בננות - בלוגים / / ישראלית שפה יפה?
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

ישראלית שפה יפה?

 

 יש ימים שאענה על כך ב"כן", ויש ימים שאענה ב"לא". למשל, כשאני שומעת את התרגומית "זה עושה לי לבכות", בא לי לא רק לבכות, אלא גם למות. לפעמים אני נהנית מהמצאות השפה שנולדות באופן טבעי, אורגני, גם אם מדובר באינגלוזים למיניהם, ולפעמים אני על סף הייאוש, שלא לומר ההקאה.

 

בספרו "ישראלית שפה יפה" (עם עובד) טוען הבלשן פרופ' גלעד צוקרמן שלא מפריע לו שאומרים "עשר שקל". לי זה מפריע. אם זה בא במערכון על מין משפחת פילוס פרימיטיבית בנוסח "ארץ נהדרת", אז לא אכפת לי, אבל לשמוע את זה ברחוב בטונות, לא נעים לי לאוזן. מעצבן אותי למעשה.

 

וכשרואים את ירון לונדון בסדרה "לונדון פינת בן יהודה" שמשודרת ב"יס", שובר את שיניו ואוזניו מצלצלות כשהוא שומע את בני הנוער עם ההמצאות החדשות שלהם, עם שפת המורס המקוצרת (או שפת האייקונים הדלה של הרשת, אם לדייק), אז גם כאן בא למות. זה מה שקרה מהעברית אחרי מאה ומשהו שנים מאז תחייתה?

 

במפגשיו איתם הם לא הבינו שום דבר משפת התנ"ך הגבוהה, והלוא זה לא פחות ממבעית. אומנם במסגרת שיעורי תנ"ך אין בעיני כל בעיה לתת לתלמידים גם תנ"ך בשפה של ימינו בנוסח "תנ"ך רם", כדי שלפחות יכירו את סיפורי התנ"ך. אבל אם מאבדים ככה גם את מהות העברית, את הלוז שלה, זה כבר גובל בפשע.

 

מישהו הזכיר בסדרה, שכפי שצעירים אנגלים כבר לא יכולים להבין את שייקספיר, זה כבר קורה גם אצלנו, ושזה תהליך טבעי. תחת זאת, השפה מתעשרת באופן אורגני בהמצאות חדשות. כל זה טוב ויפה, אבל מה בדבר יופייה של העברית המקראית? איך אפשר להעלות אותה ככה לבוידעם בלי נקיפות מצפון?  

 

ולא שאני מהפיישמקרים. אני די ליברלית, ובדרך כלל בא לי לחנוק את אנשי האקדמיה ללשון עברית, ולא ברור לי מדוע משלמים להם משכורת מהמסים שלנו. רוב ההמצאות שלהם מעלות עובש במשרדיהם, ולא מצליחות להגיע ללב העם או להתקבע כחלק מהשפה.

 

בעוד שהשפה שנולדת ברחוב חביבה לפעמים. צוקרמן מביא לכך בספרו כל מיני דוגמאות, חלקו יפות, חלקן מעצבנות. גם לי יש כמה כאלה. אני למשל די נהנית מהחידוש "לרפרר", מלשון referenc. לעומת זאת לא סובלת כל מיני הטיות כמו "למקסם". מה למקסם, מה? זה נשמע כמו מקסם, מקסם שווא. זה ממש לא נשמע לי כמו להפוך משהו למקסימלי. גם את "לכמת" אני שונאת. לא באה לי טוב המילה.

 

אז בין לכפות המצאות מיובשות כפי שעושה האקדמיה ללשון, לבין להתנתק לחלוטין מהשפה העברית היפה, הספרותית, ולהיכנע לשפת הרחוב ולדיקטטורת ההמון, אפשר לבחור בדרך ביניים. ברחוב שימשיכו לדבר אס.אם.אסית מצדי, אבל בבית הספר שישימו דגש חזק יותר על לימודי עברית וספרות עברית. שממש יעשירו את הילדים בשעות נוספות, כי אחרת השפה תידלדל ותתכער יותר ויותר, ותהפוך לאינגלוזית.

