לכתוב בשניים

 

פעם, בחזרה של הפילהרמונית, הביט המנצח בצ"לן הראשי, שישב עגום פנים כל שעת החזרה. "מה יש לך?" שאל המנצח הנודע. "למה פניך נפולות? אתה לא אוהב את הטמפו שלי? אתה לא אוהב את מוצרט?"

"זה לא זה," ענה הצ"לן הראשי, "אני לא אוהב מוזיקה."

 

את הבדיחה הזו קראתי אצל רחל איתן ב"שידה ושידות", בקטע שעוסק בקשיי מלאכת היצירה, ועוד יותר, כמה היא נעשית קשה כאשר עובדים סולו. אהובה של הגיבורה ברומן, שהוא צ"לן, מספר לה שכאשר הוא מנגן לבד הכאב הוא ענקי, כאשר הוא מנגן באנסמבל קטן הכאב נחלש, ורק כשהוא מנגן בפילהרמונית, עם כל התזמורת, הכאב נפסק לגמרי.

 

כן, זה כואב מאוד לכתוב לבד. עבודה של בדידות מזהירה. כל הכאב עלייך, כפי שכתבתי כאן.

 

יותר קל לכתוב בשניים, אבל זו תופעה נדירה מאוד, וגם לה יש צדדים לא קלים.

 

עברתי את החוויה הזו פעם אחת, כאשר חברתי נולי עומר ואני כתבנו רומן בשניים לפני ארבע שנים. הרומן בשני קולות, "יקירנט", פורסם ב-2007 בהמשכים ב-ynet במשך חודשיים.

 

כשכותבים בשניים אין מקום לתירוצים בנוסח "אה, בה, מה", "אין לי זמן", "אין לי כוח", "מחר אתחיל" וכו". השותף לכתיבה מחכה, ואת חייבת להראות תוצאות. כבר זה יתרון, בייחוד למי שמתקשה בכתיבה, נתקע הרבה ונוהג למשוך את הזמן.

 

מדי יום  קיבלתי מנולי את הקובץ שהיא כתבה באותו יום, וכתבתי את החלק שלי. וכך הלאה. בתוך שלושה חודשים סיימנו לכתוב את הרומן, וזה זמן שיא ללא ספק.

 

העובדה שיש מי שמדרבן אותך, מושך אותך, מוציא אותך מדיכאונות כתיבה, מ"שתיקת משוררים", ממחסום כתיבה, מאוד מסייעת לנפש בשעת הכתיבה.

 

בנוסף, ישנה האחריות לכותב השני, אז אין זמן להתפנקויות.

 

יתרון נוסף: הנשיאה בעול היא משותפת לכל אורך הדרך – בניית הרומן, תהליך הכתיבה, וגם הנשיאה בחרפה או בהצלחה בסוף הדרך. הכול עושים ביחד, ולכן הכאב שדיברתי עליו נחלש.

 

כשכותבים ביחד, רגעי הפאניקה בשעת הכתיבה נחלשים עד נעלמים. עוד יתרון.

 

מה הבעייתיות בכתיבה משותפת? מלחמות אגו בעיקר. לכן מעטים מאוד הסופרים שכותבים יחד. וכמו כן, העובדה שכתיבה היא בסופו של דבר מלאכה בודדה, ואין מנוס מכך.

 

על מאבקי כוח בכתיבה משותפת אפשר להתגבר אם דנים בכובד ראש על כל בעיה שצצה, ומנסים להנמיך אגו. תמיד יהיה את הצד שינסה למשוך חזק לצד שלו, וייתכן ששני סופרים לא יצליחו לעבור את זה. אני מניחה שייתכן שאצל נולי ואצלי זה עבד טוב יותר, היא מפני שאני סופרת מנוסה יותר וגם עורכת, ולכן נולי נעזרה בהצעות העריכה שנתתי לה. 

האם שני סופרים יכולים לכתוב ספר יחד? אני מאמינה שכן. יש לכך, כאמור, יתרונות רבים, כולל מגוון רעיונות רב יותר, פתרון בעיות יעיל יותר, וכאמור, נשיאה בעול והקטנת כאב ומחנק הכתיבה.

 

והכי חשוב: זו התנסות מרתקת, מרחיבת עולמות, מרחיבת מוח, מאתגרת מאוד מבחינה אנושית וספרותית, ואולי עוד יותר חשוב – מבחן מרתק ביחסי אנוש ובהקטנת האגו.

 

מכאן אפשר להוריד את הרומן: או בגרסה היותר קצרה שפורסמה בווי-נט, או במלואו.

http://www.notes.co.il/yael/

 

     * * *

 

ועכשיו עצות מעשיות לפרסום רומן בהמשכים באתר גדול ברשת.

 

איציק אביב שאל למי ולאן פונים. אז לטובת מי שמעוניין, להלן הנחיות כלליות. הערה  חשובה: כדי שהעסק יעבוד צריך להיות מאוד יצירתיים מול יצרני התוכן, ולא חשוב פחות, לנדנד.

 

אנחנו פנינו לכל יצרניות התוכן הגדולות ברשת: וואלה, נענע, תפוז, ווי-נט ואנרג"י. צריך להגיע לעורכי תוכן ראשיים. היינו במשא ומתן עם שתיים מהן, אחת בשלב מאוד מתקדם, בסוף זה התפוצץ, ונשארנו עם ויי-נט שמאוד התעניינו בדבר החדשני הזה. בעקבות משא ומתן סגרנו איתם חוזה.

 

אז נכון שבאתרים גדולים רוצים חומרים יותר קלילים, אין מה לעשות נגד זה. אז אם הרומן שלכם הוא יותר מהסוג הקליל והפופולרי, כמו מותחן או רומנטי, זה יעזור לכם למכור אותו.

 

במקרה שלנו, הרומן התמקד ביחסים, לכן שמחו מאוד לפרסם אותו בערוץ יחסים בווי-נט. לעורכת שם קוראים שרית פרקול, והיא מאוד פתוחה וחדשנית. ניתן לשלוח לה מייל מתוך הערוץ.

 

כמו שאמרתי, מאחר שזה תחום חדש, צריך להיות יצירתיים בכל נושא השיווק. לחשוב איפה ניתן לפרסם, לעניין את עורכי התוכן, להראות להם את הפוטנציאל שבזה.

 

ועוד הערה בעניין אתר לולו: איציק אביב העלה בפניי את עניין היפוך האותיות בעברית שנוצר שם כשמעלים טקסט עברי. אני יודעת שמואיז בן הראש הצליח להתגבר על התופעה הזו. אפשר לשלוח לו מייל מהאתר שלו ברשימות, ואני מניחה שהוא ישמח לענות על שאלות כי יש לו הרבה ניסיון בזה.