תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

לא

 

 

 לא
אֵין לִי מִטְבָּח וְאֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ מַאֲכִילִים.
לְמַעַן הָאֱמֶת, הַדָּג שֶׁלִּי מִתְיַבֵּשׁ בֵּין הַגְּוִילִים וַאֲנִי אוֹכֶלֶת
אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר
                                             הָעֶרֶב
הִשְׁכַּמְתִּי אֶל הַשּׁוּק, וְעֵינַי, חוֹחִים, לֹא מָצְאוּ אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי
וְנַפְשִׁי לֹא אָהֲבָה אֶת שֶׁעֵינַי מָצְאוּ
וַאֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת תַּפּוּחִים. 
 
 
אֵין לִי מִטְבָּח וַאֲנִי לֹא מְגַדֶּלֶת בָּנִים.
אֵין לִי מִטְבָּח וְאֵין לִי מֻשָּׂג אֵיךְ מַדְלִיקִים
אֶת תַּנּוּרֵי הַגַּז וְאֵיךְ יוֹצְאִים מִזֶּה בַּחַיִּים.
אֵין לִי מִטְבָּח וַאֲנִי מְחַלְחֶלֶת אֶל מֵי הַתְּהוֹם שֶׁלִּי
אֵין לִי מִטְבָּח וְאֵין לִי מֵי תְּהוֹם
וְלֹא נוֹתָר לִי אֶלָּא לְחַלְחֵל אֶל מֵי הַתְּהוֹם שֶׁאֵין לִי
אֵין לִי מִטְבָּח. אֲנִי שׁוֹכֶנֶת לְחוֹף יָמִים,
אֲנִי מְגַדֶּלֶת זָנָב, אֲנִי מְכַשְׁכֶּשֶׁת בַּזָּנָב, אֲנִי חוֹלָה מֵהַזָּנָב
אֲנִי מְנַמְנֶמֶת בַּזָּנָב וַאֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת תַּפּוּחִים.           
 
 
אֵין לִי מִטְבָּח וַאֲנִי לֹא חֲבַצֶּלֶת.
אֵין לִי מִטְבָּח וְאֵין לִי עֵסֶק עִם בִּרְיוֹנֵי מִשְׁמַר הַמֶּלֶךְ.
שׁוּם דָּבָר אֶצְלִי לֹא זָקוּף, אֲנִי בָּאָה בַּיָּמִים,
אֵין לִי דּוֹדִים.
אֲנִי לֹא נִפְתַּחַת, וְלֹא נִסְגֶּרֶת, וְלֹא מְעַפְעֶפֶת
אֲנִי מִתְכַּוֶּצֶת לְמִשְׁמַע קוֹל אֱנוֹשִׁי וַאֲנִי
                                                    הוֹלֶכֶת.
אֲנִי מִתְעַנְיֶנֶת בָּאַיָּלָה כִּי הִיא הַבְּרִיָּה הַבִּדְיוֹנִית הָאַחֲרוֹנָה וְהִיא
נָחָה עַל מִשְׁכָּבָהּ בְּשָׁלוֹם. אֲנִי מִתְעַנְיֶנֶת בַּכֻּרְכָּר
כִּי הוּא בּוֹר הַסּוּד שֶׁלִּי.
                               הָעֶרֶב
הִשְׁכַּמְתִּי אֶל הַשּׁוּק וְאָמַרְתִּי: אֲנִי הַשּׁוֹעֶרֶת.
הַמַּפְתֵּחַ בְּיָדִי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, וַאֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת תַּפּוּחִים.
 
 
אֵין לִי מִטְבָּח וַאֲנִי לֹא מְכַלְכֶּלֶת יוֹנִים.
אֲנִי לֹא צוֹלָה, לֹא אוֹכֶלֶת, לֹא מְבַטֶּנֶת, לֹא נוֹתֶנֶת מַבָּטִי, לֹא צוֹבַעַת
אֶת רַגְלָן הַחָפְשִׁיָּה בְּטוּשׁ צָהֺב.
אֵין לִי מִטְבָּח וְצַוָּארִי לֹא מִגְדָּל (דָּוִד) בָּנוּי לְתַלְפִּיוֹת.
אֵין לִי תְּאוֹמֵי צְבִיָּה עֳפָרִים, יֵשׁ לִי שָׁדַיִם מוּעָרִים,
אֲנִי דּוֹהֶרֶת לְאוּר כַּשְׂדִים.
 
