בננות - בלוגים / / הנסיעה (שיר ערש בקו 5)
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

הנסיעה (שיר ערש בקו 5)

         

הנסיעה  

(שיר ערש בקו 5)

 

הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר

לֹא תִּזְכֶּה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת. הִיא עוֹבֶרֶת

בֵּין הַמּוֹשָׁבִים, מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַמַּטְמוֹן.

הַגּוּף שֶׁלָּהּ שָׁחוּחַ, עֵינֶיהָ      עֲלֵי תְּאֵנָה.

 

הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר

לֹא תִּזְכֶּה שֶׁיִּרְאֶה אוֹתָהּ יוֹשֶׁבֶת. הִיא מַנְחָה

אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ וּמַמְשִׁיכָה בְּשֶׁלָּהּ.

הַגּוּף שֶׁלָּהּ שָׁחוּחַ, עֵינֶיהָ      עֲלֵי תְּאֵנָה.

 

הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר

יוֹשֶׁבֶת. הִיא מָצְאָה אֶת הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה.

הַגּוּף שֶׁלָּהּ נִמְחָה. יוֹשֶׁבֶת

                                       תַּחַת גַּפְנוֹ 

                                                       עֲלֵי תְּאֵנָה.

 

הַיַּלְדָּה שֶׁל הָאַבָּא הָעִוֵּר

יוֹשֶׁבֶת לִבְלִי שׁוּב. 

אָבִיה מְגַמְגֵּם אֶת מַבָּטָהּ.

 

                           

70 תגובות

  1. עֵינֶיהָ עֲלֵי תְּאֵנָה- כל כך הרבה בשלוש מילים על חמלה ועצב, ובכלל המבנה של השיר ותוכנו נגיעת אצבע ישירה ללב.

  2. מסקרן מה קורה מאחורי העיניים האלה. לא בטוח שזה התכוון להוביל לשם, אבל עלי תאנה מכסים כידוע על ערוה ומיניות.

  3. תמר, זה שיר מאוד יפה, עדין. הדוברת בשיר היא מתבוננת מאוד רגישה שמגלה טפח ומכסה טפחיים. ולמרות שנראה כי מדובר בסיטואציה פשוטה היא נותרת חידתית לקורא, בלתי פתורה. על העיוורון. אני אוהב מאוד את תבנית החזרה בשיר הזה שממש מהפנטת אותך לתוך המצב הנצפה. אני מסכים גם שהצירוף "עיניה עלי תאנה" יפהפה ומקפל בתוגו המון אפשרויות לאינטרפרטציה – מתיאור ממשי ופיזי ועד סמל לאי נעימות ולבושה. רני.

    • תודה רבה, רן. קריאתך רגישה ומדויקת מאוד, ואין לך מושג כמה אני שמחה עליה. במיוחד חשוב לי הקשר המהודק במובהק, שאתה מצביע עליו, בין התוכן לבין הצורה בשיר זה, והאפקט שהחיבור ביניהם מעורר בקורא

  4. שיר נפלא. בעיקר בגלל מה שלא נאמר בו דרך מה שנאמר בו.

  5. מכמיר לב חילופי התפקידים בין האב לבתו.
    עלי התאנה הם גם סמל לבגרות. הילדה הזו היא לא ילדה בתוקף נסיבות החיים. הבגרות "הולבשה" הולבשה עליה שלא בעיתה.

  6. יושבת לבלי שוב

    מצאה מנוחה ונחלה* תַּחַת גַּפְנוֹ*
    עֲלֵי תְּאֵנָה.*

    אלה הם ארבעה ביטויים שמשתלטים על השיר. הראשון שמופיע בסוף השיר שייך ל- הון היצירתי של תמר. השלשה האחרים לקוחים מארסנל אחר, שאני מזהה אותו [במוגבלותי] כנוכרי[!] לשפת השיר שתמר משתמשת בה. ארסנאל השפה התנכית.
    ………………….

    אינני מסכים עם אמיר שהמיניות שייכת לעלי התאנה בכל מקרה. כאן המטאפוריקה של עלה התאנה ממוקדת כ"נסיון להסתיר".
    הילדה שאביה אינו רואה אותה – מסתירה את הקושי שלה להראות את עצמה:
    מי שאינו נראה יתקשה לקיים מעגלים שלימים כי העוורון "נדבק בו". ועל זה היא שמה עלה תאנה.
    הסבוך הקיומי נדון כאן.