 

ומה מדהים? שאפילו אנשי ספרות נשבים בה. לפני 12 שנה ערכו ערב בבית הסופר לרומן שלי "רואות מכאן את כל העולם". המנחה, אשת ספרות ידועה, מורה לספרות ומבקרת אמרה: "הספר שלך עשה לי לבכות." סליחה, שמעתי נכון: "זה עשה לך לבכות???" מה, את לא יכולה להגיד: ""זה גרם לי לבכות", כמו שאומרים בעברית תקינה? מה זה האינגלוז המכוער, הנמוך וחסר השחר הזה?

 

ומה שעוד יותר מדהים, שאותה אשת ספרות הייתה רעייתו של אחד המשוררים הנודעים והאהובים שלנו, ז"ל. האם גם לו היתה אומרת: "אוי, עשית לי לבכות, אהובי!"? ואם אמרה לו, מי יודע, אולי בגלל זה הלך לעולמו, מרוב צער על השפה העברית שכך עלה בגורלה, שכך זנתה.

 

ולמה שנדבר על התנ"ך שנכתב לפני אלפי שנים? מה רע בספר שנכתב לפני 35 שנה? לפני כמה שנים כתבתי על אהבתי לספריה של הסופרת רחל איתן, על עושר לשונה. והנה פתאום גיליתי בלוג שבו מישהי משמיצה את ספרה של איתן ושפתה המדהימה, שמעוררת בי קנאה עד היום, וקוראת לה מסורבלת.

 

תוך כדי כך מתייחסת הכותבת גם לרשימה שלי: "קשה לי לראות את גדולתה של רחל איתן, מלבד הביקורת הזאת, כסופרת. מצאתי בבלוג של יעל ישראל ב"רשימות" מחמאות רבות לכתיבתה.
אבל היה לי קשה להתרשם ממנה. הכתיבה קצת מסורבלת (יעל ישראל מגיבה לזה בטוקבקים של רשומתה) ופרט לעניין הלשוני, הדמויות כאילו עוברות המון דברים אבל לא נראה שהן עוברות תהליך
…"

 

מסורבלת???? כתיבתה של רחל איתן מסורבלת???? טוב, זה כבר ממש עושה לי אולקוס רוחני. אם 35 שנים אחרי שנכתב כאן ספר כה עשיר ובעל רובדי לשון אומרת צעירה ישראלית שהלשון מסורבלת, מה יגידו בעוד 30 שנה על ספרים ושירים שאנחנו כותבים?

 

25 תגובות

  1. יעל, יופי שהבאת את הספר לכאן. ואת ההתיחסויות לספרה של רחל איתן. דיברתי בארוע לכבוד הספר של גלעד. אני מסכים עקרונית עם טענתך, ואמרתי את זה לגלעד שהשפה איננה רק חוקים יבשים, אוסף של פונמות-לקסמות, ועוד כל מיני אמות. שפה היא תרבות, תודעה הקושרת בין עבר להווה.ועוד משהו, יש משהו מתנשא בטענה של גלעד בעניין ההרשאה שהוא נותן לנטיבס להגיד 'עשר שקל'. גלעד מדבר עברית פרפקט.

    • לגמרי מוישלה, יש משהו קצת מתנשא בגישה של צוקרמן, שאפילו בכלל לא חי כאן וגם לא מלמד כאן. הייתי די המומה שהספר בכלל תורגם מאנגית.

      • עוד יגידו לנו שיוסי שריד מצטנע 🙂

        שוב הופכים את היוצרות?

        שמעתי שצוקרמן דווקא כן מלמד בארץ, כסמסטר בשנה.

  2. בערב "ילדות" המרגש עמד אהרן מגד וסיפר על אהבת ילדות שלו דרך שיר של ביאליק, כואב את המרחק שנוצר בינינו לבין ביאליק, והסביר כמה השפה של ח.נ. עכשווית.
    אבל היא לא. את השפה החבל"זית אהרן כמובן אינו מכיר.

    • אמיר,

      ולא אשכח מה היה אומר יצחק אורפז. היה מקונן על כך שבתו אומרת לו שלום בשלוש שפות: "יאללה להתראות ביי."

  3. למה את לא כותבת על יריד הספרים הבינלאומי בירושלים?

