שירים מתנגדים: 6. דבורה אמיר/ קרע ברשתית

הבחירה שלי היום:

דבורה אמיר

קרע ברשתית

                                    "כל בני אדם שווים בעירומם, מה גם

                                     הבתים כשהם הופכים לעיי חורבות".*

אפשר היה לחוש שם תכונה שלפני מעשה מחריד.

מנוע כבד נעץ טרטור בקרום האדמה.

אל תוך אישוני המורחבים קרס בית,

התפורר, נחת בקרקעית העין.

פזל של יובש נקרש, כמו תחתית של אגם גווע,

נחרץ בעיני. 'קרע ברשתית' את אומרת,

ואני יודעת, יש מראות שאין להם תיקון:

זקן קטוע ידיים מטלטל שרוולים ריקים אל פניו,

ילדה מחפשת מחברת בהריסות.

ואחר כך, קללה של נשים שנתלשו מקיר ביתן,

קדחה לי בארובת העין, ואמרתי לי,

מי שמצלק בביתו של אדם – סופו מצלק בעיניו שלו,

מי שמעקר ביתו של אדם – סופו מעקר בנפשו שלו.

בית סחור

* דברים שכתבה אולגה פריידברג, אחייניתו של בוריס פסטרנק,

על חורבות לנינגרד במצור.

(מתוך: בעט ברזל: שירת מחאה עברית 2004-1984, בעריכת טל ניצן, הוצאת חרגול, 2005).