לעת עתה אני כאן מציירת, מאיירת, אוהבת אותיות ומילים
הראש המה רעיונות בבוקר. או שזה הקפה. זה יצא במטבח. למה לא הלכתי לצייר… מרוב התרגשות הכנתי אורז מלא עם מש, וברוקולי עם שעועית ירוקה וסלט תפוחי אדמה, לילדה שבאה היום מהצבא. אבל אולי התרגשות היא כי לא קרה לה כלום כשהתהפכה עם חברתה , כשנסעו על אחד הצירים ברכב "סופה". רוח צד, סטייה, הגה, והרכב התהפך. לא קרה לה כלום, לא קרה להן כלום. לא שריטה, רק בהלה גדולה.
צלצלה אתמול לספר לי, שעתיים אחרי שזה קרה. "אמא אני בסדר ואל תעשי עניין". וכבר התכווץ לי המוח וקפאו לי המעיים. היום חקירות, עדויות, עונשים ריתוקים. הכל צרות בריאות.
אז למה לא ישבתי מיד לצייר…מרוב פרפרים, מרוב ביחושים בבטן (כן, אני יודעת שאין מילה כזאת, אבל אני יודעת מה זה ביחושים)
ועכשיו שהיא כבר בבית, אין לי כוח. חממתי אוכל, "תודה אמא'לה". ואני גם דומעת כל הזמן, אבל זה כי הגעתי למסקנה שאני אלרגית לחיים…יש חיסון?
לוסי יקרה, הרגשתי כל מילה שכתבת כאן.
זה מכתב. ושתדעי ששתי הסימניות שלך משמשות אותי בניו יורק ובדרכן מחממות לי את הלב המתגעגע לגג העולם ברמת גן
שולמית יקרה. גם אני מתגעגעת אבל נדמה לי שגג העולם בפתח תקווה, לא?
לוסי יקרה
עדיין מהדהדת בי האלרגיה עליה סיפרת, והגרון מתכווץ עכשיו, ביחוש בגרון.
שמחה שהכל בסדר, צרות בריאות, כמו שאמרת.
הרישום נהדר, דואט ודיאלוג והפיגורה הלבנה הרוקדת מפציעה בשחור, מאוד מדברת אלי.
תודה סמדר. הכל נגמר בשלום. אבל פספסתי הזדמנות אנרגטית. אני תוהה למה פרקתי את זה על בישול…
איך לא ראיתי שגם על כך את מדברת?
מתנצלת, לוסי
האנרגיה שם, אין לי ספק
נדרש וודאי זמן הפנמה
ועיבוד, לא?
בעיצומם של רגעים כאלו
חושבת שפונים אל המוכר והמרגיע
כל כך בסיסי ומרגש האוכל כנתינה
אמהית. נפלאה שאת.
סמדר, בשנים שגילי היה חולה מצאתי ניחומים במטבח גם. אחה"צ בבית הוקדש למנוחה, להיות עם הילדים וגם ביליתי הרבה במטבח. היו ארוחות ערב של שני ילדים, שני אחיינים, שנים- שלושה שכנים/חברים. זה בא למלא חורים, כמו של גבינה שווייצרית שנהיו לי בלב.
נברך הגומל, לוסי, ושלא נדע מצרות, טפו טפו טפו.
תחושות אימהיות מאפשרות לנו לחיות גם את חיי ילדינו. פלא שאיננו סובלות מפילול אישיות. שמרי על עצמך לוסי והוציאי את כל האנרגיות המתפוצצות בציוריך הנפלאים.
השם ישמור.
אולי תשחקי קצת בדמקה שלך מסוכריות שהכנת לתערוכת המשחקים?
ימתיק את הדאגות?
(אתמול הסתכלתי עם הבן הקטן שלי בקטלוג ההוא – של המשחקים).
מיכל, את השתתפת בתערוכה ההיא? אני הולכת לבדוק בקטלוג. אני שמחה שאהבת את הדמקה שלי.
רות, אני צריכה לחשוב על "לחיות גם את חיי ילדינו"…לא יודעת. אני חווה אותה, מרגישה, נרעדת, אבל לא בטוחה לגבי לחיות את חייהם. מלווה, אוחזת בשולי, צועדת כמו צל.
תודה על הברכה ושאדע לתעל…
ענת, יש לך קשרים שם למעלה? תזרקי מילה בשמי? אני בכל אופן שלחתי הודעות תודה, וברכתי על המזל הטוב.