    • מה אני, נציגת הספרות העברית? אני כותבת על מה שבא לי. זה בלוג כאן. לא טור לעיתון, תודה לאל.

      למה שאת/ה לא תכתוב על היריד הזה, אם כל כך מעניין אותך?

  4. "עושה לי אולקוס רוחני" – ביטוי מעולה.
    אגב אני אומרת "הבכה אותי" (גרם לי לבכות).
    ואהבתי את הכיוון – לא לצנזר את השםה ה"שגויה" אלא להעשיר.
    אני מאוד אוהבת בשפה שלך שהיא מצד אחד עשירה ונכונה ומצד שני זורמת וקומוניקטיבית.

    • תודה לי.

      לפחות "הבכה אותי" הוא המצאה לשונית שלך, ויש בה יופי פיוטי. הכי אני שונאת את התרגומיות מאנגלית. שמתי לב שלאחרונה נכסס לעברית התרגומון "חנות נוחות". אוי, איך בא לי להקיא מזה. ומתרגמת אחת שכתבה "נעליים הגיוניות". מה לעשות, אני מתה מזה. למה לייבא הכול מאנגלית, למה?

  5. שולמית אפפל

    יעל, לאחר מלחמת ששת הימים עליתי לירושלים בעקבות נישואי ומלבד מכת הקור הייתי המומה מן העברית ברחוב ובמשפחה המורכבת. הייתי בת 19 וכבר אז הבנתי שכמו כל דבר בחיים גם שפה היא בחירה של הנפש.
    קל להפיק חן מהסלנג אבל אנחנו עדיין יכולים להרשות לעצמנו מרגליות.
    באה לי דמעה מהתמימות……

    • שולמית אפפל

      והמורחבת…..

    • אוי השולמית,
      באה לי דמעה מהתמימות……
      זה יפה זה.

      כן, מעניין מה אומרת הבחירה הלשונית הזו של ימינו על הנפש של ימינו. לא דברים טובים כנראה.

  6. צריך להוציא להורג כל שר חינוך שכיהן בתפקיד למן ימי זבולון המר,
    כולל פרופסורית לפילוסופיה.
    אל הגרדום הייתי מוביל גם כמה שדרני רדיו וטלוויזיה, בין השאר
    בגלל ביטויים כ"זה מרגיש כמו", "לא מחזיק מים" ו"אין לו מושג ירוק" ו"נחוש" (במקום "נחוש בדעתו").
    צר לי, אך בעיית החינוך לא תיפתר בארץ הזאת בלא אמצעים אלימים.
    גם לאוניברסיטאות יש בפשע. מה לעשות, פעם התבקשתי לקרוא עבודת מ.א. שבה כתבה ה"מלומדת": "לכל ההיסטורייה הזאת יש פאנים לכאן ולכאן."
    ואידך זיל גמור.

    • לגמרי גיורא. לגמרי לגמרי לגמרי. אין לי מושג ירוק עושה גם לי אולקוס. והמתרגמים שאני עורכת אותם מתחיליםמ גם הם לכתוב ככה, ואני מתה מתה מתה מזה.

      אבל לא צריך אלימות. צריך שמישהו ישקיע בזה כסף במערכת החינוך. רק מה? בממשלה שעומדת לקום, בקרוב נראה עוד שיעורי תלמוד וגמרא ולא שיעורי ספרות עברית. שיעורי "אזרחות עם נאמנות" במקום שיעורי ההעשרה ללשון.

  7. בקשר לילדים ונוער בעיניי הבעיה היא תרבות.
    ילדיי הם הדוגמא הטובה לכך. בני למד מראשית דרכו בחינוך דתי- חרדי והשפה שלו מצוינת, הוא משלב שפת קודש וחות ומלהטט בשפה כרצונו, אם כי לצערי הוא לא קורא מספיק.
    ביתי למדה בחינוך החילוני ושם רכשה את הקריאה רק בכתה ו' עקב שיטת לימוד מטופשת ושמה"השפה כמכלול" שגרמה להמוני ילדים לההתדרדר אל תהומות הדיסלקציה הקשה. להבדיל גם לי יש נטיה לאזורי הדסלקציה, אבל כילדה קראתי המון וגם לא למדתי את שיטת " השפה כמכלול" וכך ניצלתי מבעיתה של ביתי .
    כיום היא קוראת אך לא מתעמקת בספרות יפה ואנו חושדים שכל הקושי שחוותה גרם לה לטראומה.אבל לא רק..

