כמה הסברים על שוק הספרים

הרשימה מתייחסת רק סיפורת, לא לשירה

לפני כעשרים שנה, כשיצא ספרי הראשון, יצאו פחות מ-300 כותרים בשנה. ספרִי עמד מעל לחצי שנה בשולחן הראשי בחנויות הספרים, ובחלק מהחנויות אף עמד כמה חודשים בחלון הראווה. כעבור שנתיים, חברתי הוציאה ספר, ואז כבר יצאו 500 כותרים לשנה. כעבור שנתיים נוספות יצא ספרִי השני, ואז כבר יצאו 700 כותרים לשנה, וספרִי היה רק שלושה חודשים בחנויות לפני שהוחזר למפיץ.

דבר דומה קרה בעיתונות. בעוד שבספרי הראשון היו כ-25 ביקורות, כולל במקומונים הכי זעירים, וכן ארבע ראיונות בעיתונות, בספרי השני והלאה זה כבר ירד לרבע מזה, פשוט, כי כמה עיתונים כבר נסגרו, במשך הזמן נסגרו או צומצמו מוספי הספרות, וכו'.

לפני כ-12 שנים התחלתי לעבוד בהוצאות לאור. התחלתי באחת ההוצאות הידועות בתחום "מימון על ידי מחבר". רק ההוצאה הזו הוציאה לפחות 6-7 כותרים בחודש (ז"א, כמאה בשנה), רובם המכריע במימון המחברים. גם הספרים הללו, שלצערי רובם המכריע היו גרפומניה צרופה (הרי ערכתי אותם, אני יודעת), זכו להפצה ושהו בחנויות בדיוק כמו הספרים מההוצאות הרגילות, שחלקם ספרים איכותיים בהחלט. הם ישבו על המדף ליד ספרים של סופרים קנוניים. מבחינת שוק הספרים, היתרבות ההוצאות במימון מחבר, הוסיפה לאינפלציה בכותרים בשוק המקור.

במקביל, יוצאים כל הזמן המוני כותרים מתורגמים, רובם די זבליים (גם אותם אני מכירה אישית, שהרי ערכתי רבים מהם), וגם הם מעמיסים על שוק הספרים הזעיר, שרק הולך ומתפוצץ מספרים.

הוצאות הספרים נתנו את אותם התמלוגים שהם נותנים היום, גם לפני עשרים, שלושים, ארבעים שנה וכו'. אלא שאז גם מכרו יותר, כי שוק הספרים לא היה רווי כל כך. אבל מאז שיש כל כך הרבה ספרים בשוק, עד שהחנויות נאלצות למכור ארבע במאה כדי שמישהו יקנה, לא פלא שנוצרת איזה בחילה קלה מספרים. יציאת ספר כבר אינה חג קטן לספרות, אלא עוד מוצר באלפי מוצרים (כותרים) שעומסים על המדפים המתפוצצים לעייפה. ואז, לא פלא שמוכרים ארבע במאה, או שני בחינם, ומאלצים סופרים להיכנס למבצעים משפילים. הרי יש כך כל הרבה סחורה, ולא הרבה קונים. ההיצג גדול בהרבה מהביקוש.

אבל צריך להבין, שגם אם תשונה השיטה מעט יותר לטובת הסופרים, גם אז רובנו לא נרוויח כמעט, כי כך היה תמיד. רוב הסופרים בקושי מוכרים מהדורה, "ברי המזל" מוכרים כמה אלפים (כיום, 5000 עותקים כבר נקראים "רב מכר", בשעה שלפני עשרים שנה, אם לא נגעת ב-20.000 עותק, לא זכית לתואר המפוקפק "רב מכר"), ורק המעטים שבמעטים מוכרים כמה עשרות אלפים.

כן, אני זוכרת את הימים שמאיר שלו מכר 100.000 מ"רומן רוסי". ועוז כמובן, שמכר יפה, וזכה לפיכך למשכורת חודשית, כי בהוצאה ידעו שהוא מוכר. ונכון, היתה עירית לינור שמכרה 150.000 על ספרה הראשון. ורמי אורן, כמובן. ועוד כמה. מעטים. ממש מעטים. והם לא מהווים דוגמה לשום דבר. או שהם סופרים קלי משקל שכותבים ספרות פופולרית, או שמסיבה שקשה להבין הם הצליחו להתחבב על הציבור.

אצל הרוב זה לא ככה, והאמת, זה גם לא קשור לאיכות. ככה זה. זה שוק זעיר, ובשוק כזה, אם מישהו מוכר 5000 עותקים הוא מרגיש ששיחק אותה. אבל מתמלוגים על 5000 עותקים, גם על 10.000, גם אם יכופפו חוקים לטובתנו וייתנו לנו קצת יותר, אי אפשר יהיה להתפרנס.

אביא את הדוגמה של פול אוסטר. הוא נחשב סופר איכותי, ולכן אינו מוכר יותר מכמה מיליונים בודדים. בקנה מידה אמריקאי, זה לא "רב מכר" מי יודע מה. הוא לא הרלן קובן, ומיליונר הוא לא היה ולא יהיה. אבל לחיות טוב הוא יכול, כי הוא מוכר 2-3 מיליון עותקים מכותר שלו.