 

(פורסם בעיתון 77, מרץ 1999)

 

 

92 תגובות

  1. ברוכה הבאה תמרה!!!

  2. מירי פליישר

    שיר בועט בכל מוסכמות התיוג
    השאלה המתבקשת היא אז מה יש לך ומה את כן אוכלת אוהבת רוצה כדי שנוכל להגדיר אותך . לא מוכנה להגדרה מבחוץ . טוב מאוד

    • מירי פליישר

      נ.ב.
      מה שאני תוהה זו הדהרה לאור כשדים האלילית ?….

      • למירי/ פרט לשיר השירים, אני אוכלת לא מעט דברים אחרים. וכן, זאת שבשיר הבאה להחליף בסופו של דבר את אברהם אבינו או בדומה לזה… מגלומנית אמיתית…

        • מירי פליישר

          מוכרחה לכתוב את זה למרות שזה כבר נקרא כאובססיה אצלי – נדמית ללילית. ועל האובססיה שלי בפוסטים אצלי…
          🙂

  3. תמר, תהיתי איך להגיב בקול אנושי שלא תתכווצי?
    ומה דמות וצלם יש למי שמזונה הוא שיר השירים שלא ניכר כי בה אל קרבה.
    ומהי חברתו של יצור הלא-לא ואין-אין הדוהר לאור כשדים.
    בתנועה המתעתעת שבין לא סיר הסירים ולא שיר השירים מצאתי משהו שיש: שדיים מוערים ללא הפנייה למראה מקום:)
    חידתי – עם הזמן אמצא את הצופן
    ברוכה הבאה

  4. השיר נותן תחושה של דהרה, ולמרות שאני הפוכה כמעט בכל, נהניתי מאוד לקראו.
    וגם,
    למרות שבאופן אישי אינני אוהבת חזרה על מילים בשירים (ושכחתי את השם הספרותי של הצורה), הפעם, הצלחתי לשמוע את קצב הדהרה המתגבר עם כל חזרה ואת הגיוון שבשימוש, ולכן אהבתי מאוד.

  5. ברוכה הבאה תמר.
    בסדר. אין ואין ואין.
    אבל השאלה היא מה יש לך
    זה יוצא קצת עצוב ומכמיר לב כשאין – ומה על מחוזות הנפש, שמרקיעים אל על?
    הנה שאלה:
    איך יוצרים יש מאין
    איך אומרים: "הנה" גם לאחר הסירוב

    • למיטל/ התשובה נמצאת, כמדומני, בשאלה – מה שיש הוא מה שאין.
      האם יש בכלל נפש?
      ו-האם יש נפש ללא גוף?
      השאלות שמלוות את חיינו.

  6. ברוכה הבאה, תמר.
    "הִשְׁכַּמְתִּי אֶל הַשּׁוּק, וְעֵינַי, חוֹחִים,
    לֹא מָצְאוּ אֶת שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי
    וְנַפְשִׁי לֹא אָהֲבָה אֶת שֶׁעֵינַי מָצְאוּ
    וַאֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת תַּפּוּחִים.
    שורות נהדרות.

  7. שולמית אפפל

    כן! ריעננת לי את המוח!

  8. נהדר ! שיר רוקע ברגליים והחזרתיות במילים הופכת אותו לפרוע.

  9. קולח, מביע היטב מה שרוצה להביע.
    שדיים מוערים? משורש ער?

    • לאיציק/ נדמה לי שהשורש הוא עו"ר –
      אבל פרט לכך שמדובר בדבר-מה עירני, חשבתי על גוף מלא הערות, כאילו היה טקסט, אני מניחה.

