תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

הפלגות

 

(פורסם עם השיר הקודם שהעליתי, "הכלום", בהמעורר 15, קיץ 2002)

הפלגות

אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי  וּמַה לֹּא

הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּשְׁבִיל שְׁנֵי גּוּטְמַן שְׁנֵי גַ"קוֹמֶטִי

אֲבָל, יְדִידָתִי, אֲנִי כּוֹפֶרֶת בָּעִקָּר

וּמִשְׂתָּרַעַת

 

בְּנוּדִי    אֲנִי הַיָּם הַשָּׁקֵט

מְבַכֶּה אֶת נְעוּרָיו הַדַּלִּים בְּחֵיק מַה שְּׁמוֹ קוֹלוֹמְ  בּוֹס הַבַּלָּשׁ הַמְּעוֹפֵף

בְּנוּדִי    אֲנִי נֹחַ הַתָּם וְיוֹנָתִי תַּמָּתִי

בְּנוּדִי    אֲנִי שִׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר    דְּלִילָה     וְשִׁבְעַת הַגַּמָּדִים

בְּנוּדִי    אֲנִי שְׁמוּאֵל הַנָּגִיד    בְּשִׂמְלָה אֲדֻמָּה וּשְׁתֵּי צַמּוֹת

לְבָנוֹת

בְּנוּדִי    אֲנִי הָמָן הָרָשָׁע  (אָזְנַיִם לוֹ פִּירָמִידוֹת רַעַמְסֵס) 

בְּנוּדִי    אֲנִי רַסְקוֹלְנִיקוֹב הַשֶּׁף     (קוֹגִיטוֹ עָיֵף.

הֲגַם אַתָּה בְּרוּטוּס?)

בְּנוּדִי    אֲנִי    אוֹטוֹטוֹ

(הַטֶּנְדֶר נוֹסֵעַ)

 

אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי  וּמַה לֹּא

הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּשְׁבִיל שְׁנֵי גּוּטְמַן שְׁנֵי גַ"קוֹמֶטִי בִּשְׁבִיל כֶּרֶם זֵיתִים

בִּשְׁבִיל לְעַקֵּל לְפַסֵּל תַּיִל עִקֵּשׁ בִּדְמוּת אָדָם אֵל

 

אֵין לִי מָקוֹם לְהַרְחִיב כַּמָּה גַ"אנְק פוּד אָכַלְתִּי

כַּמָּה בָּלַעְתִּי וְעִכַּלְתִּי כַּמָּה הִתְאַנַּחְתִּי וְהִשְׁתַּעַלְתִּי כַּמָּה

 

אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי  וּמַה לֹּא

הָיִיתִי עוֹשָׂה בִּשְׁבִיל שְׁנֵי גּוּטְמַן שְׁנֵי גַ"קוֹמֶטִי בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דַלְגְלִישׁ

הָיִיתִי הוֹלֶכֶת עַד סוֹף הָעוֹלָם מִשְׁתַּטַּחַת עַל הַכְּבִישׁ

אֲבָל, יְדִידָתִי, אֲנִי סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים

וּמִשְׂתָּרַעַת

 

בְּנוּדִי    אֲנִי צִפּוֹרָהּ בַּת טוֹבִים     בַּת מִדְיָן    

(כַּלַּת דָּמִים לְעֵת מְצוֹא)

בְּנוּדִי    אֲנִי בַּת רָמָאלְלָה רַימוֹנְדָה טַווִיל נֶּהֱדֶפֶת אֶל דַּף גּוּפָהּ

בְּנוּדִי    אֲנִי רוֹזָה דָּנִי הָאָדֹם כְּשֶׁעוֹד הָיָה

יָפוֹ יְפַת יַמִים     וָעֶרֶב

בְּנוּדִי     אֲנִי דִּיוֹטִימָה בַּעֲלַת הַמֵּאָה    לִפְנֵי הַסְּפִירָה

בְּנוּדִי     אֲנִי מֶרִילִין וְאֶנְדִי    תַּפּוּחַ בִּדְבַשׁ    מִיתוֹלוֹגְיוֹת לְבָנוֹת

בָּנוֹת.

בְּנוּדִי    אֲנִי הַמַּלְכָּה הָאֵם וּמַלְכוּת בֵּין עַרְבַּיִם בֵּין צְדָעַי

בְּנוּדִי    אֲנִי יְהוּדִית וְהָרֹאשׁ   

(תָּמוּת נַפְשִׁי)

בְּנוּדִי     אֲנִי לָמָה

וּמַדּוּעַ

 

 

30 תגובות

  1. תמר
    הפלגתי איתך בשעתיים האחרונות כמה פעמים. עוד לא הצלחתי להטיל עוגן. יורד גשם עז. אולי נחכה שתבוא שמש
    :)
    איריס

  2. תודה, גילה

  3. נעם לי להפליג עימך בשירך, ואחר כך נעם לי להפליג עם עצמי אבל, מראש החלטתי שלא אשתרע, ידידתי…אז חוזרת לנודי שלי.
    :0)

  4. נודי נודי על חלומות, זו אני הנודד שח :)

    • "… כי עודני מאמין בך". תודה, אמיר (אם כי שירו של טשרניחובסקי לאומי מדי בשבילי… למזלו ייאמר שהוא כתב אותו באודסה, ב-1892…)

  5. סבינה לאיריס

    מיוחד.

  6. אהבתי מאוד תמרה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר