בננות - בלוגים / / התדע(י) מאין נחלתי את שירי? (על "מוזיקה חדשה" לאלי הירש)
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

התדע(י) מאין נחלתי את שירי? (על "מוזיקה חדשה" לאלי הירש)

 

 

התדע(י) מאין נחלתי את שירי?

 

אלי הירש, "מוזיקה חדשה", הוצאת חרגול ועם עובד, 2008, 162 עמ".

 

ב"מוזיקה חדשה", ספרו השלישי של אלי הירש, מנסח הירש מחדש, באופן פואטי, שאלות שימיהן כימי היצירה האנושית: איזו זיקה יכולה להתקיים בין אמנות לחיים? איזה יחס מקיים משורר עם שירו? מהם היחסים בין יצירות שונות בזמן ובמרחב התרבותיים הספציפיים ומהו תפקידו של המשורר בקהילה?

את הקריאה הראשונה בספר זה אתחיל מהשאלה האחרונה, מהמקום שבו המשורר מנסח את תפקידו באמצעות כמו-תגובה לחקר השירה: "היסטוריונים של המודרנה/ השמרנית- ליברלית/ אוהבים לרקום אגדה/ על הולדת "היחיד".// ורוקמי תולדות השירה/ מספרים איך מספפו עד ביאליק/ התפתחה התודעה/ הנפרדת – היחידאית.// זאת אגדה נחמדת./ אני אוהב אגדות./ אך אמת השירה היא אחרת -/ היחיד מת בשירו./…"  ("שירת היחיד", שם, עמ" 36).

בניסוח חד ותמציתי מנסח הירש את שחקר הספרות והתרבות, מרולנד בארת" ופוקו לפחות ואילך, שופך עליו, כבר יותר מחצי מאה, מלים רבות כל כך – המחבר "מת" כשנולדת היצירה. ליצירה "חיים" משל עצמה והקשר בין המשורר בשר-ודם לבין היצירה הוא מקרי עד לא קיים. אבל  כאן האמירה הזאת היא גם צומת של רובדי משמעות נוספים, הקשורים גם הם למעשה השיר ולחקר השירה: היחיד "מת" בשירו בעצם התמסרותו לשיר, הוא "מת" על משמר עטו, והוא "מת" גם על חודה של מלה – בתהליך החיפוש, הממושך והמייסר לעתים, אחר המלה המדויקת. הוא גם "מת" במובן זה שההתמסרות לשירה אינה מאפשרת לו תמיד התנהלות "תקינה", מקבילה, בתקופת הכתיבה, בחיי היומיום.

בנוסף לכך, "היחיד מת בשירו" במובן זה ששירה רצינית – ואפילו תהא, בתכניה, השירה המכונסת ביותר בחוויות היחיד – אינה יכולה, באופן אינהרנטי, מעצם השימוש בשפה שמקשרת בין בני אדם, להישאר בגבולות היחיד. שירה  תמיד מתייחסת לסביבתה – השירית, הלשונית, החברתית-תרבותית. היא ניזונה ומגיבה בדרך כלל למצאי השירי, למאגר הטקסטים הקיים בשפה המסוימת ולמודלים ולקונבנציות של כתיבת שירה.

היחיד גם תמיד נושא על גבו את "עול" הרבים – את "עול" שפתם. גם כשהוא מתנכר לכאורה לשפה הלאומית – הוא מדבר בה, וגם במקרים שהוא חותר תחת ערכים לאומיים, הוא עדיין מדבר בה, כמאמר המשך השיר: "כי שירה מתמיד היתה/ שירו של יחיד הרבים/ ושירם של רבים היחיד/ שירת הגרון המשותף// העקור, הנודד, הפליט,// השואב מתהומות ויורה/ את שירו לכוכבים -/ שיפרו וירבו גם הם/ ויולידו אלות ואלים" (שם, עמ" 36).

הירש אכן מקיים בספרו תכתובת ענפה עם משוררים שונים, אבן גבירול, יל"ג, ביאליק, לאה גולדברג, אמיר גלבע, אהרן שבתאי, חזי לסקלי ועוד, וכן עם יצירות של יאיר גרבוז, רפי לביא ודן צלקה. כל החומרים אף ראויים מבחינתו לשירה, גם חומרי הגוף, וגם חומרי הרוח, ואפילו הכוכב – כוכבו הנידח של ביאליק – ששייך למילון של הרומנטיקה שכביכול אבד עליה הכלח.

