שיר זה פורסם בספרי חיתוך דיבור (צ"ריקובר ועיתון 77, 1989) . פרשנות מפורטת שלו מופיעה בספרה של פרופ" חיה שחם, נשים ומסיכות (הקיבוץ המאוחד, 2001), ולה תודות מקרב לב.
אשת לוט
הִיא הִבִּיטָה אֲחוֹרָה וְיָדְעָה
כָּךְ,
מֵעֵבֶר לַהֲלִיכָה מֵאֲחוֹרָיו.
סַקְרָנוּת, פְּסִיעָה וְהַמֶּלַח יָבוֹא בְּעוֹרְקֶיהָ, יַעֲלֶה נֵס
יְיַצֵּב קוֹמָתָהּ.
הִיא יָדְעָה, הַמֶּלַח יִטְפֹּף בְּעוֹרְקֶיהָ יִתְפֹּר לָהּ שִׂמְלָה מְשֻׁבֶּצֶת
אַבְנֵי מֶשֶׁךְ, אַבְנֵי רֶסֶס וּמֶתֶּק
הַמַּהְפֵּכָה, לֵחָה מְתוּקָה בִּגְרוֹנָהּ
הָאוֹת
בְּעֵינֶיהָ, הָאֵשׁ וְהַגּוֹפְרִית.
וְהִיא לוֹט
תַּכְרִיךְ מֻטְלָא, רַב גְּבִישִׁי, לְגִלּוּי וּלְעִלּוּי.
הִיא רָצְתָה לְהִשָּׁאֵר, רְצוֹנָהּ נִשְׁאַר בְּמֵעֶיהָ וְהַמֶּלַח לָחַךְ גּוּפָהּ
וְהַמֶּלַח הָיָה רְצוֹנָהּ
וְהַסַּקְרָנוּת הַפְּחוּתָה שֶׁהָפְכָה גַּאֲוָה
הַסִּכּוּי הָאַחֲרוֹן
לָתֵת אֶת הַטּוֹן
הִיא רָצְתָה לְהִשָּׁאֵר
יָדְעָה, יָדְעוּ בְּנוֹתֶיהָ
כַּמָּה שִׁכְחָה מְעֻצֶּבֶת בְּזֶה
הֲרֵי הֻזְהַר
הֲרֵי לֹא הִזְהִירוּ אוֹתָהּ
רָאוּ בָּהּ שׂוֹרֶכֶת שְׂרוֹכֵי נַעֲלָיו
וְהִיא אֲחוֹרָה
הִבִּיטָה לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד
יופי
אף פעם לא הבינה ספרות שנכתבה בידי גברים של פעם את מלוא עומק התנהגותה של אישה . אשמח לקרוא פרשנויות נוספות.
איכשהו אני מרגישה קרובה .
מירי, תודה. שמחה שאת מרגישה קרובה לסיטואציה של השיר. נסי אולי יותר למקד מה בדיוק שבה אותך.
האמנם רצתה להישאר? האם לא הייתה זו הסקרנות שהרגה אותה – אותה סקרנות נשית רעבתנית?
בכך בדיוק השיר עוסק, הוא "מפרש" מחדש את הסיטואציה המקראית והופך את המקובל בעניין זה…
אהבתי.
תודה, אומי. משמח
היי תמר
מסכימה איתך כל כך בן אדם עוזב את ביתו ניפרד, למה שלא ירצה להפרד… זה כל כך אכזר הציווי לא להסתכל אחורה
להתראות טובה
הי טובה, תודה על מילותייך
"וְהִיא אֲחוֹרָה / הִבִּיטָה לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹלָד" הולכת אותנו דרך עיניה, תמר, אבל השארת אותנו באותה חידה שבה התחלת, לא? או שפשוט "סקרנות" עונה כאן על השאלה למה הביטה?
תהייה זו היא שעומדת במרכז השיר, אמיר. יש כאן מעין ניסיון לאייך-מחדש את ה"סקרנות הנשית" – להוציא אותה מהסטריאוטיפ של הסקרנות הרכילאית, הפטפטנית וכד" ולהעמיד אותה כקול אישי, עצמאי, שיש בו עוצמה, גם מרד וכד" עד יכולת להפוך עולמות… ההבטה היא הסימן של זה. אבל השיר מבחינתי נועד להעלות "תשובה"/ "פרשנות" חדשה זו – אך גם להשאיר אותה כתהייה, כשאלה מתמשכת…
תמר,
איזו זווית ראייה מקורית, חומלת, מבריקה וחדה של אשת לוט (וביקורת נוקבת על סביבתה הגברית מאז ועד ימינו).
פרשנות "רש"ית" מאירת עיניים.
🙂
ועכשיו אני מרגיש שסופסוף יש לה, לאשת לוט, שם.
תודה.
כמה אני שמחה בתגובתך, שחר-מריו.
אכן, ה"מניע" של השיר היה חסרון שמה הפרטי של אשת לוט…
תמר
יפה בעיניי המקום המורכב והייחודי שנתת לאשת לוט. לא סקרנות סתמית גורמת לה להפנות את הראש לאחור אלא הידיעה. הידיעה מן הקרביים והלב והראש.
תודה על הקריאה היפה, מירה, אכן גם לדעתי מדובר ב"ידיעה" במובן העמוק של המלה (והמשחק על "ידיעת העתיד" הוא קצה הקרחון…)
תמר
"אשת לוט" היא אייקון שרוטט מימי קדם ועד היום. יפה השיר מפרש שלך.
רציתי להכיר לך, אולי את כבר מכירה, שיר של גלית חזן רוקם מתוך ספר שנקרא "אשת לוט" שיצא ב 1989
כמו אשת לוט
להסתובב אחת ולא עוד אל האש והגפרית
ואחר כך לזות בחלוף העידנים
בהתחלפות האבנים וההרים
בהתהדק המדבר אל תבניתו
בשוב המים מן הים אל הרקיע
כמו אשת לוט
לשלוח מבט אחרון אל הר געש
ואחר כל לסגוד לכיבוי הלועות
להרגעת הרעשים
לאבנים המצמיחות דממה
כמו אשת לוט
לחדול מן המנוסה להשתקע בבדידות שבין רקיע ומדבר
אינני מנוסה
זכור לטוב מאז.
ווי 88. כמה שנים עברו אותנו תמרה.
אגב, אני חושבת שעשית דרך יפה מאוד מאוד עם השירה. אישית אני חייבת לומר שאני אוהבת ומתחברת יותר לשירייך היותר חדשים. יש בהם משהו יותר חי ויותר נוקב, בלתי מתפשר, בוגר, נטול התייפייפות.
תודה, יעלה. שמחה על הדרך שלך אתי
אני יודעת תמר, פשוט נזכרתי בשיר הזה, עתיק יומין אצלי בלב, וראיתי כאן הזדמנות פרטית להביא אותו.
אני א ו ה ב ת את פרשנותך!
הנחתומה מעידה? יפה.