אחד משירי המוקדמים. פורסם (ב"איחור" יחסי) ב"משא", ב-1992.
עליית הלבנה
אֶת פָּנַי הִקְבַּלְתִּי בַּכִּפָּה,
לְבָנוֹת עוֹנוֹתַי.
חָבַשְׁתִּי סוֹדִי כְּמִצְנֶפֶת, גָּאִיתִי, עָלִיתִי נָהָר.
גְּבִיר הַשֶּׁמֶשׁ הִרְחִיב אֶת דַּעְתִּי, תַּפּוּחוֹ הַמַּרְקִיב
סָגַד לִי,
אָחַזְתִּי בְּקַרְנָיו.
הַנָּהָר הִכְתִּיר
עַזּוּת מִצְחִי. הִשְׁפִּיל שְׂפָתָיו, וְהִכְתִּיר; נִצַּחְתִּי עַל זְמַנּוֹ.
הָיִיתִי שִׁיר טֶבַע,
טַבּוּר וְקָדְקֹד.
מהנה מאד
השימוש הוירטואוזי בשפה
תשומת הלב של הקורא משום העוצמה שמתווספת ומתעצמת מכל שורה נוספת.
לפעמים אני קורא בשירי נשים נסיון לאחוז את הקורא באמצעות דימויים
… "נועזים".
כאן הצעקה נובעת מהסך הכל שהוא בעיני
כיהלום מלוטש.
מה שנועז אצלך, תמר משמר, הוא
עצם ליטוש האמירה. והיא מופלאה
מאוד. אוהב לשוב ולקרא בשאר השירים.
תודה רבה, יוסף. שמחה מאוד בתגובתך. ת.
מקסים. הלבנה המנצחת על תזמורת הטבע, השולטת בגאות ובשפל הנהר, הלבנה המלכה.
יש לי עוד קריאה: כשעונות האישה הן כבר לבנות ,והיא עוברת את גאות ההורמונים ושפל הנפש ואת כולם היא מנצחת בתום משבר, היא הייתה שיר טבע כעת היא מלכה מהקודקוד.
ואפשר עוד קריאות ,וזה מה שאני אוהבת שיש בשירים.
תודה.
תודה רבה, חמודה. שימחת אותי בקריאתך. שימי רק לב שלא הכל דבש… גם "אחזתי בקרניו" מופיע בשיר למשל.
תמר
זה שיר גואה ומלא כוח. מאד אוהבת את קיומך בתוכו ככוח טבע בפני עצמו
נולי
תודה, נולי. שמחה בקריאתך ובהתארחותך אצלי. אגב, מאמצת את שמה של יעלה בפיך – יעלית הכרמל! מתאים ומקסים.
אני שומעת פה הדים של "אהבת תפוח הזהב" ו"חמדה" של רביקוביץ. האם את אוהבת אותה במיוחד?
אני אוהבת את רביקוביץ, אבל בואי נאמר שהיא לא הראשונה באהבותי השיריות. אם את שומעת כאן הדים כאלה, לכבוד הוא לי.
תמר, שיר שגורם לגאות במיוחד באמצע החודש. יפה הדימוי של השפלת השפתיים אולי כביטוי גם לשפל המושפע אולי מעליית הלבנה.
בעולם העתיק היה קשר בין מולד הלבנה לבין עונתה של אשה, והיה לזה אף ביטוי טקסי של ראש חודש.
מהדהדים לי שירים אליליים.
לילה-לילה ליל אלילים
תודה רבה, משה. אכן, יש כאן התייחסות "אלילית" ללבנה (מסתתרת שם אולי דיאנה, אלת הציד), וכן התייחסות אליה כאל סמל נשי. אם זה עבר, אז כנראה הצלחתי לתקשר באמצעות השיר. ואגב, כפי שכתבתי למעלה, זה שיר ישן שאני מאוד אוהבת – אך נראה שהיום לא הייתי כותבת שירים "טוטליסטיים" כגון זה.
דימויים עזים. מלבד מה שמסתכם בשתי השורות האחרונות לא בטוח שאני מבין על מה השיר.
זה שיר מאוד מעניין תמר. מזכיר לי מיתולוגיות
על בריאת העולם ומאבק המינים (אני לא זוכרת לגמרי
ולא בדקתי את עצמי אבל כמדומני השמש מסמל את הזכר)
לכן מאוד מצא חן בעיני אולי רגע ההיפרדות כסוג של מאבק
האחיזה בקרנים, וכמה יפה כאן דו המשמעות –
עד שהלבנה עולה ומנצחת על המרחב והזמן.
תודה רבה, סיגל. קריאתך נכונה ולכן כל כך מרגשת. השירה דורשת לפעמים הפלגה למקומות רחוקים, מיתולוגיים, כדי להבהיר משהו יסודי בקיום האנושי. שמחה שאנחנו מגלות זו את זו דרך האתר, ואוסיף גם לקרוא אותך. תמר
תמר, שיר פגאני להפליא. הפנטזיה האולטימטיבית – לשלוט בשמש, במים, באדמה…
את כותבת שפרסמת אותו ב 1992. זה לפני הרבה זמן. מעניין מה את מרגישה ביחס איליו היום.
תודה, מירה. לשאלתך, אני קשורה לשיר כשיר – אך נדמה לי שדי התרחקתי כבר מהעמדה הרגשית שהולידה אותו.
"חבשתי סודי כמצנפת" מהו הסוד? ההשתתפות בטקס עליית הלבנה? " הייתי שיר טבע " עוצמת החוויה הופכת להיות משותפת לדוברת ולקוראת באמצעות מילות השיר.