התעלסות המזווגת התמודדות בחובה

אודיסאה – שיר עשירי: התעלסות המזווגת התמודדות בחובה

לפני כמה ימים צפיתי בהצגה על "כוכב המזרח", מיתולוגיה מקומית, מצרית ליתר דיוק – אום כולתום. במאי ההצגה, יגאל עזרתי, חברי הטוב, שילב בתוך ההצגה קטע בו מופיעה על הבמה רקדנית הבטן תמר בר-גיל. וידוי קטן.

אין לי הרבה הזדמנויות לצפות בריקודי בטן. זכורני שדודנית שלי, שמגיעה מבית של יוצאי גרמניה כמוני, למדה אומנות זו במשך כמה וכמה שנים וממנה שמעתי מעט על נפלאותיו הנשיות של סוג מחול זה. ואכן, תמר בר גיל הפליאה לרקוד, מקטע הגוף שבין חזה לחלציה רטט, התקער והתקמר כים סוער ובאמצעו, איך לא, פעור היה חור – טבור, טבורה. הסתכלתי בחור הזה, תמצית נשיות אינטימית, ולפתע לבשה בטנה של הגברת בר גיל פנים – כלומר, החור נדמה לי לפתע לעין וסביבו נוצקו פנים – פניו של קיקלופ. ומדוע אני מזכיר את הסיפור הזה, בשל פתיחתו של השיר העשירי באודיסאה.

אודיסאוס, הספן האלוהי, לאחר שנמלט יחד עם רעיו למסע בעור שיניו מתאבונו הבלתי רגיל של הקיקלופ בשיר התשיעי, מגיע, רצוץ כולו, לאי איליוס, ממלכתו של "איולוס / בנו של היפוטס, אהוב האלים בני הנצח". האי איליוס – האי הצף. האם אי צף איננו כמו מעבורת חלל ? הדימוי של גוף כה גדול שזז במתינות אך בנחישות. . .משק אוטרקי המספק לעצמו את צרכיו ועד כדי כך אוטרקי הוא המשק שעל האי, עד שאיליוס מעניק את שש בנותיו לששת בניו לנשים. ועוד מכנה אותן: "צנועות". בהמשך הסיפור, כאשר מגיעה שעת הפרידה, מעניק אליוס לאודיסאוס שק העשוי מעורו של פר בן תשע (פר שעורו עבה כנראה) ובתוך השק כולא איליוס שלוש מארבע רוחות תבל ורק את הרוח המערבית שחרר, הרוח אשר אמורה להביא את אודיסאוס לביתו בתוך זמן קצר. ועוד השביע איליוס את אודיסאוס שלא לפתוח, חס וחלילה את השק ולשחרר את הרוחות, אם ברצונו לחזור לביתו. מכיוון שלהומרוס הדרך לא אצה להחזיר את גיבורו לביתו הוא משכיב אותו לישון ופותח את השק, בידי חבריו רודפי הבצע של אודיסאוס המשוכנעים שבתוך השק ישנם אוצרות קורח, יהלומים ומרגליות.

ובכן – העניין הזה עם השק והרוחות, הפיתוי של אובייקט סגור, צו איסור שכנגדו בני האדם החלשים, הטיפשים והתאוותניים אינם יכולים לעמוד, חוזר שוב ושוב במיתולוגיה היוונית, החל מתיבת פנדורה וכלה באיסור המבט לאחור המוטל על אורפיאוס. בני האדם אינם עומדים בפיתוי, בסוד החידה האחת שהם מצטווים שלא לנסות לפתור, החקירה אותה הם מתבקשים שלא לחקור וכאשר הם פותרים את החידה מסתבר שפתרונה משמעו חורבן והרס. אלא שלא כול החקירות דומות בכל המובנים. הנה, למשל, חקירתו של אדיפוס נבדלת מחקירת הספנים במניעיה הטהורים בעוד חקירתם נובעת מתאוות בצע, חשדנות, קנאה ונכלוליות.

ועוד עניין כאן שכדאי להזכירו: אודיסאוס מקבל מאיולוס צ'אנס אחד בלבד מכל הלב. איוליוס עושה כל שביכולתו לעזור לו לשוב לביתו, אולי מפני שהוא הישות האנושית המקבלת את המנדט לתווך בין זאוס, אבי האלים ואל הרוחות לבין בני האדם . אבל – משהפר אודיסאוס את התנאיו, משהרשה לעצמו להירדם ולהניח לשותפיו, הנמוכים ממנו במדרגת הרוחניות, להתיר את השק ולשחרר את שלוש הרוחות הנוספות לאוויר העולם – איבד את תמיכתו של אליויוס והפך ל"בזוי מכל יצור חי. . . .אדם ששנוא על האלים. . .". כי הרי, לא תמיד דולק הנר ולא תמיד ניתן עוד לתקן.

עד כאן למעשה עסקנו בהקדמה של השיר העשירי, באפיזודה הבאה משלח הומרוס את אודיסאוס לאי בארץ הלייסטריגונים (לייסטריגונים – איזה צליל נפלא !!) שם שוב מתחיל מפגשם של שלוחי אודיסאוס עם נערה, נערה שואבת מים (שורה 105) בדומה לנאוסיקה מהשיר השישי באפוס. אותה נערה מצביעה על אמה שגבוהה היא כפסגה של הר ומציינת שהיא מלכת האי. מעניין לשים לב לתפקידן של הנערות בכאן, כשלוחות פתייניות מצד אחד אך זכות ותמימות לכשעצמן מהצד השני. נערות שלמעשה אינן מודעות לתפקידן העלילתי.