  10. תמר, מטריד מאוד הלא הזה. וכדי לומר משהו יותר עמוק מן התגובה הזו, אולי אני צריכה לחכות ל"כן".
    (אגב, חייכתי מהאין לי מטבח והאין בישולים וכל זה. אמרתי לא מזמן לחברה שכשאני אומרת שאני צריכה לנקות את הגז אני מתכוונת לאבק.)
    וכמובן – ברוכה הבאה.

  11. מה "לא" מה?
    כן!

    ויש לך מטבח, ועוד איך. עובדה. בישלת שיר בועט.

    (פמיניזם לא מיליטנטי. כמו זה שהתארח אצל יעלה, גם זה מהלומת פתיחה מצוינת לבלוג. ברוכה הבאה. עכשיו זה רשמי, הא…).

  12. מאוד מצא חן בעיני הקצב של השיר וגם הנשיות שלו, (ממש שיר אחת שוָוה שכזאת)למרות הלאווים לארכיטיפים הנשיים האופייניים. ובכלל מקסים לגמרי וברוכה הבאה.

  13. תמר, שיר נהדר שמאפשר כל כך הרבה תגובות.
    ואני רוצה להגיד לך דווקא אחת, צדדית, אבל שהצחיקה אותי: יש בו בהפוך על הפוך טיזינג נחמד, שנובע מנקודת מבט מהופכת של לא ושל אין, ואז בכל שורה מתעוררת השאלה בפרובוקטיביות אבל בחיוב: כשאת אומרת לא למה את מתכוונת. זה מצחיק. ובכלל, לא יעזור לך, את נראית אשה נחמדה להפליא!

  14. יש בדוברת תחושת-על, גאווה על שאינה שום דבר מהמאפיין מכנה משותף. הקלה, התבדחות על חשבון העצמי; חינני, אסוציאטיבי, מכיל שורות רב משמעותיות. מהנה.

  15. נראה שבכל זאת יש בך הרבה

  16. שירי (מהבלוג)

    היי תמר,

    שיר יפה, בועט ופמיניסטי לחלוטין בעיניי.

  17. שיר מרתק. טוב להיות את עצמך השוערת. גם אם את כן אוהבת תפוחים.

  18. תמרה, רק עכשיו יצא לי לקרוא. נהדר ממש השיר. מדבר אלי מאוד.

  19. בין השורות

    אנחנו לא מכירות! בוודאןת!!! אני רואה את תמונתך וגו", ויודעת שלא. כך שקבלי את התרשמותי מאדם זר לגמרי שלא נוטה להגיב בקלות ולכן סלחי לי על האנונימיות שבתגובה, אבל גם אם הייתי כותבת סיגל/מיכל/תמר/ענבל – מה זה משנה? לא משנה.

    • ל-בין השורות: את צודקת, חשובה בעיקר התגובה לשיר, שהיא כשלעצמה מעניינת מאוד. פשוט באותו רגע חשבתי שמכרה טובה שלי כותבת, והסליחה עמך.

      • מה פתאום סליחה??? לא פגעת בי. להפך. חשוב היה לי להדגיש שאנחנו זרות, פשוט כדי שתשמחי בתגובה 🙂 עם כל הכבוד לחברים (ולמכרים בכלל) – הם נועדו לפרגן!!! לכן תגובות הזרים שוות יותר (זה מה שכל כך הרבה אנשים שרוצים שמות אמיתיים לא מבינים). אפשר להגיד שאני טרול חיובי שמתבטא רק כשבא לו. כי הרי מי שכרוך כבר בקשרים חייב להגיב על כל דבר, מהר מאוד זה מסתבך, כמו בחיים האמיתיים…
        בקיצור, אני זרה ולא "חייבת" כלום ולא נוהגת להגיב, והיה לי חשוב להגיב, כי ממש אהבתי. ביי 🙂

  20. וואי איזה שיר!

    וואי איזה מטבח!

    וואי איזה תמר!

השאר תגובה ל לי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר