בננות - בלוגים / / (פזמון ל)כביריה
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

(פזמון ל)כביריה

 

 

(פזמון ל)כביריה

 

תֵּן לָהּ לָמוּת בְּבִטְחָה, לַמַּלְכָּה כַּבִּירְיָה

הָרְחוֹב עָשָׂה אוֹתָהּ אִשָּׁה לַכְּלָבִים

וַחֲתוּלִים אָכְלוּ שְׁאֵרֵי אִטְרִיוֹת

מִכַּפּוֹת יָדֶיהָ

אוֹ יָשָׁר מִפִּיהָ

גּוֹזָלֶיהָּ – – –

 

הַלֵּיצָנִית עוֹשָׂה פַּרְצוּף לִשְׁמָהּ כַּבִּירְיָה

וְהַהִיא נֶעֶלְמָה לָהּ כְּבָר

מֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים

וּמֹחוֹ שֶׁל פֶלִינִי קוֹדֵחַ רוֹתֵחַ

לִפֹּל בַּפַּח כְּאַחַד הַשְּׁבִירִים

 

הִיא נַפְשָׁהּ מָכְרָה

בַּעֲבוּר זוּג מִשְׁקָפַיִם

לוּטוֹת וְחַסְרוֹת אִישִׁיּוּת

אֲבָל דִּלְּגָה עַל הַשָּׂטָן, שְׁמַע

דִּלְּגָה עַל הַשָּׂטָן

וְזֶה אוֹת מְבַשֵּׂר טוֹבוֹת

 

שָׁם מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת

מְחַכָּה הַגְּבִירָה שֶׁתִּהְיֶה

בְּסָלוֹן אוֹרְחִים מְאֻוְרָר וּשְׁטוּף נִיצוֹצוֹת

וּבְמֶרְצֶדֶס פְּתוּחָה

תִּסַּע הַגְּבֶרֶת הָרִאשׁוֹנָה

אֶל אוּלָם הַמַּרְאוֹת

 

תֵּן לָהּ לָמוּת בְּבִטְחָה, לַמַּלְכָּה כַּבִּירְיָה

הֲרֵי כֹּל הַעֲוָיָה שֶׁל בִּטּוּל עַצְמִי

לֹא תּוֹעִיל לָהּ

לְהֵעָלֵם בַּחֲלִיפוֹת הָאוּלָם

 

(מתוך חיתוך דיבור, הוצ" צ"ריקובר ועיתון 77, 1989)

 

 

 

28 תגובות

  1. מעטים הסרטים שראיתי אבל השיר החייה לי את הסרט.

    • תודה, סבינה. אם זה מחייה לך את הסרט, שמחתי גדולה! ואני מקווה שגם ג"ולייטה מסינה הגדולה מחייכת במקום מושבה.

  2. סרט נצחי, והשיר משעשע

  3. שומע את נינו רוטה ברקע 🙂

  4. טובה גרטנר

    היי תמר
    השיר שלך לקח אותי לכאן ועכשיו השם הזה מתוך הסרט דוקא עושה אותן קומיקס.
    תן לה למות בביטחה
    שורה חזקה להתראות טובה

  5. תמר,
    מודה ומתוודה – את הסרט (לבושתי) לא ראיתי. עדיין, אהבתי את השיר. רק אולי לקח לי זמן רב יותר להיכנס אליו. אני אוהבת את הציור של הסיטואציה, של התחושות, את החושניות העשירה.

  6. היום אני קוראת אותו אחרת מאז. ואוהבת יותר.

  7. אהבתי את השילוב בין מסינה בדמות כביריה, לבין מסינה הגברת והשחקנית לשיר אחד, ותהיתי אם בנפילתו של פליני לפח כיוונת להתאהבותו בה.
    כך או כך מצרפת לך קישור לקצת תמונות ונינו רוטה .
    http://www.youtube.com/watch?v=1Nshf2sQpwc&NR=1

    • הוי, מקסים סיגל. נראה לי שגם בתמונות שבקישור אפשר להתרשם מן הפנים מלאות ההבעה של מסינה שלכבודן כתבתי את השיר הזה. וקראת יפהפה את משחק המסיכות שבשיר. תודה

השאר תגובה ל אמיר אור ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר