בננות - בלוגים / / מתח מיני
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

מתח מיני

 

 לעולם לא אשכח את קריאתו של הגבר שעומד על העץ בסרט "זיכרונות" של פליני. נמאס לו להיות בלי אישה, אז הוא מטפס על העץ, ומלמעלה קורא לכל הכפר: "רוצה אישה! רוצה אישה!"

יש לי חתול צעיר, היום כבר בן שנה ושבעה חודשים, שלא מיהרתי לסרס. קשה לי רגשית עם הניתוחים האלה. אז התמהמתי קצת, וכנראה שהוא התבגר מהר מדי. ובינתיים הוא סבל מאוד. היה מיילל בשעות אחר הצהריים, אולי קורא לנקבות למטה בחצר, כמו המשוגע המסכן מהסרט של פליני.

 

בסופו של דבר, כשהגיע לגיל שנה, הלכנו לניתוח. ועדיין ההורמונים לא שככו. אומרים שגם אם מבצעים את הניתוח העדין ההוא למטה, הראש ממשיך לעבוד ולייצר הורמוני מין, וההתנהגות לא משתנה כל כך מהר. הוא המשיך "לרצות אישה"…

 

כעבור חודש לקחתי מ"צער בעלי חיים" חתולה חדשה, במקום מוֹטֶל שמת בנסיבות טרגיות זמן קצר לפני כן. הכאב היה ללא נשוא, עַבַּדָה המבוגר וחַגַ'ג' הצעיר נשארו לבדם, והיה לי ברור שחייבים להשלים שוב למספר שלוש.

 

כשהבאתי את בּוּבָּטְרוֹן – גם היא פרסית כמו שני חתוליי האחרים – היא הייתה חולה ובהלם ממש מהשהייה במכלאות של "צער בעלי חיים". אבל למרות זאת, חג'ג' שמח עליה כאילו הבאתי לו אוצר. חודשים רבים התחנן לי עם "הרוצה אישה! רוצה אישה!" שלו, והנה, הבאתי לו אישה, ועוד איזו אישה: ג'ינג'ית קטנה ועתירת שיער, שפניה פחוסות אפילו יותר משלו.

 

בימים הראשונים הקפדתי על הפרדתה בחדר משלה, כמו שמורים לעשות כשמביאים חתול חדש, למניעת מריבות. אבל חג'ג' דווקא לא הגיב בעוינות, אלא בשמחה ענקית. ביומיים ששהתה ב"בידוד" בחדרה, הוא שהה כל הזמן במסדרון ליד, נורא שמח, וכל הזמן שיחק לבדו כדי להרשים אותה. בחיי, ממש כמו נער מתבגר לפני חלון הנערה שהוא מאוהב בה. הוא הפגין את כל יכולותיו הגופניות ושיחק לבדו במרץ. הכול כדי שהיא תראה איזה "חתן" טוב הוא.

 

הוא כל כך התרגש מכך שהבאתי לו "אישה", שגם כשאחרי יומיים אזרתי עוז והכנסתי אותו לחדרה, הוא ישב לידה וגרגר בהנאה עצומה. אושר היה שפוך על פניו. סוף סוף יש לו אישה!

 

ואכן, בהתחלה, למרות שעבר סירוס חודש לפני כן, הוא ניסה לעלות עליה כמה פעמים ביום. הוא כל כך התאכזב שהיא לא שיתפה פעולה, כי היא מעוקרת ולא מתעניינת במין. הוא ניסה עליה את כל הפעולות שמבצע זכר מיוחם: עלה עליה, נשך אותה בעורף, מנסה להחזיק אותה כדי שתיעתר, אבל היא הייתה בורחת מיד, והוא היה מתאכזב נורא, הביט בי בעיניים אומללות, כאילו אמר לי: "איפה האישה שהבטחת לי?"

 

מאז עברו כשבעה חודשים. ההורמונים אצלו קצת נרגעים, לאט לאט. לעיתים רחוקות הוא נזכר שהוא זכר, ואז הוא רץ אליה בהתלהבות ומנסה לעלות עליה, והיא – אדישה, קיר, משחקת אותה פריג'ידית. מזל שרוב הזמן הם החברים הכי טובים: משחקים יחד, צדים יחד, ישנים יחד. 

 

ככה זה, כנראה: הסרת את המתח המיני, והפכת את הזכר והנקבה לחברים הכי טובים בעולם.

 

                                              ***

 

ולמי שמתעניין בחתולים, מכאן ניתן להגיע לרשימות שלי על חתולים, מהטור האישי שהיה לי ב-2006-2007 בירוק נושך, nrg מעריב.

 

 

14 תגובות

  1. רונית בר-לביא

    בדיוק !!

    אהבתי מאד, יעלה.

  2. מקסים וכתוב נפלא ומכמיר לב, והאזכור מפליני פשוט נהדר. את יודעת להפיח רוח חיים ונשמה אפילו ברשימות של היום יום ,יעלה

  3. טובה גרטנר

    היי יעל
    חתול בן אדם.
    את קראת את הספר -מינושקה- על חתולה שהנפכת לבת אדם?
    להתראות טובה

    • טובה, לא קראתי. אני אחפש. תודה על ההמלצה. כדאי לך לקרוא את "החתולה" של קולט. ספר גדול.

  4. ומה עם העברית?
    צ"ל: "ההורמונים שככו" וכמובן "אזרתי עוז"
    מילא.

  5. מירי פליישר

    הבחנות רגישות על חתולים…ואנשים.

  6. יפה! והמסקנה נשמעת נכונה, לא?

  7. איזה כיף לקרוא על חתולים, מלא חיים והבנה חתולית, מתה על חתולים ועל הכתיבה שלך

  8. איריס אליה

    אח. יעלה. אבל את הורסת לי את כל התיאוריות… אסור סקס בלי אהבה.ובלי סקס זאת לא אהבה.

  9. אהוד פדרמן

    אפשר להתפרע עם מוטו החברות החביב של הפוסט ולהציע למען קירוב חזון השלום העולמי (הורמוני המין ובעיקר הטסטוסטרון אחראים לא רק על המתח המיני בין זכר לנקבה אלא גם על האגרסיביות, הטריטוריאליות והשתלטנות של בני האדם) את הפתרון שנוסה בהצלחה על החתולים….

  10. מממ..
    אבל הסרת את המתח המיני, ובא שעמום לעולם.
    הסירוס…מסרס.

השאר תגובה ל טובה גרטנר ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל