תמר משמר משוררת וקוראת משוררת. מבקרת. חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת
דליה רביקוביץ
תינוק לא הורגים פעמיים
על שלוליות שופכין בסברה ושתילה
שם העברתם כמויות של בני אדם
הראויות להתכבד
מעולם החי לעולם האמת.
לילה אחר לילה.
קודם ירו
אחר כך תלו
לבסוף שחטו בסכינים.
נשים מבוהלות הופיעו בדחיפות
מעל תלולית עפר:
"שם שוחטים אותנו,
בשתילה."
זנב דק של ירח בן ראשית החודש היה תלוי
מעל למחנות.
חיילינו שלנו האירו את המקום בנורים
כאור יום.
"לחזור למחנה, מארש!" ציווה החייל
לנשים הצורחות מסברה ושתילה.
היו לו פקודות למלא.
והילדים היו כבר מונחים בשלוליות הסחי,
פיהם פעור
שלווים.
איש לא ייגע בהם לרעה.
תינוק לא הורגים פעמיים.
וזנב הירח הלך והתמלא
עד שהפך כיכר זהב מלאה.
חיילים מתוקים שלנו,
דבר לא ביקשו לעצמם,
מה עזה היתה תשוקתם
לחזור הביתה בשלום.
(מתוך: דליה רביקוביץ, כל השירים עד כה, הקיבוץ המאוחד, 1995)
גם קורא לא
דוקא אותו? לא את 'לצאת מביירות' או 'עגלה ערופה'?
אישית הייתי מעדיף את 'לצאת מביירות' 🙂