיר שלי "אחרי זה" בקטע קטן ממנו:

      מְעֻוָּת לֹא יִתְקֹן
      וְטוֹב לֹא יִשְׁכֹּן
      אַחֲרֵי זֶה
      שלך
      בתודה
      גיורא

      • חן קלינמן

        גיורא, לא חושב שאוכל להוסיף עוד בכך. בוודאי לא דרך המדיום המוגבל הזה ועוד בנושא כזה, בוודאי ובוודאי כשאיני עומד במקומך, איש יקר באמת.
        שלך
        חן

  12. יעל ישראל

    צר לי על בנך שנפל. כמה כאב! כאב רב מנשוא. תנחומי לא שווים הרבה, אבל קבל אותם בכל זאת.

  13. רונית בר-לביא

    גיורא,

    קראתי כמה פעמים.

    כמה שורות מהשירים האלה מהדהדות
    אצלי ממש כרגע. באמת פנינים שחורות כמו שריקי כתבה.

    מכירה את נושא השכול ממש מקרוב,
    עשרות אנשים בשבוע במגע קרוב.
    והוספת לי עוד נדבך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר