בננות - בלוגים / / ספרות מקרא והסטוריה, הילכו שלושתם יחדיו? (2 ) מיטב השיר
צירי חיים
  • גיורא פישר

    נולדתי  ב - 1951  במושב אביגדור (בין גדרה לאשקלון) בו אני חי גם כיום עם אשתי ובנַי. עד לפני כחמש שנים החזקתי  ברפת חולבות גדולה במקביל לעבודתי כמחנך וכמורה לתנ"ך בתיכון האזורי בבאר טוביה. אני גאה לציין שעשיתי זאת במקביל, לבד ללא עזרת פועלים עבריים או זרים. כילד וכנער כתבתי שירים ופזמונים אך זנחתי עם השנים את הכתיבה. מי מבול שירד עלי לפני מספר שנים חלחלו  והעירו את גרעיני השירה שהיו רדומים בבטן האדמה. ספרי  "אחרי זה" עומד לצאת בהוצאת "עם עובד" בראשית 2010    

ספרות מקרא והסטוריה, הילכו שלושתם יחדיו? (2 ) מיטב השיר

 

לפניכם הפרק השני, שלוש השורות הבאות הן המסיימות את הפרק הקודם. 
אנא התעלמו מהקו הארוך המופיע באמצע, הוא היה שייך במקור כמפריד בין החיבור להערות. פשוט, לא הצלחתי למחוק אותו.
קריאה נעימה ומעניינת
גיורא

האם סופר פרק כ"ה או פרק כ"ח לצורך המשל  היה היסטוריון, האם מישהו חשב שהסיפורים שרקח הם אמת לאמיתה? , האם אפשר להצביע על שליט או כנסיה שסופרנו פעל בחסותם?

 

 

מיטב השיר כזבו

תקופה מסוימת רווחה במחקר המקראי ההנחה שאם  הסיפור מביא "ציטוטים מפורשים מחדרי המיטות" הדבר מעיד על קרבתו של הסופר למאורעות ולאנשים. גישה זו הביאה חלק מהחוקרים לחשוב שאולי אביתר הכהן , חושי הארכי או  נתן הנביא, אנשי המוסר שליוו את עלייתו של דוד לשלטון הם שכתבו את הסיפורים המספרים בפרטי פרטים את קורות עלייתו של דוד  והמאבק על ירושת  הכסא.

 

זו גישה נאיבית שמתעלמת מהכלל הידוע:  "מיטב השיר כזבו".

ניתן לומר שהאמת היא הפוכה לתפיסת המחקר : ככל שהיצירה מורכבת, מפורטת ומעובדת כך היא רחוקה יותר מזמן המאורע וניתן ללמוד ממנה פחות ופחות  על התרחשויות היסטוריות  ממשיות.

 ככל שהמחבר רוצה ליצור יצירה אומנותית טובה יותר כך הוא מרגיש פחות  מחויב לפרטי הפרטים של האירוע  ההיסטורי. התעסקות פרטנית בתיאור יחסים ודיאלוגים  בין אנשים הנעשית  בחדרי חדרים , בין מלך ורוח רפאים (שמואל א' כ"ח  ספור בעלת האוב)  אפשרית רק כשקהל הקוראים או השומעים מודע לכך שמדובר "בסיפור", בפיקציה  ולא באמת היסטורית.

 

 אל לנו לזלזל בקדמונים ולהניח שהם חשבו שכל הדיאלוגים האלה נלקחו ישר מהחיים. היכולת להתייחס לחומר כאל "סיפור" היא המאפשרת לסופר את החופש האמנותי ולקהל לקבל את הפיקציה.

אם  הסיפור היה נכתב סמוך לזמנו ומתיימר לצייר אמת  היסטורית ,לא היה הקהל מקבל את הסיפור כאמין שהרי תמיד היה יכול להיות מישהו בקהל שיאמר "מי הוא זה שהקשיב  ומסר את הדברים שנאמרו בין יהונתן לדוד הרחק מקהל השומעים, מי היה עד לשיחות בין בעלת האוב שמואל ושאול?"

