זה תמיד שילוב של כמה דברים

אני לא מבננת הרבה לאחרונה.דכדכת קלה, כנראה משינויים תרופתיים, מזג אוויר שאין לי כוחות אליו כמו בצעירותי הקודמת, כי מי אמר שאני לא צעירה עכשיו, לאות ופיזור נפש, מי יודע מה קודם ומה אחר כך, מה הגורם ומה נגרם… מחשבות כבדות ושרשרת תקלות קטנוניות, שוברת כוסות, ספלים, צלחות, נשפך צבע, נתפסת השמלה, תקפה אותי ואת מאצ'י חתולה עצבנית, אבדתי עגיל שאהבתי, והמחשבה שתמיד יכול להיות יותר גרוע. בעצם מזל גדול היה לנו לאחרונה, אם חושבים על זה שבתי התהפכה ברכב סופה, ולא קרה כלום מלבד הלם. שימוש לא נכון בגזיה ורק כווייה ברגל. עסוקה במאזנים. זה בסדר, חיובי, כך סכמתי אתמול מול קברו של רבי מאיר בעל הנס. נסענו בטיול להרגעת נפשות סוערות במשפחה, ולי דרכי שלי לשוחח עם הממונים. למרות הרעש, השירה הקולנית, הייתה הקשבה, ואז הגעתי להבנה שבעצם שמרו עלינו מיותר גרוע. אין על מה להתלונן. זה אשר אמרתי, דכדכת קלה.