    ילדה שאבא לא יראה אותה חיה בהחמצה – קומניקציה יסודית נחסמת ממנה. מהו גורל אדם שהקיום מונע ממנו קשר בסיסי כזה? על זה שר השיר.
    נחמד.

    • בעיני, השיר קשה מאד, כתוב ברגישות,
      ויש מהלך מתגבר, של מקומה חסר המקום אפילו שהיא יושבת תחת גפנו… וזה הנורא בעיני. לא בטוחה שהבנתי את ארבע השורות האחרונות, . האמירה החזקה הזו העינים שלה עלי תאנה לאביה העיוור, לוקחות אותי כמובן גם למיניות ואולי בעיקר.

      • תודה, אורה. השיר מכוון, בין השאר, ל"מיניות אסורה" – שהיא כבר יוצאת למעשה מתחום ה"מיניות" לתחום של יחסי שליטה

    • תודה על ההתייחסות המפורטת, יוסף.

  7. תמר, אהבתי את הכיסוי והגילוי, המכוסה והגלוי בשירך

  8. תמר, אהבתי את הניגודיות. נדמה שהשיר משתרע בין הקצוות: אבא ובת, עורון ופקחון, גילוי וכיסוי, לשבת במנוחה וליסוע…
    יפה בעיניי: אָבִיה מְגַמְגֵּם אֶת מַבָּטָהּ

  9. איריס קובליו

    תמר
    שיר מיסטי. איכשהו אני מקשרת אותו לפוסט האחרון שלי מהיום. אני רואה בו את החוויה שלי.

    • איריס, תודה. אני מניחה שמשהו בחידתיות, או ב"סוד" שהשיר מרמז עליו, גורם לך לחוות אותו כמיסטי. לא בטוחה שזה הכינוי שלי… אבל שמחה שאת מתחברת אליו מבפנים. ואת הפוסט שלך אקרא בוודאי ובוודאי בהמשך השבת

  10. "הגוף שלה נמחה" "אביה מגמגם את מבטה""עיניה עלי תאנה"ביטויים נפלאים. שיר מעורר השראה, בשבילי

  11. תמרה, זה שיר שלי שהכי הזדהיתי איתו, אישי ממש. שיר מעולה!!!!

    • אוי תמרה, שמת לב מה כתבתי? שיר שלי. חחחח. טוב, אני באמץ מרגישה שהוא שלי. לא סתם פליטת פה.

      • תודה, יעלה, שמחה שאת חשה את השיר מבפנים. ופליטת הפה שלך בעניין זה – נפלאה, ואשמח (עם פרויד, במקרה זה) אם ירבו כמוה. תודה, ריגשת.

  12. סיגל בן יאיר

    מאוד יפה ההתבוננות שלך תמר, כאילו המשוררת
    משמשת עיניים או רנטגן למתרחש, זאת אומרת,
    מה את רואה ממה שהיא רואה. או היא רואה דרך המילים שלך
    והוא רואה דרך עיניה.
    ודווקא צורת עלה התאנה, אני לא ידועת למה הייתה לי
    אסוסיאציה של כתב ברייל
    ואולי כך הוא יכול ל"גמגם את מבטה". שיר מעולה ורגיש.

    • סיגל, תודה, תגובתך חשובה לי מאוד. את מיטיבה לראות את סוגיית המבט בשיר. ככל הזכור לי (עבר קצת זמן מאז כתיבת השיר), חושבת שהברייל עבר גם בראשי, ואני רואה את זה גם עכשיו, אתך. תודה תודה

  13. יוֹשֶׁבֶת לִבְלִי שׁוּב.

    אָבִיה מְגַמְגֵּם אֶת מַבָּטָהּ.

    יפה מאד. גם לי היה מפגש עם עיוור — חווייה מטלטלת.

  14. יפה מאוד ועצוב. התפקיד של הילדה , הגדול עליה, להנחות את אבא ועלה תאנה מסתיר את אומללותה.
    והוא ללא הילדה מגמגם מבטה (התלות בניהם), נהדר.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר