זמן הדחקה

זמן הדחקה

טכניקה חביבה- הדחקה. הבעיה שזה עולה פתאום כמו צרבת, וכמו צרבת זה מעיק ומציק ושורף.

הכלבה שלי מתה היום. כלבה שנייה שמתה לי ככה צעירה. בזמנו כתבתי על באפי: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8781&blogID=233

אז במקום לספר איך היא מתה אספר איך אימצתי אותה.

גם עליה כתבתי: http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=10842&blogID=233

שנה אחרי שהכלבה הקודמת מתה התחלתי לחפש. החלטתי שנאמץ, שניקח כלבה כבת שנה, מחונכת, נחסוך את עניין הרגלי הניקיון ונעשה מצוות אמץ כלב.. הגעתי לכלביה של גב' אורה והיא הראתה לי המון כלבים והתמקדה בשתיים: חומה סמרטוטית ולבנה שובבה ואמרה שהשתיים האלה הולכות יחד. החומה נראתה כל כך רע, פרווה דלילה ואפורה,  וישיבה כפופה. לא מושכת במיוחד וגם שתיים יחד, לא מתאים. התאהבתי דווקא בלברדורית שחורה, ענקית, שובבה ומקסימה. אותה בסופו של דבר שידכתי לשכנים, שזמן קצר קודם לכן הכלב שלהם מת בשיבה טובה. והשמחה רבה.

כשלושה חודשים אחרי הגענו ליום אימוץ כלבים בר"ג . מתחת לסככות היו המוני כלבים, אני חיפשתי כלבה בינונית כבת שנה. והינה היא עמדה מפוארת בפרוותה המרהיבה, בשלושה צבעים. נראתה רגועה וטובה, התאהבתי ואפילו נעמדתי לידה כמכריזה ככה: "היא שלי" והברחתי את כל מי שהתקרב (אפילו ילד קטן שנדנד לאבא והאבא שאל "את לוקחת אותה?" ואמרתי כן מיד)

ואז התברר לי שהכלבה הזאת באה מהכלבייה של אורה. שילמנו, נפרדנו לשלום וכמה דברים שאורה אמרה הדליקו אצלי כמה נורות. בסיבוב בלשי קצר הגעתי למסקנה שזו אותה כלבה שאז לא רציתי. גורל, אה? אבל אני אדם אופטימי ואמרתי לעצמי שאם היא התאוששה ככה בשלושה חודשים, יהיו לנו חיים טובים יחד.

היו רגעים קשים איתה, היא באה עם הרבה שריטות, קצת מופרעת. אבל עם הרבה אהבה ואילוף הגענו להישגים. קצת חרדת נטישה, קצת שתלטנית…אבל אוהבת, ומבט חכם.

קראנו לה מאצ'י (בעיראקית זה "נשיקה", ככה חמותי אומרת) וגם מאצ'ולה וכלבוש.

לא הספקתי לצייר אותה. רציתי אבל תמיד היו דברים דחופים אחרים…

וזהו, אין. הלכה ומתה.