עיראקנ'רול

זה כמה שנים שאני עסוקה בחומרים של האחים אל-כוויתי. ספרתי על הדיסק הכפול
שהוצאנו ב 2006 עם הקלטות שהיו ברשות המשפחה  ועל הספר. 
 שלקח כמה שנים לכתוב. במהלך הכתיבה גילינו חברים והתעוררות בעולם הערבי.

היו כבר הופעות, קונצרטים
ימי עיון וכנס 

הוקראו שני רחובות בערים בישראל על שמם (בתל-אביב ובאור יהודה). הספק מרשים.

הדיסק האחרון של דודו טסה הוא הישג והפתעה מסוג אחר.

 דודו, הנכד של דאוד הוא מוזיקאי מחונן. מחדש ובעל סגנון ייחודי. ההחלטה שלו לעבד שירים של האחים אל-כוויתי נבעה לא רק משיקולים רגשיים, מורשתיים. דודו אכן התרגש מהצלילים, מהלחנים, מהמקצבים, מהקול של סבו ומהכינור של דודו. הוא נכנס למשימה הזאת באומץ ומתוך ביטחון של יוצר ששולט במדיה שלו. דודו מנהל דו שיח עם סבו, שאני בטוחה היה משמח אותו והיה מתגאה בנכדו המוזיקאי, למרות שהאחים אל-כוויתי אסרו על הצאצאים ללמוד מוזיקה. אבל דאוד נפטר כשדודו היה עוד ברחם אימו והוא לא זכה להכיר.

את התהליך הזה ליוותה הבמאית המוכשרת גילי גאון במשך כשנתיים ותיעדה בסרט מרגש "עיראקנ'רול". השם לסרט מהמופע המשותף של דודו טסה ויאיר דלאל בפסטיבל העוד, לפני כשנתיים.

הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע בירושלים ויוקרן ביום ראשון ה 24/7/2011 בערוץ 2 בשעה 23:00.

הכרזה היפהפייה עוצבה בחוכמה: בלוגו המעוטר בערבסקות שולבו כלי הנגינה של האחים: הכינור והעוד והגיטרה החשמלית של דודו. בערבסקות מובלעים גם תווי נגינה ומפתח סול. ובמרכז כמו סוג של סמל מסחרי צללית של השעון שקיבל סאלח מהמלך.

אחד השירים רוחי תליפת במקור: http://www.youtube.com/watch?v=jYfaD_Y0nUw&feature=related

והביצוע של דודו:

http://www.youtube.com/watch?v=IRXdaO9KHQc