בננות - בלוגים / נורית זרחי / כתם כתר קטשופ אהבה
הבלוג של נורית זרחי
  • נורית זרחי

    כתבה למעלה מ-100 ספרים ופרסמה נובלות, סיפורים קצרים, ספרי שירה, קובץ מאמרים ומעל 80 ספרי ילדים. היא קיבלה פעמיים את פרס ראש הממשלה לספרות ופרסים נוספים רבים ביניהם פרס ביאליק היוקרתי, פרס זאב (5 פעמים) ארבעה ציונים לשבח ע"ש כריסטיאן אנדרסן, פרס משרד החינוך למפעל חיים ואת פרס יהודה עמיחי לשירה לשנת 2007.   הכתיבה של זרחי מאופיינת בהומור ופנטזיה, חידושים מטאפוריים וגישה רעננה לחיים הישראליים. כתיבתה נתפסת כעילוי פוסט-מודרני של תבנית הכתיבה הקצרה בין אם שירה, בדיון או עיון, והיא מושא ללימודי ספרות ומחקר אקדמי.   נורית זרחי נולדה בירושלים, התייתמה מאביה בהיותה בת 6 וגדלה בקיבוץ גבע כילדת חוץ. בעלת תואר בספרות ופילוסופיה מאוניברסיטת תל-אביב נורית זרחי עבדה גם כעיתונאית בידיעות אחרונות, מעריב והארץ, היא לימדה ומלמדת ספרות ילדים, שירה וסדנאות כתיבה באוניברסיטה העברית בירושלים, בתל-אביב באר-שבע, חיפה ועוד.   בין ספריה: נערות הפרובינציה העצובות והשאפתניות (כתר, 2007), הרצפה מתנדנדת (ידיעות אחרונות, 2003) ואמן המסכות (זמורה ביתן, 1993)   ספרה להתראות באנטרקטיקה (כנרת זמורה ביתן דביר, 2005) עם איורים של בתיה קולטון תורגם לצרפתית ויצא לאור ב-2007 בצרפת בהוצאת Actes Sud.   בין ספריה לילדים ונוער: שלושה אגסים וחד-קרן, פז ואני, באה מלכה למלך, אמבטים, נמר בפיגמה של זהב, פעם היה ופעם לא, ילדה רובין הוד, מחלת הגעגעוים של סולי, אותי קיבלו חינם, בוטיק סיגי וחוט ועוד רבים אחרים.   נורית זרחי היא אחת הסופרות והמשוררות הפורות והמוערכות ביותר הפועלות כיום בספרות ובשירה הישראלית למבוגרים, לילדים ולבני נוער. בכל סוגי היצירה השונים בהם עסקה זכתה זרחי לשבחים והעברית שלה כונתה לא פעם "נדירה" ו"נפלאה". ספריה לילדים ידועים על שום מקוריותם ומורכבותם ועל שום היותם אהובים ומוערכים גם על-ידי מבוגרים.

כתם כתר קטשופ אהבה

 

