בננות - בלוגים / לוסי אלקויטי / "מיתרים ענוגים"
לעת עתה אני כאן
  • לוסי אלקויטי

    ילידת אורוגואי (1958), בארץ משנת 1973. בוגרת תלמה ילין והמדרשה למורים לאמנות. קורסים ב"בסיס- בי"ס לפיסול".סדנאות בנושא ספרות ילדים ב"בית אריאלה",תל-אביב. עד כה ארבע תערוכות יחיד: "קולות אילמים", גלריה עשרים וארבע, תל-אביב , "קליגרפיה פיגורטיבית" באגף לאמנות עכשווית במוזיאון חניתה, "לפעמים בחושך", גלריה טובה אוסמן, תל-אביב, "ללא שם", מכללת דוד ילין. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות רבות בארץ ובחו"ל. הוצאתי לאור שלושה ספרי ילדים בהוצאת "כנרת", ואיירתי לאחרים. חברה באקו"ם . יותר פרטים אפשר לקרא ב- www.lucyelkivity.com  ולראות מבחר עבודות מתחומים שונים.

"מיתרים ענוגים"

 

"מיתרים ענוגים"

גם משפחת המוזיקאים האחים אל-כוויתי (כל הנגזרות: קיויתי, קויטי, אלקויטי, לפי מיטב הדמיון של פקידי ההגירה) רוססה בדי די טי כשעלו לארץ ונשלחו למעברה. שבט גדול המשפחה הזאת בעלת גזעים וענפים קדומים כמו כדורי, שמש, חבושה, ארזוני.
אבל זו לא הייתה ההשפלה היחידה. הם הבינו את הצרכים של המדינה החדשה מחלו והבליגו כשלמרות הלבוש המפואר, המחויט ממיטב בתי האפנה בבגדד, אלגנטי לפי המילה האחרונה של פריז, ניתזה עליהם האבקה הלבנה.
נכונו להם השפלות נוספות כשקיבלו את מטענם וגילו שכל כתבי היד של סלאח, תווי הנגינה, הלחנים והשירים הוחרמו על ידי השלטונות העיראקיים. לאט לאט נמחקו מהתודעה התרבותית שם עד שנמחקו לגמרי ע"י ועדה ממלכתית שמונתה ע"י סדאם חוסיין, ושיריהם הפכו ל"לחן עממי". וכך נלמדו אותם שירים באוניברסיטאות ודור של מוזיקאים גדל מבלי שידע שהשירים שלהם, נכס צאן ברזל של התרבות העיראקית במאה העשרים, הם של האחים היהודיים סלאח ודאוד אל-כוויתי.

האחים אל-כוויתי
רק לאחר מפלתו של סדאם חוסיין אפשר היה להציף מחדש את הזיכרון ששקע וכבודם האבוד. במשך שש שנים אספנו פיסות מידע שהלכו והתרבו, והפיסות היו ליריעות רחבות. המקורות מכל רחבי תבל, התגברו כמעיין. התחלנו להבין, לגלות ולהרכיב כתצרף את החלקים.
ההפתעה הייתה מוחלטת גם לנו, למשפחה שכן האחים היו צנועים וגם השלימו עם הרדידות שהארץ כפתה עליהם, בתקופה שהיה צורך לדאוג קודם כל לפרנסה ולהקמת מדינה. הם שימרו את הזיכרון כסיפור אלף לילה ולילה שמספרים לילדים.

האחים אל- כוויתי, שנות החמישים
כאן לא היה להם קהל של מאות אלפים וגם לא קהל שרצה קונצרטים ארוכים ומושקעים, עמוקים מבחינה מוזיקאלית, אלא בידור קל, חאפלות לשמוח בהן.

האחים בחאפלה פרטית, שנות השבעים
את המשרד הם מיקמו בחנות קטנה לכלי בית שרכשו להשלמת ההכנסות, בשוק של שכונת התקווה. מי שאי אפשר היה להגיע אליו בבגדד ללא קביעת פגישה, או פרוטקציה, מי שהוריד אנשים מחבל התליה (כך שמעתי גם אני מבעל אחת החנויות בתקווה), מי שהיה בעל מועדון לילה מהגדולים בבגדד, מי שקיבל שעון כאות הוקרה מהמלך, סלאח, ישב בחנות קטנה לכלי בית ומשם ניהל את ענייני הלהקה שלו.

היום מדברים עליהם בכל עולם המוזיקה הערבית, כותבים בעיתונות הערבית ומשבחים מופתעים את תחיית אמנותם. בכווית נכתב על דרישה ממשלת כווית להכריז על סלאח אל-כוויתי כמלחין הלאומי. ובעיראק נערכו סימפוזיונים וכנסים סביב אמנותם. תוכניות טלוויזיה גם נעשו ולראשונה נאמרו דברים מפורשים על סלאח כמלחין החשוב של המאה העשרים וכיוצר את המוזיקה העיראקית המודרנית, מי שעשה מהפכה והיה רפורמאטור . גם בלונדון באוניברסיטה
SOAS לתרבויות המזרח ואפריקה נערך כנס והוזמנו אמנים עיראקיים להופיע. 

הכרזה לכנס ב SOAS בלונדון
הרגשנו שהגיע הזמן שגם הקהל הישראלי יכיר את הסיפור. הרבה מכירים את המוזיקה כמה שהיו שומעים בבית, ההורים. אבל אז כולם התביישו (גם בעלי) במוזיקה הזאת, בשפה של האויב. היום התנאים השתנו, כולנו מחפשים את המקורות. 