לגבי הקשרים למעלה אני מסופקת, אבל אני תמיד מוכנה לזרוק מלה בשמך.
אלרגיה לחיים וביחושים בבטן זה סימפטומים של לב אוהב. אין מה לעשות 🙂
לי, תודה רבה!
עמשם : ביחושים 🙂
תודה לאל שנגמר כך
בשורות טובות לוסי 🙂
ריקי, תודה. הבה נתפלל שרק בשורות טובות.
עמשם, בפוסט אחר… (:
לוסי, הציור הזכיר לי את "מר קו" אם את זוכרת , היה פעם סרטון מצוייר שלו… וכמה אושר שהכל טוב עם הבת.
אפצ'י לבריאות…:)
תמי, בטח זוכרת את מר קו הנהדר!!!
אפצ'י נרגע ומחכה להרגעה בדימוע.
הפוסט שלך נגמר אצלי בחיוך
כתבת נהדר
הרישום הימני נראה כמו נזירה בורחת, השמאלי כמו פרפר מתעטש
עוד מעט ויחלוף האביב
בקיץ נפגש במזגן
(לצייר כמובן)
אירס, שמחה שהכל נגמר בחיוך.
כל מה שתראי בציורים נכון…
העניין שהשנה זה לא הפסיק, לא בקיץ, לא בסתיו ולא בחורף…
מזל טוב והרגעות
רישומים מקסימים . גם המדיום-עיפרון הפשוט הזה לתאור ביחושי הבטן
מירי תודה. אני מאוד אוהבת עפרון, זה נותן ביטוי מהנפש אוטוסטרדה לדף.
חצי עמוד מלא הברקות:
ביחושים על משקל מיחושים — מצויין!
ולהיות אלרגי לחיים! גדול.
תודה רבה, סבינה.
יופי של פוסט מלא הברקות
יופי של פוסט מלא הברקות
היי לוסי
וטב שאת יודעת לבשל להכין, להיות נוכחת כל כך.
להתראות טובה
טובה, תודה. הנוכחות האמהית תהייה לעולם קשורה לאוכל? כנראה שכן.
אוי, הגבול הדק הזה בין ה'כמעט' המפחיד לסוף הטוב. מוכר, מוכר!! וכמה טוב שהסתיים בטוב. חיסון? הציורים היפים שלך. אלה שכאן מעבירים יפה את התחושה. שיהיה לכם רק טוב, לוסי.
תלמה תודה. נתת לי חומר למחשבה, שאולי אמצא חיסון ביצירה.
לוסי כשהבהלה גדולה אי אפשר גם לצייר או לכתוב, אבל המילים שלך יוצרות כאן משהו חזק של אהבה והרישומים רחשי לב,הימני בעיני כמו מפתח ללב שהחור בו לבן, והפרחים יזקפו ראש, רק טוב יקרה
חני תודה. תגובתך נקראה כמו סוג של נבואה. אמן.
כשהבהלה גדולה אפשר רק לבשל, מסתבר.
החיים הם לא שחור לבן מתברר, יש גם אפור, יש תהיה ויש גם נחמה, והדאגה תמיד תשאר מאחור. שם ממש ארוך.
לבנה, דבריך נכונים. אני הרי חייה בין האפורים האלה.
לוסי היקרה, מזל שנגמר בשלום.
האם הציורים צוירו עם האירוע? אולי בגלל ההקשר אני מדמה לראות בהם מוות (מימין)וחיים (משמאל) והדינמיות של הדמות הלבנה הזו מדהימה באקספרסיביות שלה.
אמיר, רב תודות. צויירו אחרי, אחרי הצהריים. מעניין מה שראית בהם ויש בזה משהו וזה כנראה מה שגרם לי להשאיר אותם יחד. צויירו עם עוד ציורים קטנים על אותו דף. אז ראיתי שיש בניהם דו שיח.
רק שיש סתירה מסויימת בדבריך: אתה רואה מוות בדמות הימנית ואתה רואה בה דינמיות, מה שלא הייתי מצפה מדימוי שמסמל מוות.אני מסכימה שהיא אקספרסיבית, אבל התנועה שלה מינימלית.היא די יציבה.
אני גם מנסה לבדוק מה עשיתי כאן.
שוב, תודה.