ומי שבכל זאת רוצה לפרסם? (לסיגל)

אינני יודעת כמה פעמים כתבתי את הדברים האלה בעבר, בטח כמה וכמה, רובם בבלוג הקודם שלי. אני מאמינה שעולם הדפוס יגיע לקיצו בעוד עשר-עשרים שנה, ועולם הרשת יירש אותו! גם לגבי ספרות. ומי שיש לו יותר ביצים ופחות דעות קדומות, יכול להיכנס לעולם הזה כבר עכשיו.

בעקבות סדרת הרשימות שלי על הוצאות במימון מחבר, שאלה אותי סיגל האם בכל זאת ישנה תקווה לכותבים בעולם הקשה והאכזרי של המו"לות.

אז תשובתי היא שכאשר מהפכת הרשת תביא לשינוי מוחלט בהרגלי הצריכה הספרותית שלנו (והיא תביא, נרצה או לא), היא גם תשנה לגמרי את שליטתם הצנטרליסטית של הוצאות הספרים. בעתיד, נראה בוודאי הרבה סופרים ידועים מפרסמים בעצמם ברשת, מעמידים אתר לספרם, ומוכרים אותו לכל דיכפין. כך יעקפו את שרשרת המזון הזו, שזוללת לנו רווחים וחיה על חשבוננו.

וכמובן, הדבר ייתן פתח לכל מי שרוצה לפרסם ספר לעשות זאת, בלי שום "מבחני כניסה." למעשה, העתיד כבר כאן, וישנם סופרים שמשתמשים בו כבר כמה שנים, אפילו בארץ (ראו יונה בחור, זיו קיטרו, קורינה הסופרת ומואיז בן הראש).

השיטה פשוטה, הוצאה עצמית ברשת. למשל באתר לולו:

http://www.lulu.com/

נכנסים, מקבלים הוראות כיצד להעלות את הספר שאתם רוצים להדפיס, משלמים, מעצבים וכו", מפרסמים ברשת, ומי שרוצה מזמין עותק, ואתם מדפיסים בלולו את כמות העותקים שאתם זקוקים לה. יש כאן גם חיסכון בנייר, לא פחות חשוב.

אני בטוחה שישנם עוד אתרים כאלה, של הוצאה עצמית ברשת, רק צריך לחפש. כדי לפרסם את הספר, רצוי לפתוח אתר, ולהתחיל לנסות לדחוף אותו בכל מיני דרכים, כגון לדבר עליו בפורומים ספרותיים ברשת, לנסות לעניין את האתרים הגדולים לאזכר אותו, לפרסם אותו ברשתות חברתיות, ועוד. כגודל הדמיון וההמצאה שלכם, גודל הצלחת השיווק ברשת.

דרך אחרת היא פשוט לפרסם פרקים בבלוג. אומנם לא תזכו לכסף, אבל לפחות תזכו לאיזו שהיא חשיפה, וגם זה לא מעט.

עוד דרך היא לנסות לעניין אתר גדול ברומן שלכם, ולנסות למכור להם אותו. נולי עומר ואני כבר פרצנו את הדרך לרומן-רשת, עם הרומן "יקירנט" שכתבנו יחד, ופורסם ב-ynet בהמשכים במשך חודשים בראשית 2007. בעקבותינו פרסמו שם עוד רומן רשת בהמשכים. אז גם זו אופציה, ואני מאמינה שבמהלך השנים התופעה הזו תתרבה באתרים הגדולים ברשת. היא גם מתגמלת כספית יפה את הכותבים, וגם מעשירה אתרים כאלה בתרבות אלטרנטיבית.

הרשת, מעצם היותה המקום הכי פלורליסטי שיש, הכי פתוח, הכי פורץ גבולות, היא המקום לחולל מהפכות ספרותיות כאלה. בלי קשר כרגע לאיכות הטקסטים שמעלים בדרך זו, אני מאמינה שיש בזה הרבה יופי וחירות.

 מדוע? כי החומר נמצא ברשת. ומי שרוצה יגיע אליו או סתם יזדמן אליו.

בכלל, בעיני, הרשת היא ההוצאה העצמית הכי חזקה ומשמעותית שיש, וכל יום מצטרפים אליה אנשים חדשים. מעצם היות הרשת פלורליסטית מטבעה, היא מבטלת מאליה את ההגדרות של "טוב" ו"רע", "איכותי", "לא איכותי". המסנן לקריאת יצירה אינו לקטורים ועורכים, אלא גולשים שמצביעים במקלדת. מה יותר הוגן מזה?

האם זה יביא למהפכה במושגי הערכים שלנו? לביטול מעמד העל של מתווכי וקומיסרי תרבות, כגון מבקרים, עורכים וכו"? בוודאי. האם זה טוב או רע? האם זה ירדד את התרבות או יעשיר אותה? קשה לדעת. אבל ממילא השינוי בוא יבוא, ובדרכו הוא כבר כאן. אם מערכת בחירות של אדם אחד נבנתה כולה ברשת (ראו מקרה ברק אובמה), מי יודע איזו מהפכה ספרותית תביא הרשת?