להתכתבות עם ביאליק, כמשורר רומנטי, משקל משמעותי במיוחד בספר זה, כמו גם עם מושגי בת השיר (המוזה), הכינור והדמעה, כסמלים של היצירה השירית. למעשה, הספר מקיים, באופנים שונים, שיח מתמיד עם השאלה של ביאליק "מאין נחלתי את שירי". התשובה החלקית של הירש היא – מן האהבה לאשה. התמסרות לשירה שמנתקת את המשורר מהאשה, מהחיים הממשיים עמה ולצדה, לא היתה יכולה להתקיים, באופן פרדוקסלי, ללא קיומה של אותה אשה וללא רגש האהבה כלפיה.

ההתכתבות עם ביאליק ניכרת לא רק בתכנים אלא גם בצורות. למשל, "שיר הכוכבים" (עמ" 81-76) הוא תשובה פואטית-פואמטית לפואמות של ביאליק, כמו "המתמיד", "הבריכה", "שירתי-זוהר", וגם לשיר "רזי לילה".

אפשר אף כמעט לומר ש"שיר הכוכבים" במיוחד (וגם שירים רבים אחרים בקובץ) הוא מעין שיר פרדיגמטי –  משנה פרדיגמה או לפחות קורא תיגר על  תפיסות רווחות לגבי התפתחות השירה העברית. כלומר, זהו שיר שהוא גם מין מחקר, ששב וממקם את המהפכה בשירה העברית, אם בכלל היתה, בדורו של ביאליק ולא בדור שנות החמישים.  לפיכך (וגם בשל דברים נוספים, כמו למשל הבנייה הארכיטקטונית של הספר, הגשתו כבניין שלם ולא כאוסף מקרי של שירים, דבר שהוא אולי נושא למאמרים אחרים), זהו ספר שיש בו הצעה תרבותית חדשה, ושורותיו לכן לא רק יפות אלא גם חשובות. ואחתום בדבר השיר:

 

כְּבָר שָׁבוּעוֹת שְׁלֹשָׁה אֲנִי כּוֹתֵב בַּסֶּתֶר,

בְּלִבִּי. וַאֲפֵלַת הַמַּחֲבוֹאִים קָשָׁה לִי.

הַשִּׁיר נוֹעַד לְהִזְדַּמֵר בְּקוֹל גָּדוֹל

אוֹ בִּצְקוּן לַחַשׁ מְקוֹנֵן וּמִתְיַפֵּחַ.

בְּזֶמֶר רַךְ וְחַם אוֹ בִּתְרוּעָה חַדָּה,

שְׁבָרִים שְׁבָרִים אוֹ בִּנְשִׁיפָה אַחַת, קוֹלַחַת.

לִהְיוֹת מוּשָׁר, לְהִתְנַגֵּן בְּאָזְנֵיהֶן

שֶׁל בְּנוֹת הַיַּחַשׂ עֲשִׁירוֹת הַדַּעַת,

וְלֹא לְהִתְעַפֵּשׁ כְּזֶרַע בְּחֶשְׁכַת

לִבּוֹ שֶׁל הַכּוֹתֵב… גַּם אִם הוּא גֶּבֶר.

תְּנִי וַאֲשׁוֹרֵר לָךְ אֶת שִׁירִי בְּקוֹל,

הוּא מְזַמֵּר אֶת תְּשׁוּקָתִי אֵלַיִּךְ,

אֵלַיִּךְ וְאֶל שִׁירָתֵךְ… הֲלֹא מִמֵּךְ

נָחַלְתִּי אֶת שִׁירִי הַמְּפַעֵם בִּי.

                                    (מתוך "שיר הכוכבים", שם, עמ" 78).

 

    

 

 

 

34 תגובות

  1. מעניין להשוות ביקורת זו לביקורת שפרסמה סבינה על אותו ספר בעיתון "הארץ"

  2. אני ראיתי את הספר כדי אקלקטי– אבל עם מעוף.

