בננות - בלוגים / תמר משמר / שירים מתנגדים: 3. דוד אבידן/ הכתם נשאר על הקיר
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

שירים מתנגדים: 3. דוד אבידן/ הכתם נשאר על הקיר

אם הדובר בשירו של אמיר גלבע, "בעלטת" (ראו שירים מתנגדים 2), עומד בדד אל מול הקהילה ונאבק על זיהוי המציאות, הרי הדובר בשירו של דוד אבידן שלהלן עומד כבר (כמעט) בדד אל מול המציאות עצמה ונאבק לשנותה. ברגע מסוים, משנה הדובר את אופן הפעולה שלו וחובר לכאורה למציאות, כשהוא מחפה עליה ברב-המשמעות של מגן ומסתיר/ מעלים ואף משלם על חיפוי זה בדמו. הדם נשפך, אך המציאות לא משתנה עקב כך.

שיר זה פורסם כבר בספרו הראשון של אבידן, ברזים ערופי שפתיים, בשנת 1950. הוא הגיב לאירועי הזמן ההוא והתכתב גם עם שירו של ברכט "כתובת בלתי מנוצחת", אך הלימוד העקרוני שבו תקף גם היום.  


דוד אבידן

 

הכתם נשאר על הקיר

 

מישהו ניסה לגרד את הכתם מעל הקיר.

אבל הכתם היה כהה מדי (או להיפך – בהיר מדי),

אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר.

 

אז שלחתי את הצבע שימשח את הקיר בירוק.

אבל הכתם היה בהיר מדי.

ושכרתי את הסייד שיסייד את הקיר למשעי.

אבל הכתם היה כהה מדי.

אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר.

 

אז לקחתי סכין-מטבח וניסיתי לקרצף את הכתם מעל הקיר.

והסכין היתה חדה עד-כאב.

רק אתמול השחיזו אותה.

ובכל זאת.

ואיגרפתי גרזן והלמתי בקיר. אך הפסקתי בעוד מועד.

אינני יודע מדוע עלה לפתע על דעתי

שהקיר עלול ליפול אבל הכתם בכל-זאת יישאר.

אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר.

 

וכשהעמידו אותי אל הקיר ביקשתי לעמוד בסמוך לו.

וחיפיתי עליו בחזה רחב (מי יודע: אולי).

וכשהתיזו את גבי ניגר דם רב. אבל רק מצד הגב.

יורים.

ואני כל-כך האמנתי שהדם יכסה על הכתם.

מטח-יריות שני.

ואני כל-כך האמנתי שהדם יכסה על הכתם.

אם כך ואם כך – הכתם נשאר על הקיר.

 

(מתוך: דוד אבידן, ברזים ערופי שפתיים, [הוצאת ארד 1950] הוצאת בבל 2001)

 

22 תגובות

  1. גאון.

  2. כן, גם מעבר לזמן, הכתם נשאר. אלמותי ועצוב.

  3. תמר תודה שהבאת את השיר הכואב "הגאוני" (כדברי נעמי) שהשפיע עלי מאוד. קראתי אותו בצעירותי כשהייתי ב"מצפן"…

  4. תודה רבה על השיר.
    זה לא היה "עלוליפול" במילה אחת? ככה זכור לי…

  5. אחד השירים החלשים של אבידן! ואריאציה לא מתוחכמת על שירו של ברכט.

    • תמר, שיהיה ברור שלא אני כתבתי את התגובה האווילית הזאת. "הכתם נשאר על הקיר" מושפע מברכט, אבל הוא שיר נפלא שכל מגיב מתוסכל היה שמח להתהדר בו ולהיות חתום עליו, כולל רן יגיל. אני חושב שאת עושה דברים נפלאים בבלוג שלך ואולי זה המקום להגיד כי מאוד אהבתי גם את השיר הקצר על כוכב נעורייך וכמובן, איך לא, את השיר המונומנטלי של אמיר גלבּע שפרסמת. אני מעריץ גדול של שירתו. ימים שקטים שיהיו. רני.

  6. אהוד פדרמן

    זה שיר מחאה נגד עריצות שלטונית באשר היא והיות והעריצות רק משנה את פניה ואת תרוציה אך מסרבת להעלם, השיר רלוונטי כמו נכתב היום.

    • אהוד פדרמן

      ועוד דבר, אבידן מדבר על כתמים שאינם יורדים במכבסת המילים בה מנסים להעביר את הנוראים שבמעשים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר