בננות - בלוגים / תמר משמר / פליטות ללא גבול – השיר שלי מ-מי מפחד מוירג'יניות
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

פליטות ללא גבול – השיר שלי מ-מי מפחד מוירג'יניות

 

פליטות ללא גבול

 

Suzy (mother): Sam is finally at peace. She has been so lonely since losing her sister.

Now they are together forever.

(רשת Sky News הבריטית, מתישהו בסוף שנות התשעים)

 

א.

סַמַנְתָּה קֶנְדֶל מֵתָה מֵאָנוֹרֶקְסְיָה. הִיא

הִצְטָרְפָה סוֹף סוֹף לַאֲחוֹתָהּ. כָּךְ

Sky, הַבֹּקֶר,

22 בְּאוֹקְטוֹבֶּר.

 

"מִגִּיל 12, בַּת שְׁלֹשִׁים, שָׁלֹשׁ שָׁנִים אַחֲרֵי מִיקֶלָה".

 

אֲנִי מֵצִיצָה בִּפְנֵי הַשֶּׁטַח

שֶׁל הַכְּאֵב. שֻׁתָּפָה מֻצָּלָה בְּגוּפַת     הַקְּטִיפָה      בְּשִׂמְלַת שׁוֹךְ      הַמֵּאָה.

נָבוֹא בְּקַבְקַבִּים      סִכַּת מַחְמַד      חֲצִי טוֹסְט בַּיָּד   

סִּמְטָה מְלֵאָה. לְיָדָן אֲנִי מְחֻסְפֶּסֶת וְאַלִּימָה      הוֹלֶכֶת לְיָדִי כְּמוֹ שְׁרִיר שֶׁהִתְקַשָּׁה.

יֵשׁ גְּבוּל לְמָה שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת      יוֹרֵד-פּוֹעֶה       מִן הַקִּירוֹת.

 

 

ב.

הִיא הָיְתָה כֹּה בּוֹדֵדָה

הַדֻּבִּים קָרְאוּ עִם שַׁחַר. הַתַּרְנְגוֹל הִסְתּוֹבֵב עַל צִדּוֹ,

שָׁלֹשׁ     פְּעָמִים     קֹדֶם     חָמַק. 

 

 

ג.

 

לִגְלֹשׁ אֶל תּוֹךְ הָרְאִי בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת       זֹאת הָיְתָה הַמְּשִׂימָה

לֹא רָאִינוּ דָּבָר      שַׁטְנוּ עַל בָּנָנָה       גּוֹנְדוֹלָה שֶׁל עַצְבוּת       יָם שֶׁל עַנְנוּת

 

מִיקֶלָ     סַם,      

אֲנִי מַרְשֶׁה לְעַצְמִי לְהִתְאוֹנֵן       כִּי כֹּה נָגַע לִי

תִּכְנַנְתִּי שְׁבִיתָה  גְּדוֹלָה, הוֹרָאוֹת שָׁעָה, צַוִים לִשְׁעַת חֵרוּם

וְהִנֵּה מִתּוֹךְ מִּקְסָם הַשָּׁוְא, מִתּוֹךְ גּוּף טֶלֶוִיזְיָה בִּכְבָלִים      בּוֹרְחִים

נְחָשִׁים      בּוֹרְחִים מִתּוֹךְ גּוּף      לְכַלּוֹתוֹ

מִתְרַגְּשִׁים וּבָאִים. הָיָה לָכֶן מַסְרֵק      מִבְרֶשֶׁת שִׁנַּיִם    בִּלִּיתֶן שָׁעָה כָּל בֹּקֶר בַּכִּיּוֹר     הָיָה אוֹר

 

שֵּׂעָר נָשַׁר. סִכַּת מַחְמָד נִנְעֶצֶת בְּתוֹךְ גּוּף הַחַיָּה      הַקַוְקַו-עוֹר.

 

ד.

סִמְטָה מְלֵאָה      פְּלִיטוֹת לְלֹא  גְּבוּל       הָעוֹלָם הַחָפְשִׁי נָח לְיַדְכֶן,  יָגֵעַ, בְּשִׂמְלַת חַתְחַתִּים

הוּא מַמְצִיא אֶת עַצְמוֹ       כָּל רֶגַע מֵחָדָשׁ

מוֹשֵׁךְ בִּשְׂעַר ראשְׁכֶן      מִתְאַבֵּק.      דֻּגְמָן לֹא רָאוּי

הַשּׁוֹפֵט.

  

ה.

 

קַּבְקַב אֶחָד אַשְׁאִיר אַחֲרַי, לְעֵדוּת.