הספר חשוב לנו גם כדי שיהיה מסמך על קורות חייהם ופועלם. כמו להרבה דמויות גדולות מהחיים גם סביבם נוצרו אגדות, סיפורים, רכילויות. אז עשינו קצת סדר. כמובן גם לדורות הבאים במשפחתנו.
רבים עזרו בכתיבה, באיסוף החומר לכולם התודה והברכה, ולבנה מושון היקרה ערכה בכישרון ותשומת לב.
ערכנו אירוע השקה למשפחה וחברים, הזמנו נגן כינור עיראקי מעולה, בוגר אוניברסיטת בגדד, והצטרף אליו בהפתעה וכמחווה לאחים, זמר מהשורה הראשונה גם הוא בוגר האקדמיה למוזיקה באוניברסיטת בגדד. יחד עם נגנים מקומיים וההנחיה הנהדרת והחמה של בעלי, יצרנו ערב מרגש. היה מדהים ותחושה של רגע היסטורי, רגע של תיקון והכרה, וגם של כמיהה לזמנים טובים יותר שיקרבו את שני העמים המסוכסכים האלה. על הבמה היו אמנים ישראליים ואמנים עיראקיים והיה חם, חם, חם.

שלמה, הבן של סלאח חובש סידארה, כובע מסורתי לעיראקים

גם דודו טסה (הנכד של דאוד) חבש את הסידארה לפי מיטב המסורת ושר את גירסתו

הזמר העיראקי יסמאיל פאדל שהפתיע בהופעה

הוקרן קטע מהתוכנית בטלוויזיה העיראקית, בה נאמר שסלאח הוא מחדש המוזיקא והשירה העיראקית

הפתעה נוספת הייתה ציור של סלאח, שהוזמן במיוחד לאירוע מצייר פורטרטים עיראקי, מתנה למשפחה. 
 עברנו דרך ארוכה ומרגשת, מתישה אך הגענו לאחד הייעדים שהצבנו. באהבה לאחים אל- כוויתי.
 
 
 

 

18 תגובות

  1. חם חם חם ומרתק. אין כמו תיקונים אמנותיים שכאלה ובזכותם הפנתיאון כבר כאן.

  2. לבנה מושון

    היה לי הכבוד לקבל את החומר לידיי ולעשות בו ברכות את מה שאני יכולה. ההתחברות שלי אליו החזירה אותי לילדותי. מחד לא הכרתי את האחים אל-כוויתי ומאידך הכרתי אותם שנים. קולות זמרתם היו מגיעים בימי חמישי ובמוצאי שבת עד למיטתי, רק לא ידעתי שהם הם. שכנינו היו עורכים חגיגות בר מצווה וסוגרים חצי רחוב לתנועה, ומי הופקד על הנגינה והזמרה? האחים אל כוויתי, אלא שהייתי בת שמונה, לא הייתי מודעת, לא שמעתי את שמותיהם ולא הבנתי את שפתם. היום בוודאות אני יודעת שהאנשים ישבו והתמוגגו ליד שולחנות המזט שעות יחד איתם – שעות שהסתיימו בארבע לפנות בוקר האזינו לאחים שלמדתי את פרקי כשרונם מהחומר שקראתי. זהו סיפור החמצה של תרבות שנדחקה לשוליים. האחים אל כוויתי ייסדו את שירת עירק ונמחקו מהתודעה ומדפי ההיסטוריה בהוראת השלטונות בשל יהדותם. וכמו להוסיף שמן למדורה, לא התפנתה חלקה טובה לשגשוג יצירתם בישראל, באין דורש.
    קיבלתי לידיי חומרים מעולים ןבלתי אחידים שחיפשו יד אוספת ומכוונת, ובהשתדלות מכל הלב ארגתי אותם לרקמה נאה שיוצרת חווית קריאה, זה היה חלקי בספר. אולם לוסי הרימה את פרוייקט ההוצאה לאור בפדנטיות ובאינטנסביות ראויה להערצה.והתוצאה = ספר מרשים ומענג, כשמו: מיתרים ענוגים. מומלץ לקריאה.

  3. רקפת זיו-לי

    מעניין ומרגש הפוסט הספר והערב. על האחים אל כוויתי כבר שמעתי מפה ושם וגם בזכות הדיסק של דודו טסה. אולי יעניין אותך גם לקרוא אצלי בבלוג על סלים אל-נור הגאווה המפשפחתית שלנו (מצד בעלי).http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=352&itemID=19921#post19921
    שבוע טוב
    רקפת

  4. מרגש מאוד התהליך שעברתם כמשפחה וחשוב מאוד הספר לתיקון המעוות ולהחזרת עטרה ליושנה ,יישר כוח גדול
    ואת, לוסי, כל כך יפה בתמונה

    • ואין כמו לבנה מושון ברהיטות
      יישר כוח לבנה

      • חנה, תודה וצודקת לגבי לבנה ואני צריכה להודות על ההמלצה של יעל ישראל שאמרה שהיא מתאימה למשימה והפנתה אותי אליה.
        התהליך היה משפחתי בהחלט, יצאנו למעשה לבדוק את הסיפורים ששמענו, עד כמה נכונים. והסתבר לנו שהיו צנועים, צנועים והכל הרבה יותר גדול.

  5. איריס אליה כהן

    וואו! מרתק מרתק. נפלא!

  6. לוסי הי,
    מרתק — קראתי בשקיקה. יישר כוח כול שעשו במלאכה האמיתית הזו.
    חג שמח — צדוק

  7. שלום לוסי, הגעתי לדף במקרה ופשוט נשאבתי. ממש נפלא. יישר כח.איך משיגים את הספר?

השאר תגובה ל עפרה קליגר קליגר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות ללוסי אלקויטי