    תוסיפי את העניין של להראות הכל בפרסומות , אז מי צריך לקרוא בכלל, קריאה מצריכה דמיון וכיום אין מה לדמיין. הכל מוגש בפלזמה המנצנצת.

    וכל השאר כבר כתוב בדברי הימים .

    גם מיכל ברגמן כתבה על דלותם של ספרי הילדים שזאת עוד מדרגה שמובילה לאן שאנו עומדים כיום.

    • מה אגיד אביטל, אז בהקשר למה שכתבתי לגיורא, ובהקשר למה שאת אומרת, אולי באמת עדיף עוד שיעורי תורה. לא יודעת איך להציל את השפה. מה שכן, חייבים עוד שיעורי ספרות עברית. חייבים. לא ייתכן שילדים לא יידעו מילים אלמנטריות כמו שרואים בסדרה של לונדון.

  8. תיכף נכנסת רונית.

    • אוי רונית קראתי עכשיו,אכן מרתק!!! ותגובה של מישהו אצלך הזכירה לי משהו שהיה בסרט של לונדון.

      והנה הברקה מהסרט הזה: מאיר שלו מחקה בחור רוסי ששמע באוטובןס. הלה מדבר בנייד ואומר: "דה, דה דה…. סבבה… דה דה…. סבבה." זו היתה כל השיחה שנערכה איזה עשר דקות: דה דה, סבבה. הורס לא?

  9. תגובתך גרמה לי אולקום רוחני

  10. נכחתי בהרצאה של צוקרמן במכללת עלמא לפני כמה חודשים. חלק מטיעוניו לא שכנעו אותי. הוא טוען, למשל, שה"ישראלית" מושפעת מיידיש יותר מאשר מהעברית המקראית. אני לא מבין יידיש, אבל יש לי תחושה שזה עורבא פרח. אפילו הסלנג של ה"ישראלית" שאוב – בחלקו – מהעברית המקראית. למשל: אני חולה עלייך ("כי חולת אהבה אני", שיר השירים) או יצא לנו מהאף ( מנדודי בני ישראל במדבר).

    והנה מאמר שבו התייחס שריד לצוקרמן:
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1050561.html

    • לשחר-מריו

      אותי דווקא צוקרמן שכנע. ובגדול. אני ממליצה לך ללמוד יידיש. הדוגמאות שנתת רק מחזקות את צוקרמן, כמו גם "לב שבור". אגב, היידיש מצויה בכל תחום לשוני בשפתנו, לא רק בביטויים. כדאי לך לקרוא את הספר "ישראלית שפה יפה".

    • לשחר-מריו

      אותי דווקא צוקרמן שכנע. ובגדול. אני ממליצה לך ללמוד יידיש. הדוגמאות שנתת רק מחזקות את צוקרמן, כמו גם "לב שבור". אגב, היידיש מצויה בכל תחום לשוני בשפתנו, לא רק בביטויים. כדאי לך לקרוא את הספר "ישראלית שפה יפה".

  11. יעל דברים חשובים.
    ויש עוד ביטויים מוזרים:

    "זה מרגיש לי…"

    "יש מצב"

  12. אם יורשה לי בעניין רחל איתן – רחל איתן היתה אחד הפרקוסורים של הרומאן הבנאלי והטריוויאלי בספרות העברית.חטאה היה כבד במיוחד משום שהיא כתבה רומאנים אלה (בעיקר'שידה ושידות' בלשון גבוהה ומשכילית כביכול,
    ואפילו מישנאית ('ברקיע החמישי')
    יתרונה היחיד' היה השימוש הנרחב באירוניה.החדרה זו של רומאן טריוויאלי
    במהלך שנות החמישים והשישים אל תוך הקורפוס הערכי היווה בעצפ את תחילת תהליך הדירדור של הרומאן הארצישראלי.
    תודה על תשומת הלב הזוטית לחוות דעתי הטרולית למחצה (חתום) הפרח שעל הגדר (לא מיגדר,גדר)

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל