הסמדגרה יוצרת.
זכיתי ותמיכת אנשים ונשים יקרים בקמפיין הדסטארט אפשרה לי להוציא לאור את הספר שלי.
הספר הוא אסופת סיפורים קצרים, טקסטים ועבודות ויזואליות בטכניקות שונות.
למעט חלק מהסריקות והדפוס, כולו, כולל העיצוב, נעשה על ידי.
מחרתיים מסיימת את משלוח הספר לתומכיו.
נותרו שלושים ספרים עם פגימה קלה מאוד בדף האחרון.
אשמח להזמנות.
תודה
סמדר
אחד הסיפורים – ממד האקו של הרוח
חברתי, נקרא לה דנה, אוהבת את סמי, היא מכנה אותו "העכבר". דנה אוהבת אותו הכי
בעולם. מעולם לא היתה לה אהבה כזו. היה לה אחד, עמי, שמשייט ביכטה, שהיה הכי הכי,
ולפניו, היה את גבי שידע לזווג אותה כמו חיה, והיה אהבה ענקית הכי גדולה. היא רצתה
שיעזוב את אשתו, אבל זו התאהבה בה. דנה שרצתה שגבי לא יקנא, נענתה, והיתה
זווית במשולש.
אבל היום, אין מה להשוות. זו העוצמה אותה חיפשה כל חייה. מאז שהיא ברוחניות, היא
יודעת הכל על החור השחור. הוא לא כולא אור כמו שחושבים, הוא ממד האֵקו של
הרוח. איתו, עם העכבר, היא נשאבת. תוך פיזוז בקאונטרי, הם חומקים
להם לצלילי שיר ובגלקסיית האוטו או הפרדסים, היא עולה שלבים שלבים.
כמוני, היא לא האמינה באלוהים, אבל אחרי שמצאה את אבא שלי, כאילו ישן
אבל עם דם בפה, היא נפתחה לתדרים שלו. קודם חשבה שאבי אוהב את עצמו
מידי, ושאפשר להמשיך ברוגז. אני ידעתי שמסוכן לו, אבל שמחתי שהוא לא
עונה. היו לו שני טלפונים, שיניים תותבות וחיי כלב. לא יכולתי להציל אותו,
אפילו שרצה לגור איתי. זה היה או אני או הוא. ואפילו שהאני הזה הבהב
בקושי, אמרתי לו לא.
כשאבא דורדר לקבר, בכיתי נורא. על אינאונותו, על גופו האכול, הגרמי,
ממוטט החוליות והמכוסה. עמדתי שם על קצה המחפורת, אוהבת את אבא כמו
שמעולם לא אהבתי. לא יכולתי לשתוק. חמוד שלי, חמוד! צעקתי.
אחרי זה נפתחתי לקשר. היה אחד שמאוד רציתי, אבל איברו הקטן עוות את
נשמתו. הוא שרק לי בפרדסים, הושיט ידי נחש וברח. משך שנים אחר כך לחשתי
אהבה לשמו, לחשתי אהבה וחשבתי כמה חבל, וגם איזה מזל..
דנה באוטו מכוסה בסמי, רגליה בפוינט אל השמיים. אני מאחור עם אמא שלי. דנה
ואני לא מדברות, אבל היא רוצה שאֵראֵה לה, ושאמא שלי תתווך. אמא גם היא כבר שנים נטולה
והיא די מתרגשת. דנה מדגימה לנו תרגילים בגמירה אלמותית. אמא מתווכת שעלי לספור. דנה רוצה
לשבור את השיא שהיה עם עמי, כשנכנסה בה רוח עשתורת. אחרי העשרים דנה מתחילה לנאוק, וגם
אמא שלי. אני כאילו אדישה, אבל דרוכה ואורבת. אם דנה אוהבת אותו, הוא בטח ראוי לזה. אני לא
מצליחה לראות עד כמה ראוי, אבל אימי מסמנת שהרבה מאוד, שהלוואי ככה היה על אבי. אני
מתחילה ללחוש את שמו של ההוא, אבל יוצא לי סמי. סמי, סמי, בחלון, מעבר לפוינט מופיעה
אשתו. היא מבקשת שכשיסיים יחזור הביתה. היא רוצעת אותו בכסף, אבל דנה לא תוותר לה,
זו לה משימה קיומית. האישה הזו, שמתנדנדת עכשיו חזרה לביתה בקצב איטי מנענועי המכונית
קרעה אותו מהאישה הקודמת, הוא לא רצה אבל היא התעקשה. דנה כאן בשם כל הנבגדות, היא
עוצמת עיניים ופוערת פה, השיא של עמי תיכף נשבר. אמא שלי גם עוצמת עיניים. סמי משנה תנוחה
ופניו מופנות אלי. אני מתפרקדת לי ומבינה פתאום על מה דנה מדברת. הכל מתגלגל, מאוד
נראית לי הרוחניות הזו.