 

בַּקַּיִץ הָאַחֲרוֹן  הָיִיתִי סַם       מְלַקֶּטֶת דוּמְדְמָנִיּוֹת בְּאַלְפִּים שְׁוֵיצָרִיים

מִיקֶלָה לָחֲשָׁה בְּאָזְנַי     סוֹף      הַכֹּל כָּל כָּךְ זְמַנִּי וְאִיגְנוֹרַנְטִי.

הַשִּׁנַּיִם נִנְעֲצוּ בִּי לְאַט       לָעֲסוּ אֶת הַחֵךְ שֶׁעוֹד נִשְׁאָר      לֶהָבָה שֶׁל חֵךְ     חָבִית שֶׁל חֵךְ

חֲבִיצָה       הִתְפַּרְקְדָה עַל שֻׁלְחָנִי בַּעֲנָוָה. אֲצַיֵּר לָךְ צִיּוּר, יָם וְשָׁמַיִם, וּבַיִת

 

הַסְּעוּדָה מִכְּלוּם.  תְּאוֹמָתִי לְצִדִּי, רֹאשָׁהּ עַל הַמִּסְעָד, הוֹלִיווּדִית. 

טָבַלְתִּי פּוּדִינְג בְּחַרְדָּל    בָּחַשְׁנוּ בֹּץ     חָמוּץ

לָחוּץ אֶל הַגָּדֵר. הַחַלּוֹנוֹת שׁוֹרְקִים       עֵינַיִם  גְּדוֹלוֹת  וַאֲפֹרוֹת

אֵינָן מֵסִּירוֹת מַבָּטָן מִמֶּנִּי.      אֵין לָךְ מֻשָּׂג כַּמָּה קָרוֹב הַיָּם        אֲצַיֵּר לְךָ צִיּוּר וְשָׁמַיִם

 

      

ו.

הָעַבְדוּת מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה כֹּה בְּלוֹנְדִית,

גּוּפָה כֹּה שָׁחֹר וּמְסֹרָב.

אַךְ בְּעִקָּר הַבְּדִידוּת      חַיֶּלֶת בְּדִיל בִּשְׂעָרָן.

 
—————–

 מתוך "מי מפחד מוירג'יניות – נשים כותבות נשיות", הגיליון המיוחד של עיתון 77 בעריכתי

 

42 תגובות

  1. מירי פליישר

    שיר מטלטל ונועז נשאר ברור למרות נענועי עריסת המוות.

  2. היי תמר
    הבית האחרון הוא פלא
    איך הצלחת לסכם את כל השיר הארוך בשלוש שורות.
    אך מה שוות השלוש השורות בלי הדיבור הפנטזי…
    טבלתי פודינג בחרדל, בחשנו בץ חמוץ.

    בטח אם אקרא אותו מחר שוב ,אגלה בשיר עוד שכבות
    להתראות טובה

  3. חיילת בדיל בשמלת חתחתים שומרת עלינו פה מפני השפיות.
    שיר שמסתיים בסכין.
    ובהצלחה עם החוברת, תמר.

  4. איריס קובליו

    חזק, מחורר

  5. שִׂמְלַת חַתְחַתִּים — צירוף שלא אשכח.

  6. תמי כץ לוריא

    תמר,

    חזק כואב וכתוב יפה יפה

  7. יפהפה ונוגע בלב ,דימויים ומטפורות מיוחדים ומקוריים

  8. 'בחשנו בוץ חמוץ'… נו באמת. מיטב השיר כזבו נכון יותר כזבו הוא מירעו – חבר'ה, בנות, תתחנפו כמה שבא לכן – יש כאן גיבוב מילים שעושה לכל היותר ערימה של מילים. אבל לא שיר. פשוט לא שיר.

  9. "לייק א קנדל אין דה ווינד"
    ה"מבט" הזה שאת נותנת באחיות קנדל מלא חמלה ונטול כעס – הכעס כבר לא יעזור צריך להמיר אותו בכוח
    ואת עושה זאת בכבוד
    הָעַבְדוּת מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה כֹּה בְּלוֹנְדִית,
    משפט משפט ! ה"גשש החיוור" היה אומר : משפט מחוזי !

  10. סיגל בן יאיר

    זה יפה, בייחוד כי אפשר לקרוא אותו מכל מיני כיוונים, ובאמת פליטות של תודעה, של רשמים מזכרונות והכל דחוס ולוחץ ומהתל באוזן כמו כמה קולות. נהדר בעיני.

  11. ביקורת של נסים קלדרון על החוברת :

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3812102,00.html

  12. הגיליון והשיר מעוררים בי את המחשבה למה אין גברים אנרקסים? או שיש. באמת למה אין?

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר