יהונדב פרלמן משורר ואיש תיאטרון
הימים ימי מאבק פוליטי על הארץ. שוב הולכים לפנות חלקת ארץ לטובת הפלסטינאים. הפינוי נערך בגבול הדרומי של ישראל. באותו הזמן אני יורד עם נשותיי לחוף הים, לנופש. והנה מולי מגיעה לה שיירת המוחים כנגד הפינוי.
בראשה, על סוס שחור רחב גרם, רוכב שוטר. דגל ישראל תקוע באפסר מתנופף מעל ראשו. ואחריו, בקינה ובצעקות, בבכי, בדחיפות ובאנדרלמוסיה אדירה מתנהלת שיירת המתנחלים המוחים כנגד הגירוש. יהודים עבדקנים בני הציונות הדתית , כושלים על הסלעים, נאחזים זה בזה, דוחפים ונדחפים כמו שיירת העיוורים של ברויגל. אינני זוכר נשים. אלא רק גברים, בני נוער, וילדים. נאחזים זה בזה, נאבקים על התקדמותם בתוך טור השיירה וכל הסצנה מתרחשת על רצועת חוף ים בזלתית, מסולעת, בארץ אחרת, סקוטלנד או אירלנד. השחפים סובבים מעל ראשנו וקוראים ואני אומר לנשותיי: "ניתן לשיירה לעבור ואז נוכל להגיע למוזיאון שנמצא לא הרחק משם, המוזיאון לתולדות ההתיישבות".