לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
דבר קטן עשה לי את היום לאפור פחות
הלכתי לראות תערוכה של אמן נהדר, אריק ואנונו, בגלריה "ארליך", בפלורנטין שבתל–אביב.
הסתובבתי מהורהרת כאילו טיילתי בחו"ל.
צמאה, ביקשתי לקנות בקבוק קולה (דיאט!)
"כמה זה?"
"שש שקל", אמרה
"יפריע לך לקבל גם עשרות אגורות?"
"לא, למה זה לא כסף?"
"ברור, אבל זה כבד אז לא כולם רוצים"
קבלה עשרים מטבעות של עשר אגורות והשאר בשקלים. ארנקי היה קל יותר.
"בדקי אותי, ליתר ביטחון"
"עליך נראה לי אפשר לסמוך, כפרה"
רב תודות למוכרת החביבה מהקיוסק לא זוכרת אפה, אי שם בשכונת פלורנטין.
—————————————————————————————————-
כפרה, דברים טובים רואים עליך
את כמו גל פתוח
אהבתי את העבודות
שמה במטפחת ושומרת לזמנים קשים (ראיתי עכשיו סרט מרגש ובו הילד הסיני הקטן שם פרח אדום קטן (מנייר) המטפחת קטנה ושמר מקופל מקופל)
לוסי כפרה, איך הגעת משם לשם.
הייתי בפתיחה. תערוכה מצויינת של אריק. והציורים שלך נפלאים.
ללי כפרה, הולכת משם לשם, ומשם לפה.נדה ונדה, ככה מתנהלת.
…:)
לוסי, ציורים של המתעלפת מצמא?
יפים להפליא.
או שאולי נהייתי צמאה מהציורים. הם היו בעבודה כמעט שבועיים.
לפעמים מפגש כזה מחזיר את האמון, יפה כתבת , והעבודות, הקו ןהכתם שיוצרים חיים, פלא!
חני, לא צריך הרבה,אה?
עכשיו אני חושבת, האפור של יום, של רחוב הוא לא האפור של ציור. באפור של הציור אני מוצאת את כל האור שאין שם.
מאוד יפים ציוריך ואכן יש לעיתים קרובות הבלחות של אור
חנה, תודה. אני לפעמים נמנעת ממשקפי שמש כדי לא לפספס את ההבלחות
סיפור מעניין וציורים מעניינים אפילו עוד יותר.
גליה, תודה. והיום ראיתי אותך ושמעתי אותך באירוע בבית פליציה בלומנטל?! לוקח לי זמן לחבר קצוות וחוטים. סליחה, אם כך שלא נגשתי להציג את עצמי.
אתמול, לוסי, רגע של נחת, לשבת איתך ועם פלורנס במלון מנדרין לצהרעם (אוכל טעים, ים, בריזה, ובעיקר המחוק שלך, הצחוק שלה, ואי אפשר היה של לצחוק איתכן גם)
הרישומים למטה מזכירים לי, לא עלינו , את מקקי הקיץ. אוי.
אמאל'ה ג'וקים! נראה לי שאני אדפיס את האיורים המבהילים שאתלה מול פניו של נדב חג'ג', הבריון השעיר, כל הלילה הוא במרדף אחרי פרפרים, כי עדיין אין ג'וקים.
יעל, בשמחה הדפיסי ואמני אותו.
מאצ'י שלי (כלבושה) צדה יתושי ג'מבו.
איריס, תודה. שמחתי ונחתי גם אני.
לוסי: כמה תיקונים
הצחוק שלך
בצהריים
לוסי, ביד אמן, אבל מה יהיה עם היצורים האלה?? את כולם יכולת לשלוח לגליון 'פחד' 🙂
אמיר, תודה. אבל השאלה היא מה יהיה איתי. הם, טוב להם יצאו מחושך לאור. נולדו. עכשיו הולכים לידי.
אמיר, אם אתה רוצה אותם, אפשר. הם היו אז בהריוני. הם רכים ממש, זה עתה…
המקרה שתיארת מאד מאד מדבר אליי,
לוסי,
כי זה קורה לי כל הזמן – דברים כאלה דומים, וזה בדיוק מה שמשפר לי מצברוח או מראה לי בנגיעה קלה איפה אני נמצאת ואת היופי, את האהבה שנמצאת בכל מקום.
רונית, תודה. את אדם מיוחד, אפשר ללמוד.
מסכימה עם המוכרת במיליון אחוזים 🙂
והציורים – חזקים ! אמאל'ה מזכירים לי את הנוסע השמיני
ריקי, תודה על הקרדיט.
מסתבר, אם כן שאני מבהילה פה כמה אנשים…
נחמד, העיקר לגעת, לא?