    • אני זוכרת את מאמרך היפה, סבינה. פשוט נראה לי שנקודות המבט שלנו והנחות היסוד שלנו שונות מכדי שנשווה בין שני המאמרים.

  3. ביקורת מרתקת, תמרה. אני מאוד אהבתי את הספר של אלי.

  4. בשלושת העשורים האחרונים אני תוהה אם אפשר בכלל לכתוב ברצינות בלי ל"התכתב" עם ביאליק. התהיה שרירה וקיימת בשל נסיבות חברתיות, פוליטיות, לשוניות ותרבותיות השוררות בהווה. על יתר על כך, האחריות הביאליקאית המוחלטת כלפי החיים והספרות היא, לדעתי, אמת-המידה הראויה.

    • לגיורא לשם – מסכימה אתך. אני חושבת רק שאין זה מובן מאליו, הביקורת לא ממש עמדה על כך לרוב – והספר הזה פותח את הדברים לרווחה ומחדד אותם במיוחד. ההתכתבות הזאת היא מהותית לתפיסת השירה בספר לכל אורכו. באיזשהו שלב בהמשך אביא אולי התייחסויות שיריות נוספות לביאליק משל משוררים אחרים.

  5. תמר, תודה על הרשימה ועל הזווית המעניינת שלה.ומעבר לארודיציה ולהתכתבות עם מסורת השירה, איך הספר? שווה?

  6. הרשימה מעניינת תמר וההבחנות הכלליות טובות ומחדדות. עניין ראוי בהחלט להרחבה, שפתו ועולמו של הכותב. באשר להבחנות הספציפיות לספר, צריך לקרוא את הספר.

  7. תמר, רשימה מעניינת מאוד. תודה. עכשיו צריך רק לקרוא את הספר.

  8. מאמר מעניין מאד תמר, אין ספק שבשיריו של הירש יש מוזיקה חדשה שאת מיטיבה לנסח, מסקרן לקרוא עכשיו את השלם

  9. תמר, מאמר מענין, מעניינת ההשואה עם ביאליק, אשמח לקרוא עוד מאמר בקורת מזוית אחרת.

    • הי אורה, תודה. אולי תכתבי את המאמר הנוסף? יכול להיות מעניין, אם נעשה כאן מעין מקבץ ביקורות על ספר אחד. מה דעתך?

      • הצעה מפתה, תמר, אבל לא קראתי את סיפרו של אלי הירש, ואני ממש לא מרגישה שיכולה לעשות זאת . כרגע אני קוראת את הספר הנאוה לאדון של אלבר כהן, הוא משגע, ללקק אצבעות… לפני שנים קראתי את אוכל מסמרים, סולל, ולפני שנה את הספר על אימו, וזה ספר נוגע ללב, ממולץ הסופר הניפלא הזה.

        • טוב, אורה, אז אולי בהזדמנות אחרת, אולי על ספר אחר. זה תרגיל שיכול להיות מעניין. וחוזרת וממליצה לקרוא את הירש. ויופי אלבר כהן

        • אני מקוה שלא ראית בתגובה הראשונה שלי איזושהי בקורת, אני בן אדם סקרן, ומענין אותי לראות, לדעת להבין דברים שונים מזויות שונות, חלילה אין זו ביקורת, ומאחר שאיני רואה עצמי מוכשרת לכך אני שמחה שאחרים יכולים ועושים בשבילי לכאורה, ולהנאתי את הדברים, הניבצרים ממני. וכולי הערכה על כך כי זה פותח את המחשבה והידע.

          • או. קי. אני אשמח.

          • אורה, שמחתי מאוד על תגובתך, לא היתה לי שום בעיה אתה – ההיפך הוא הנכון. ההצעה היתה רצינית, אני חושבת שכמו שעושים כאן באתר תרגולי שירה (ראי המשחקים בבננות של אמיר), אפשר לעשות פעם תרגיל בכתיבת ביקורת על ספר שנסכים עליו, על שיר, או אפילו סיפור.
            ואגב, באופן עקרוני, גם ביקורת זה ממש בסדר. אני בעד, לא מקדשת את ההסכמה הכללית.

