בננות - בלוגים / / קטיף שרפים
לעת עתה אני כאן
  • לוסי אלקויטי

    ילידת אורוגואי (1958), בארץ משנת 1973. בוגרת תלמה ילין והמדרשה למורים לאמנות. קורסים שנתיים ב"בסיס- בי"ס לפיסול". www.lucy-elkivity.com

קטיף שרפים

 

יצאתי לקטוף שרפים. זה לא נשמע טוב כי אפשר לחשוב שקטפתי שרפים, אבל יצאתי ואספתי. בלילה עדיף. הם זוהרים, נוצצים, רוטטים.

כל לילה, אותו מסלול. ומאצ'י כבר יודעת ונעצרת כשאני מושיטה יד גבוה, צובטת וקוטפת.לפעמים מתכופפת כי יש שנושרים לבד. אותם אני מרימה, אוספת באהבה, גם נוצה, ופעם מצאתי מקל מכשפות.
חוזרת עם סיפורים בשפת צלילים אחרת, אוצרות אור ופז, לחישות קוסמים.
הולכת וצובטת לעצים בלחיים.

35 תגובות

  1. לוסי, זה נשמע כאילו יצאת לקטוף מלאכים (=שרפים), ובעצם זה די מתאים לך, לא כמכשפה כמו שציירת בידך היודעת, אבל כן כמין פיית יער 🙂

    • אמיר, בדיוק!הרי לא הייתי רוצה לקטוף שרפים… ((:
      הרי מה שקוטפים, גוזרים עליו קיצור החיים. ואני זקוקה לשרפים שיישמרו עלי.

  2. לוסי ברקיע השרפים
    זה מקסים בצורה קיצונית
    התאהבתי במבט ראשון

  3. לוסי מתאים לך מקל קסמים…
    והשרפים יפים כמו עימברים..
    חג אהבה שמח לך.

    • תמי, תודה. נו, בגלל זה אספתי את המקל. זיהיתי פוטנציאל.
      היא דומה לי המכשפה, למרות שהסתפרתי אז אין כל כך הרבה תלתלים.

  4. לוסי, התעלת על עצמך! זה מדהים, יותר יפה מאבני חן יקרות– תודה על הקפיצה בלב.

  5. ביבר לחשי השרפים. ביבר הענבר (בהתהוות). איזה יופי. חג, אהבה ושמחה.

  6. גיורא פישר

    כמה יפה האוסף ,וכמה חינני ומלא אהבת אדם (אפילו שמצוירת מכשפה) הציור.
    הנה משהו מהשיר "סוף הקיץ" של אגי משעול שהתפרסם אצלי בבלוג:

    גֶּזַע הַשָּזִיף מַגִּיר דִּמְעוֹת עִנְבָּר
    כְּאִלּוּ קִשְטָה אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה
    בְּנוּרוֹת זָהָב קְטַנְטַנוֹת

  7. מדהים כמה יפה השרף..
    והמכשפה הצבעונית והמקסימה – איך שאני אוהבת אותה. 🙂

  8. מירי פליישר

    לוסייייייייי
    מתה עלייך
    קטיף שרפים
    קטיף דמעות עצים
    לשמר
    להנציח
    לאהוב
    ולהראות

    ודש מן החרקים המגיעים אל סופם בסטודיו שלי. אין אחד שלא מונצח.

    קולו של הטבע האי נראה

  9. לוסי, מקסימים השרפים שקטפת, מי היה מעלה בדעתו קטיף קסום שכזה? איך הם מתמסרים לך ושוכבים נוצצים אחד ליד השני, את קוסמת מלאכים!

  10. אם מישהו יצבוט לעצים בלחיים, אז את ולא שרף.

    מקסים, לוסי. הכל.

  11. מזכיר לי שנים רחוקות שבהן "קטפתי" שרפים… מזמן לא ראיתי כאלה. על איזה עצים זה נוצר…?
    והציורים: מהטובים שלך שראיתי לאחרונה! עותקי נשימה.

    • אילנה, גם את אוהבת לקטוף שרפים? נכון שאי אפשר לעמוד בפיתוי?
      לא יודעת איך קוראים לעצים…מה שיש בשכונה…

      תודה!

      • לוסי וכל המגיבים!

        נישרפתי מהיופי ומהתגובות
        ליבי בשרעפים בשרפים
        החליט לבהות..
        ניצנוץ העץ ונשיקתו
        הם השרף וברכתו..

        ומלכת הרשעף
        אחזה במקלה(במטה) באהבה כל כך
        ובנוצה איור מדהים איירה
        ואת ליבי גנבה!

        פשוט מקסים!
        מלאכית זהב

        • מלאכית יקרה, מה שחושבת לאחרונה, שאולי נהניתי מבכיו של העץ…
          כי אם זה ביטוי למחלה בעץ, מה יש ליהנות מזה?
          אבל זה יפה…
          תודה על תגובותיך ועל הביקורים בבלוגי.

          • לוסי השרף אינו מחלה
            עד כמה שידוע לי עצים מסויימים פולטים אותו
            השרףזה סוג דבק
            ונידמה לי משמש לייצור דבק..
            ואין זה בכי עצים
            אלא מרגליות שלחוץ שולחים..
            אדם מפיו מוציא מרגליות
            והעץ בשרף צוחק ובוכה
            מדבר ושותק
            כי הרי הוא עץ..

            ונהנת מהבלוג שלך כבר כתבתי
            יותר משנהנתי מלבקר בבלוג כולשהוא..
            מקסים
            כואב
            מלבב
            אנשים מקסימים
            תגובות עדינות
            ואת משו משו
            וזו הנאה שלמה
            תענוג של הצצה..
            והדברים מהני ושווים תגובה

            יש עוד הרבה מה לראות ולקרוא
            לא הספיקותי..
            ומקווה להמשך ההנאה1

            היי ברוכה

            מלאכית זהב

          • תודה מלאכית על דברייך.
            השרף אכן חומר שימושי באמנות. סוג של לקה.
            מקווה שתמשיכי למצוא עניין בבלוגי.

  12. השרף הופך לאמבר שסופח לעיתים לתוכו, חיים
    וצבעו כזהב ותחושתו: דבש
    וגעגועים לימים רחוקים

    • יואל, תודה על ביקורך כאן. אני מאוד אוהבת את הענבר, מאוד! בגלל כל הרחשים בפנים, כל ההיסטוריה החבויה בו, למרות האכזריות, כי הרי בנזילתו הוא גורף כל דבר כולל יצורים חיים אותם מקפיא ברגע חיים מסוים. זה קשה, גם אם זו רק נמלה.
      אבל האור שעובר…זך. וכמו שכתבת יפה דבש וגעגועים.

השאר תגובה ל לוסי ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ללוסי אלקויטי