בהמשך השיר, מגיע אודיסאוס לביתה של מלכת האי, הלא היא המכשפה קריקה (ששמה כקול קירקורו של עורב – אחד מבני הלוויה הקבועים של המכשפות) שם יתקל הקורא במקור ממנו שאב ק.ס. לואיס את תמונת החיות המכושפות בפנטזיית נרניה שלו. אריות וזאבים מכושפים. אותה מיתולוגיה עם שינויים קלים באדרת השפה.

כאשר מגיעה המשלחת הגברית לביתה של קריקרה היא אורגת ו. . . .שרה. שני עיסוקים היכולים להמיס ליבו של כול גבר כמסתבר. האריגה, לבטח ביוון הקדומה, מציבה את האישה בקוטב המעשי שגם במקורותינו הרבו להלל אותו כזכור:

דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים; וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ

ובאשר לשירה – נו, האם יש צורך להזכיר את כוכב המזרח אתו פתחנו את הרשימה הזו ? הרי תמצית הנשיות מצויה בקולה של האישה, לא סתם הפחיד הדבר כל כך את חכמינו ז"ל.
ועוד מעלה בי תמונת המפגש של חבריו של אודיסאוס עם קריקה, האורגת והמזמרת זיכרון נוסף – הפרשנות הנהדרת של אקירה קוראסווה למפגשו הראשון של מקבת עם המכשפות בגרסתו למחזה השיקספירי: "כס הדמים". קוראסווה מאחד את שלוש אחיות הגורל, המוירות הנוראות, לכלל ישות נשית אחת: המוירה הראשונה. זו שטווה את הצמר, טווה ומזמרת ואיננה נרתעת מאיומיו של מקבת היפני – טישורו מיפונה השחקן הנפלא. . . .

ובחזרה לשיר העשירי, להרפתקאות הגברים על אי המכשפה קירקה, לאחר שקריקה הופכת את חבריו של אודיסאוס לחזירים שוב נחלצים האלים לסייע לו כאשר הפעם הוא פוגש בדרך את הרמס, אל האהבה, אשר מפקיד בידו שיקוי מיוחד, שיקוי נגדי לשיקוי איתו מכשפת קיריקה את הגברים המנסים ללוכדה ברשתם. השיקוי של הרמס אכן מציל את אודיסאוס מגורלם החזירי של חבריו ויתרה מזאת – בזכות השיקוי הוא מכניע למעשה את האשה המכשפה אשר מבקשת להתעלס עמו באהבים.

האם השיר העשירי באודיסאה מנציח את פחדיו של הפאטריארך מפני כוחותיה המסתוריים של האישה ? האם ישנו כאן דפוס אמיתי שניתן לזהות ביחיסם בין שני המינים ? מכול מקום, הסיפור שמספר לנו השיר הוא אחד וחד משמעי: האישה מנסה להכניע את הגבר, להשפיל אותו, לסרס אותו, להפוך אותו לחזיר שניזון משאריותיה, חיית בית שימיה עוברים עליה בחצר המזוהמת ורק אודיסאוס, שלא רק שהוא נבון דיו, אלא גם זוכה לרוח גבית משליח האלים, מצליח לסכל את מזימתה, זוכה בחסדיה שהם הם הדגל הלבן אותו היא מניפה.
ובהמשך לדגל האהבה הלבן של קרקרה – כדאי ואף ראוי לחזור אל הצמח המיוחד, "המולי", אשר בשמו נוקב הומרוס כצמח ממנו מכין הרמס את השיקוי הגואל עבור אודיסאוס. הצמח מתואר כבעל בסיס שחור אולם הפרח עצמו הוא לבן. ההקבלה למאבק בין המינים ברורה ומובנת. האם הגבר הוא הצבע השחור, כמו קאליבן על האי של פרוספרו – צאצאה של קרקה השיקספירית, המכשפה סיקורקס ? והאם קרקה ההומרית – צבעה לבן כצבעה של מירנדה היפה, בת האצילים מהמעמד השליט ?

בהמשך לדברים אלו חשוב לציין כי לאחר ההתעלסות הראשונית בין השניים הם אינם חוזרים על מעשה האהבה בכל השנה בה מבלה אודיסאוס במיטתה של המכשפה. ואם חזרו, עשו זאת בסתר, בלי שעינו של הורמוס היתה עדה למעשיהם. ולכך יש להוסיף כי עד כה, בכל השירה הגדולה הזו, לא מצאתי נסיון הומרי לתאר את חוויותיו של האדם בשעת ההתעלסות. היו כמה וכמה אזכורים למעשה אך תיאור מפורט יותר, ירידה לרזולוציה של איברים מסוימים ודרכם לענג את האדם, שימוש בדימויים המתארים את מעשה האהבה בשדות סמנטיים מקבילים – לא מצאתי. הומרוס ממש נזירי בעניין זה. למעשה מתקיים פער גדול בין היחס הכול כך טבעי, לתשוקה ולתאוות הבשרים בשירה הזו לבין הקמצנות הסגפנית שבו מתואר מעשה האהבה עצמו.
אולי הדרך הטובה ביותר לחתום את ההערה על השיר העשירי היא הפניית המבט לדבריה של קריקה לאחר שאודיסאוס מכניע אותה:

"אַרְגֵיפוֹנְטֵס . . . לֹא פַּעַם סִפֵּר שֶׁתַּגִּיעַ / בִּסְפִינָה שְׁחֹרָה מְהִירָה, בַּדֶּרֶךְ מִטְּרוֹיָה".

כלומר, בכל השנים הללו על האי שלה, עם כול הגברים המכושפים כחזירים וזאבים בחצר, קריקה מצפה לאביר שלה, לאודיסאוס. האם היא מצפה להתמודדות ביניהם או שמא היא מצפה להתעלסות שלהם ? או שמא נכון יותר לומר כי היא . . . מצפה להתעלסות המזווגת התמודדות בחובה ?