          • אז יופי תמר יקרה, אני אוהבת פיטפוטים מן הסוג הזה, והלואי שיהיה לי מה לומר, להוסיף לדברים שיעלו. אולי אם תשרה עלי הרוח אמצא משהו, ובכל זאת אשמח להצעות שלך.

  10. בעיני ההגדרה "חשוב" לוקה כאן בחסר. חשוב לא יכול להיות ביחס לביאליק (ולא ביחס לאף אדם אחר), חשוב הוא גם לא עניין השכלה.
    יש חשוב בשירה, וזה יחסה של השירה לעולם, ובמובן הזה אלי הירש, יהיה משכיל ככל שיהיה, הוא משורר בעייתי שממהר להגדיר ולמקם את עצמו (כמשורר) ואת שירתו (גם השם הדו-משמעי של הספר, "מוזיקה חדשה") כמשורר חדשני ביחס לאחרים.
    מעבר לצניעות (שהיא מידה לא כל כך גרועה) – זה גם לא הקריטריון החשוב לשירה, שתהיה "חשובה" וקאנונית ומוזיקה חדשה שדבר כמוה לא היה (או היה רק אצל ביאליק). חבל שגם הביקורות (גם של סבינה וגם של תמר משמר) לוקות באותו פאתוס של גבי-ספרים וגוררות את כל הסלעים האלה של פוקו ושמות רבים נוספים – רק כדי להגיד שאלי הירש עדיף על כל אלה. נו, באמת.

    • טליה, ההשכלה היא לא הדבר החשוב כאן אלא האופן שבו שמשתמשים בחומרים כדי ליצור את הדבר החדש. אשמח לשמוע/ לקרוא כל ביקורת אחרת על הספר (או על מאמרי), אך עליה להיות מנומקת מתוך השירים.

  11. המלכה יוליאנה

    המלך ליר אתה מדהים בשנינותך אשמח להכירך, יולי אוגוסט

  12. אני חייבת להודות שלא קראתי את ספרו של אלי הירש. השיר שהבאת כאן הוא יפה, אבל בינתיים חיפשתי באינטרנט את שיריו וקראתי כ20 מהם שחלקם מצוטטים מספרו. התרשמתי שרוב השירים (שקראתי) לא מעניינים וחלקם מביכים ברדידותם.

    הביצה של הבראנז"ה הפואטית היא קטנה מאד. כולם מכירים את כולם וכולם כותבים על חבריהם. הקורא התמים בעיתון שאינו בקיא בקשרי החברות בטוח שהוא מקבל ביקורת אובייקטיבית.

    בעיה אתית רצינית היא כאשר המסוקר הוא גם המבקר של העיתון הנפוץ בארץ והיחיד בעצם שמפרסם שיר ובקורת. (מוסף "הארץ" נעול הרמטית בפני משוררים עבריים חוץ משלושה).

    מכאן, כאשר משורר כותב ביקורת שירה על משורר אחר בעל הטור היחידי- יש בכך בעיה אתית.
    אני לא יודעת מה הפתרון ,אבל ברור לי שיש משהו לא תקין בהתנהלות הזו.
    בבלוג פרטי אין לכאורה בעיה כזו.
    אבל הריח…

    • לבעיה אתית שלום,
      1. אחר כתיבתו של אלי הירש אני עוקבת מראשיתה, גם כשלא שימש כמבקר שירה עקבי בעיתון מרכזי, ולראיה מאמר שפרסמתי ב"הארץ-ספרים" בצאת ספרו הקודם, "טיול בשלושה".
      2. כתיבת ביקורת היא מראש כפויית טובה, ומשורר שהוא גם מבקר עלול להיות חשוף ל"סיבוכים" וללחצים לא קטנים. נדמה לי שבמקום לבקר אותו על כך, יש להעריך את העובדה שהוא מוכן להתמודד ולעמוד בפרץ מול "סיכונים" כאלה.
      3. אני מבקרת ספרות ושירה לא מהיום ותמיד הקפדתי לכתוב על פי יושרי האינטלקטואלי.
      4. לצערי, יש היום מעט מדי ביקורת שירה, ואני מרגישה שגם עלי לקבל אחריות בעניין זה, אם ברצוני לתרום לשינוי המצב.
      בברכה,
      תמר משמר

השאר תגובה ל גיורא לשם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר