לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
שמחה לספר:
בחוברת "הליקון" החדשה בנושא פחד עבודה שלי. מאחר וההדפסה שם לא נדיבה מספיק כלפי הציור, אני מצרפת לכם כאן.
ללא כותרת, דיו ואקריליק על בד, 100 על 140 ס"מ. 2007
עבודה אחרת ששלחתי ובסופו של דבר לא הודפסה
ללא כותרת, דיו , אקריליק ועפרון על בד, 80 על 120 ס"מ. 2007
העבודות שלך מקסימות!
גליה, תודה! מקווה ש"מקסימות" במובן של קסם, כישוף שעובר על הצופה. ולא במובן הנחמד דווקא…
מקום של כבוד נתנו לך לוסייקרה, העבודה המרתקת שלך, מפעילנ את הדמיון, מיד כשפותחים את החוברת.
אורה, תודה. אז אני מבינה שאת כבר ראית את החוברת. מקום נהדר, ואני תוהה למה איכות ההדפסה ירודה…אני מניחה שתקציבים, סוג הנייר וכאלה דברים…
הראשון נהדר. ה"חרקים" הופכים להיות סימן ההיכר שלך. והםתשקיף של פחד אמיתי. הם ועכברים. אני זוכרת שהגבת לי על אחד הפוסטים שסיפרתי על העכבר שהיה לי בבית פה. בחיי שפחד אמיתי.
האם הבד היה שחור מלכתחילה?
איריס אליה, תודה.
אבל…את מזהה שם חרקים. הקריאה היא שלך, ומה שזה אומר לי זה שאת מצליחה להיות עקבית בקריאתך את עבודתי. זה טוב, זה טוב.
שכחתי לענות לשאלתך: הבד היה לבן. הציור בדיו.
לוסי, הראשון – מפחיד ממש…
עדנה,תודה ו…סליחה אבל שמחה שהפחדתי אותך ((:
עבודות מצויינות לוסי.
רב תודות, ללי
הראשון מצא חן בעיניי. יש בו ריחוק של ירח וקרבה חצי מאיימת חצי ארצית של חיה. יפה!
נעם ר תודה לך. ראית שם שמיים וארץ.והכל מבפנים. שמחה שאהבת.
הי לוסי, לא הבנתי איזו משתי העבודות לא הודפסה, לדעתי שתיהן היו צריכות להיות צמודות בהדפסה אחת, כי נראה לי קשר בין שתי העבודות, כאילו שהאחת היא הנגטיב של השניה, וזה כמו נגטיב של ציור מפחיד שלא הופך לפחות מפחיד אפילו לא כששחור הופך לבן:)
סיגל, תודה רבה. עלית על משהו: אכן צויירו בזמנים מאוד קרובים כתשובה/תגובה אחת לשנייה.
ועלית פעם שנייה על המחשבה שלבן לא הופך לפחות מפחיד, שבסופו של דבר הנגטיב הוא הדבר עצמו באותה מידה.
עבודות מיוחדות מאוד. אפילו מפתיעות.
הראשונה וירטואוזית.
יוסי, תודה רבה. לעשות דבר מיוחד ולהפתיע בזמנים של הצפה וגודש אמנותי, זו מסימה לא פשוטה.
וירטואוזית? וואו, תודה.
עבודות יפהפיות לוסי ומיוחדות
חנה יקרה, רב תודות לך. מיוחדת את שמוצאת בהן את היופי
יצירות עם עוצמה רבה,
מבטאות היטב את תחושת הפחד