בננות - בלוגים / תמר משמר / net lovers – שיר המוקדש לכל מחפשי האהבה באינטרנט ועוד…
תמר משמר משוררת וקוראת
  • תמר משמר

      משוררת, מבקרת, חוקרת ספרות, תרבות ומגדר. עורכת. ילידת 1961.  ספרה עד כה: חיתוך דיבור (צ''''ריקובר ועיתון 77, 1989). החל ב-1979 מפרסמת שירה וביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית, ב"עיתון 77", ב"מאזניים", ב"הליקון", ב"המעורר" ועוד. שירה "קיץ ראשון בתל-אביב" (מתוך חיתוך דיבור) הופיע באנתולוגיה של שירה ישראלית בוונצאולה, בעריכת עודד סברדליק.  עבדה שנים רבות כעורכת, בין השאר היתה שותפה בעריכת "משא" של דבר. חברת מערכת "עיתון 77". אוטודידקטית בעיקר, אך השלימה גם תארים אקדמיים: בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1984. מוסמכת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, 1999. תחום המחקר: לאומיות ונשיות – רחל איתן ונתיבה בן-יהודה. מאמרים אקדמיים בתחום זה פורסמו בכתב העת "תיאוריה וביקורת". התמחתה בספרות אפרו-אמריקאית של תחילת המאה העשרים ("הארלם רנסנס"), בחוג לאנגלית, אוניברסיטת תל-אביב. בימים אלה כותבת דוקטורט בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מרכזת ומנחה קורסים בספרות באוניברסיטה הפתוחה, הנחתה בעבר סדנאות לכתיבה יוצרת (שירה).    

net lovers – שיר המוקדש לכל מחפשי האהבה באינטרנט ועוד…

 

שיר זה מוקדש לכל מי שחיפש אי-פעם אהבה באינטרנט, וגם לכל מי שעדיין אמביוולנטי לגבי המדיום הזה בכלל, על המציצנות שבו והחשפנות המסוימת שבו…
פרסום ראשון של שיר שכבר "יושב" אצלי כמה שנים, ושמקומו אולי, קודם כל, כאן. תודה, תמר

net lovers

(הערה לסגירת אתר אוהבי המחר)

 

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁיּוֹרֵד הַמָּסָךְ

עָלַי וְעָלָיו וְעָלֶיהָ

אֵין לִי מַה לּוֹמַר עוֹד. יְדִידַי דָּן וְשִׁילָה

שׁוֹלְחִים בְּרָכוֹת מֵאָמֶרִיקָה לְרֶגֶל נִישוּאֵיהֶם. אֲנִי

מְנַחֶשֶׁת אֶת הַהִתְפָּרְקוּת אֲבָל מְאַחֶלֶת כָּל טוּב.

 

הֵם נִפְגְּשׁוּ בַּשּׁוּלַיִם הַתּוֹעִים שֶׁל מִזְבֶּלֶת הַמֵּידָע.

הוּא בַּמַּעֲרָב וְהִיא בְּזָהָב. מְשַׂחֲקִים מַחֲבוֹאִים. כָּךְ יָכְלוּ לִישֺׁן בְּשֶׁקֶט

חַסְרֵי גּוּף וְחַסְרֵי נְשִׁימָה וְקוֹלְטֵי שֶׁמֶשׁ

צְהוּלָה וּבְתוּלָה

וַאֲרֻכַּת רַגְלַיִם וּמְטַפֶּסֶת עַל הַר כִּבְ

                                              צִיּוּר

                                                  יְלָדִים.

 

הֵם יָשְׁנוּ עַל גַּב הָהָר שֶׁלִּי. הֵם יָשְׁנוּ וְהִתְוַכְּחוּ

אִם אֶשָּׁאֵר, קוֹבַעַת אֶת תַּאֲרִיךְ נְחִיתָתָם, אֶת הַמַּסָּע לְלֵב יָם

אֶל הַבָּנָנָה, דָּן, אֶל הַבָּנָנָה, שִׁילָה,

אֶל הָעֶרֶב שֶׁדָּרַךְ כּוֹכָבוֹ.      