 השימוש שעושים אמנים  בקווי  מתאר היסטוריים , דמויות היסטוריות או  מיתולוגיות  מקובל עוד מימי גילגמש ,   אך מכאן ועד ההנחה שהסופר הניח מכשיר  הקלטה בחדר המיטות של אביגיל ונבל – המרחק  גדול.

 האמנים השתמשו  בדמויות מפורסמות , בעיקר כדי להעביר את המסר שכל בני האדם גם רמי המעלה שבהם הם בשר ודם . כולם פועלים מאותם מניעים ולכולם צפוי גורל דומה.

גם אם הגיבורים היו אנשי שם,   המסרים שהעבירו סיפורי בני אלמוות אלו הם מסרים אנושיים ולא סיפור היסטוריה .

המשך יבוא. יהיה בו גם אזכור ל "בננות"

 

 

6 תגובות

  1. טובה גרטנר

    היי גיןרא
    נהנתי לקרא, זה לעלות לי בעיה שלא חשבתי, אך כשאתה כותב זה מרתק.
    להתראות טובה

  2. מספיק שהשלד הוא היסטורי. בכל זאת היתה כוונה לתעד את קורות השבט.

    • גיורא פישר

      לסבינה
      קשה לקבוע "מהו השלד".
      קלעת לנושא של הפרק הבא בחיבור והוא: דעת המחקר לגבי מטרת הכותב ומטרת העורך (אין חפיפה בין השניים).
      דעתי שונה מדעת המחקר, אבל אגלה אותה רק מאוחר יותר.
      ארמוז: מטרת הכותב והסיבות לכתיבה דומות לאלו המניעות אותך ויוצרים אחרים.

  3. גיורא,
    רק עתה קראתי פרק ב'.
    מחפש את נקודות ההתנגשות שהזכרת (בתגובות לפרק הקודם).
    ברור שהכותב "היסטוריה" מוגבל ביסודו. האמנם היה עד למארעות? ואם היה, כמה מהארועים כבר היה בידו באמת לרשם? ועם דוד – רושמי קורותיו היו משוחדים, אנטי-שאוליים (כי הם היו משבט יהודה וסנטו את שבט בנhמין "הקטן והחלש): ומאידך, אף אם לא שכב תחת מיטת דוד ולא האזין לשיחת דוד ואביגיל וכו', – האם לא שיקף בדבריו חלק מההיסטוריה, (כגון שאופן השתלטות על אויב היה לקיחת נשותיו – בדוק בכל המקרא, אבשלום וכו' – או גם נישואים לחיזוק מעמד ושבט ושלטון. מתברר שדרך האישה אנחנו משתלטים על העולם…) בקיצור, – הדברים נראים לי הרבה יותר מורכבים מדרך הפישוט שאתה נראה נוהג בהם – ובוודאי לא כאן המקום לפרוש את היריעה רחב רחב, יש אספקטים והשתמעויות ורבדים ופניות ופינות חבויות וetc. etc

    • גיורא פישר

      למשה
      לכל הפרטים וההנחות שהעלת אתייחס בפרק הבא.
      אשתדל לסתור אותם. שהרי מה הטעם להביא את מה שמקובל ומוכר?
      וחוץ מזה, על מה נריב?
      אני אעלה אותך ואת הקוראים לשלב הרביעי של החיבור אם תדעו מאין ,ומי אמר למי ומתי
      לקוח שמו של הפרקהבא:
      " ככה לא בונים חומה!"

  4. הי גיורא
    אותי שכנעת בקלי קלות שלא מדובר בסיפור היסטורי . האם מישהו חושב אחרת ?
    ההסטוריונים לא תמימי דעים לגבי מלחמות ישראל של אתמול קל וחומר של לפני אלפי שנים.

השאר תגובה ל סבינה ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגיורא פישר