  מָה זֶה?
זֶה כֶּתֶם.
עַל הָרֹאשׁ?
מָה פִּתְאוֹם כֶּתֶם?
זֶה כֶּבֶשׂ.
מָה פִּתְאוֹם כֶּבֶשׂ?
זֶה לֹא כֶּבֶשׂ, זֶה כֶּתֶר.
זֶה הַכֶּתֶר שֶׁל הַמַּלְכָּה.
מָה פִּתְאוֹם? זֹאת בֶּאֱמֶת מַלְכָּה,
אֲבָל עַל הָרֹאשׁ יֵשׁ לָהּ קַקְטוּס.
מָה פִּתְאוֹם קַקְטוּס?
זֶה קַרְטִיב.
מָה פִּתְאוֹם? זֶה לֹא קַרְטִיב, זֶה כֶּתֶם, זֶה כֶּתֶם שֶׁל קֶטְשׁוֹפּ.
מִי שָׁפַךְ לַמַּלְכָּה קֶטְשׁוֹפּ עַל הָרֹאשׁ?
הַשּׁוֹטֵר?
הָרוֹפֵא?
הֶחָתוּל עִם הַשִּׂמְלָה?
הַבַּלָּשׁ?
לֹא, מָה פִּתְאוֹם, זֹאת הַמְּכַשֵּׁפָה. הִיא שָׁפְכָה לַמַּלְכָּה קֶטְשׁוֹפּ עַל הָרֹאשׁ.
מָה פִּתְאוֹם קֶטְשׁוֹפּ עַל הָרֹאשׁ?
כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהּ תַּלְתַּלִּים.
מָה פִּתְאוֹם? זֶה בִּכְלָל לֹא תַּלְתַּלִּים,
זֶה סְפָּגֵטִי.
מָה פִּתְאוֹם סְפָּגֵטִי?
הַמֶּלֶךְ הִזְמִין בִּמְיֻחָד וְהוּא שָׁפַךְ עֲלֵיהֶם קֶטְשׁוֹפּ.
מָה פִּתְאוֹם? זֶה לֹא קֶטְשׁוֹפּ, זֶה כֶּתֶם שֶׁל דָּם.
כֶּתֶם דָּם, זֶה נוֹרָא מַפְחִיד. אוֹי וַאֲבוֹי, מִי נִפְצַע?
צָרִיךְ לִקְרֹא מַהֵר לָרוֹפֵא.
מָה פִּתְאוֹם? אַף אֶחָד לֹא נִפְצַע. זֶה בִּכְלָל לֹא דָּם, זֶה צֶבַע. הַבַּלָּשׁ אָמַר.
מִי שָׁפַךְ פֹּה צֶבַע?
זֶה בִּכְלָל לֹא צֶבַע, זֹאת עוּגַת קַצֶּפֶת עִם תּוּת,
הַמַּלְכָּה הִזְמִינָה בַּחֲנוּת הָעוּגוֹת לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת.
לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל מִי?
שֶׁל הַכֶּבֶשׂ?
שֶׁל הַקַּקְטוּס?
מָה פִּתְאוֹם? שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
אֲבָל הוּא נוֹרָא שָׁמֵן, אָסוּר לוֹ.
טוֹב, אָז לְיוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁל הַמְּכַשֵּׁפָה.
לֹא, מָה פִּתְאוֹם? לַמְּכַשֵּׁפָה אֵין בִּכְלָל יוֹם הֻלֶּדֶת, הִיא נְמוּכָה מִדַּי.
מִסְכֵּנָה, זֶה נוֹרָא עָצוּב.
טוֹב, אָז הָעוּגָה לֹא בִּשְׁבִילָהּ.
בֶּטַח שֶׁלֹּא, כִּי זֹאת בִּכְלָל לֹא עוּגָה.
זֹאת שְׁלוּלִית דַּיְסָה. הַנַּעַר הַשָּׁלִיחַ הִפִּיל אוֹתָהּ בָּרְחוֹב.
מָה פִּתְאוֹם דַּיְסָה? זֶה כֶּתֶם.
עֵסֶק בִּישׁ. הַשּׁוֹטֵר חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה חֵפֶץ חָשׁוּד וְהוּא לֹא מַרְשֶׁה לַעֲבֹר.
כָּל הַמְּכוֹנִיּוֹת תְּקוּעוֹת בִּפְקָק עֲנָקִי.
מִי תָּקַע אֶת הַפְּקָק?
הַמַּלְכָּה. הִיא רָצְתָה לְמַלֵּא אַמְבַּטְיָה, לִשְׁטֹף אֶת הַכֶּתֶם.
אֲבָל מָה פִּתְאוֹם? זֶה בִּכְלָל לֹא כֶּתֶם, זֶה כֶּתֶר, כֻּלָּם רָבִים עַל הַכֶּתֶר, כָּלְאֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁהַכֶּתֶר מַגִּיעַ לוֹ.
אֲבָל זֶה הַכֶּתֶר שֶׁל הַמַּלְכָּה. צָרִיךְ לִקְרֹא לַבַּלָּשׁ, לַשּׁוֹטֵר, לֶחָתוּל עִם הַשִּׂמְלָה.
לֶחָתוּל? מָה פִּתְאוֹם? הוּא גָּנַב אֶת הַכֶּתֶר.
מָה פִּתְאוֹם? זֶה לֹא הוּא, זֶה כָּלְאֶחָד.
הוּא גָּנַב אֶת הַכֶּתֶר. כִּי כָּלְאֶחָד חוֹשֵׁב שֶׁהוּא מֶלֶךְ.
מָה פִּתְאוֹם? רַק הַמַּלְכָּה מֶלֶךְ.
הִיא לֹא מֶלֶךְ.
אָז לָמָּה יֵשׁ לָהּ כֶּתֶר?
מָה פִּתְאוֹם? זֶה לֹא כֶּתֶר, זֶה כֶּתֶם.
מֵאֵיפֹה יֵשׁ לָהּ כֶּתֶם?
הַמֶּלֶךְ נָתַן לָהּ אֶת הַכֶּתֶם,
כִּי הוּא אוֹהֵב אוֹתָהּ. 

מתוך "הספר הפנטסטי של נורית זרחי", איורים: רותו מודן

 

 

 

32 תגובות

  1. איזה יופי! וכמובן גם האיור הנפלא של רותו מודן!

  2. נהדר ! האיורים לספר שיצא בזמנו, של הילה חבקין היו גם מדהימים.
    אהבתי פה את הפרשנות שהוא גם אוכל אותה מרוב אהבה.
    נדמה לי שיש מקור לשיר בגרסה למבוגרים יותר, לא?

  3. נורית כמה נפלא לפגוש ביום כזה את הכתם שלך באמצע הדרך, תוהה, משורר, מרחף ומלא אהבה, רוצה גם כתם כזה על הראש!! האיור גם הוא יפה ומתאים ביותר, מצד שני לדעתי השיר מאפשר זאת הוא הרי מוביל מתמונה לתמונה, מלא איורים הוא יוצר לי במוח.

  4. היי נורית
    מה שלומך… הכתם מדהים, מוכנה עוד כאלה
    להתראות טובה

  5. מרנין. מה פתאום מרנין?מתעתע.
    זה לא מתעתע,זה מבעבע.
    מי אמר שבעבע?זה ממש מזעזע
    מה פתאום? זה מנענע, מתנועע,
    אנה ואנה זה נוסע, זה נוגע.
    בהחלט מרנין

  6. מקסים!

  7. עולם ומלואו בכתם.
    נפלא!

  8. נכדתי בת השלש מתה על הספר הזה שקיבלה מידי נורית עצמה.

  9. רוצים למצוא אהבה? רוצים לקרוא מאות מאמרים על אהבה, הכרויות וסקס?
    הכרויות:
    http://www.imeet.co.il/
    אהבה:
    http://www.imeet.co.il/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94/
    http://www.xn—-zhcdbmb6lij.com/

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>

© כל הזכויות שמורות לנורית זרחי