 

הֵם רָאוּ בִּי מְתַוֵּךְ הוֹגֵן בּוֹרֶרֶת

מֻסְכֶּמֶת, סַרְסוּרָהּ וְנוֹשֶׁכֶת, מוֹשֶׁכֶת וִילוֹנוֹת זָרוּת וְחַרָשׁוּת

מֵעַל עַפְעַפֵּיהֶם. הֵם הֲפָכוּנִי לִפְקִידָה לֹא מְהֵימָנָה בִּרְשׁוּת הַדֺּאַר, בְּסָלוֹן הַמֶּכֶס

מוֹרָה וּמְחַנֶּכֶת וְיוֹעֶצֶת עֵצָה תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהֵם מְפָאֲרִים אֶת מַצָּעֵי מִטּוֹתֵיהֶם בְּנִּפְרָד

וּמַזְמִינִים, וּמַזְמִינִים, וְסוֹפְרִים לִי אֶת שְׁגִיאוֹת הַכְּתִיב.

הֵם סִדְּרוּ לִי חוֹר הֲצָצָה גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁאֶהֱיֶה בָּעִנְיָנִים. הֵם אָמְרוּ:

זֺאת הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת, הַכֺּל יָדוּעַ  וְגָלוּי, רַק תְּדַבְּרִי אוּלְטְרָה-אָמֶרִיקָנִית וּתְּרַצְדִי.

הִתְיַחַסְתִּי אֶל אֲהָבָתָם כְּאֶל עוֹד הֶעָרָה פְּטוּרָה, הֵם הָפְכוּ אֶת שְׁגִיאוֹתַי

לִכְתָב חַיֵּיהֶם

וְסָתְמוּ אֶת הַחוֹר.

                            חָשַׁבְתִּי –

                            זֹאת אָמֶרִיקָה. מָה לִי?

בְּיַלְדוּתִי שִׂחַקְתִּי קְלָס וְדוּק וְחֶבֶל, וְעַפְתִּי מֵהַגָּדֵר

וְשָׁבַרְתִּי  צֶלַע. מֵאָז אֵין לִי צֶלַע בְּמִשְׂחָקֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים. אֲנִי

נוֹדֶדֶת. אֲנִי דוֹבֶרֶת עִבְרִית וְטוֹב לִי

 

לַהַדָּ"ם…

 

 

 

 

 

 

 

10 תגובות

  1. טל כהן בכור

    שיר מטריד ומעלה מחשבות על יחסיהם של בני האדם.

    • שמחה מאוד על התגובה, טל. מה טורד בו לדעתך, בהקשר של הצגת יחסים בין בני אדם? כמובן, המשיכי רק אם בא לך.

      • טל כהן בכור

        כן ,מובן לי וברור לי שזו מערכת יחסים הנגזרת ממקום וזמן ,מערכת יחסים מתכלה,
        שאינה מחזיקה את הרגש , או הרגש הטהור
        או נקרא לזה כך האהבה , אין בה חסד לאף אחד , משלושת מושכי החוטים ,בפרשת היחסים , עד שהמספרת ,המשוררת תופסת את עצמה ומושכת ידיה החוצה , להציל את נפשה
        כנדמה לה שנפשה בעצם כמהה למשהו אחר,
        נזכרת במשהו אחר , זה לפני שתמות בתוך מערכת יחסים ועליה להחיות נפשה במהירות
        לפני שתהפוך בעצמה "למת מהלך" שכזה.
        נפער פה חלל ואולי חסרה מעט חמלה לכן זה טורד.זה טוב שזה טורד , זה מעורר בכל אופן , וזה מחייב אותי לחשוב בעצמי ולבדוק יחסים (במאה העשרים ואחת , כאמור)

        • שמחה על קריאתך, טל, ועל ה"טירדה" שהצלחת לזהות בו. זו תגובה שאני מחבקת בשתי ידיים, בין השאר משום ששיר בעיני לא רק יצור אסתטי המתעניין ב"יפה" אלא גם מעין מכשיר-עוררות. נדמה לי שהשיר הזה אף מרחיק לכת… ושואל על אפשרות האינטימיות בעידן "עודף המידע", בעידן האינטרנט – ואף על אפשרות השמעת הקול הפרטי, האישי, בתוך כל השפה האינטרנטית ה"מאוחדת" הזאת.

  2. חזרתי מיוון והתישבתי לקרוא את השירים. וההפתעה נעימה. וידוי, רוב רובם של השירים שיצא לי לקרוא ממש לא אהבתי ואת השירים שלך כן. טוב לא את כולם, וגם את אלה שאהבתי חשבתי שיש בהם עליות וירידות וחלקים שנראו לי מיותרים. אבל במסגרת מתן הציונים את 10

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לתמר משמר