המקבילה שלו בארצנו היא סופר שנחשב איכותי, שמוכר 10.000 עותקים נניח. מזה, אי אפשר להתפרנס, וגם לפני עשרים שנה, לפני בוא המבצעים המשפילים של הארבע במאה, אי אפשר היה להתפרנס. דיברנו השבוע על קסטל בלום, אז ברור שאם היא היתה כותבת באנגלית וחיה באמריקה, היא היתה מוכרת כמו אוסטר וחיה בסדר. אבל בשוק הזעיר שלנו, אין ולא היו ולא יהיו הפריבילגיות האלה לרוב רובם של הסופרים – נחשבים או לא, מוכשרים או לא, קנוניים או לא, מוערכים או לא.

לגבי הציפיות המוגזמות מהוצאות הספרים. הוצאות ספרים הן מוסד עם כוונות רווח, לא מוסד גמילות חסדים. הן רוצות להרוויח. היו שכתבו כאן שעל ההוצאות להעביר 50% מהתמלוגים לסופר. ציפיות כאלה אינן ריאליות, כי הוצאות הספרים מממנות את עלות ההוצאה לאור, את העריכה, העיצוב, היחצנ"ות ויתר המרכיבים הקשורים בהוצאה לאור של ספר. אתם רוצים חמישים אחוז מהרווחים? יגידו לכם בהוצאה להשתתף גם בהוצאות הללו שמניתי. הן עולות כסף, אתם יודעים. אתם רוצים שיוציאו לכם ספר? יש עורך ולקטור ומעצב ויחצ"ן ומחסנאי ומזכירה וטלפנית והדפסה וכריכה ועוד ועוד, שצריך לשלם עליהם כסף, יו נו.

אז על מה עוד הולכות ההוצאות הכספיות? כמובן, המפיץ, העושק הגדול של עסקי הספרים. אבל ממילא, מפיצים היו תמיד, ותמיד שולם להם הרבה, ולכן ממילא, תמיד בקושי ראה הסופר ברכה כספית מעמלו. כן, רוב הכסף הולך למפיץ ולחנויות, ומהרווח ברוטו ההוצאה מקזזת את הוצאותיה, וגם היא רוצה להרוויח, ומה יישאר אם כך לסופר הממוצע שמוכר אלפים בודדים, גג? מעט, מעט מאוד. וכך היה גם בעבר. המבצעים המשפילים שאנו נאלצים היום להסכים להם, לא נגסו הרבה בתמלוגים, כי ממילא, גם לפני כן, בעבר הרחוק יותר, לא היו הרבה תמלוגים. שוק זעיר, יו נו. אולי נולדנו בארץ הלא נכונה… אולי חבל שסופר עברי לא יכול לרדת לאמריקה, כי השפה אינה שפתו. מה שנשאר לנו זה רק לחלום על להיות סופר בארץ גדולה עם שוק ספרים גדול, שיכול להתפרנס מזה.

ואולי לא נצטרך לחלום הרבה. אולי. כבר שנים אני מדברת על בואו של הספר האלקטרוני, או של הספר הדיגיטלי. עם התאזרחותו של האיי-פד ושל הספר האלקטרוני, ברור שהשוק יעבור תוך שנים אחדות למהדורת ספר וירטואלי, פשוט כי אלה פני המציאות, והיא משתנה במהירות.

עם ביטולו של הספר המודפס, יבוטלו למעשה רוב ההוצאות הנלוות וכל העלוקות המושלות בעסק ועושקות אותנו. לא צריך יותר נייר, לא צריך בית דפוס, לא צריך כורך, לא צריך עלויות מחסנים ומחסנאים ונהגים ומי יודע מה עוד, והעיקר: לא צריך יותר חנויות ספרים ומפיצים!!! שהעלוקות האלה ימצאו מקצוע אחר למצוץ ממנו.

כבר היום ההוצאות לאור מוכרות ספרים דיגיטליים. מתקשרים אליהן, והן מדפיסות במיוחד עבורכם עותק מכותר שאתם מעוניינים בו. כרגע, הן עושות זאת רק לגבי כותרים שאזלו. בעוד שנים ספורות, זו בוודאי תהיה השיטה. במקום להדפיס המון עותקים מיותרים שאחר כך עלולים להסריח במחסן של המפיץ, ובמקום למלא חנויות ספרים – מזמינים ספר באינטרנט והוא יודפס עבורכם במיוחד. זה חוסך לפחות את עלויות ההפצה ורווח החנויות.

אבל זה רק שלב ביניים. בעוד עשור ברור לחלוטין שההוצאות יצטרכו למצוא דרך לשווק את הספרים ישירות לתוך האייפדים או הספרים האלקטרוניים. וחסל סדר נייר והדפסות ושטויות. אגב, מי שכבר עושה זאת הוא רמי אורן, שמוכר את ספריו באתר של הספרים האלקטרוניים. והוא היחיד כמעט. (גם אני הצטרפתי לשם לאחרונה עם ספר שזכויותיו חזרו אלי.)

ברגע שבו יבוטלו כל ההוצאות העלוקתיות האלה, מלוא הרווח יישאר בידי ההוצאה, ואז היא תוכל להתחלק עם הסופר בצורה יותר הוגנת. חנויות ספרים יהיו פאסה, מפיצים, פאסה. תרצו ספר? תיכנסו ברשת לחנות הספרים הווירטואליים של ההוצאה, ותרכשו אותו לאיי-פד. שלא לדבר על כך שגם הקונים ייהנו מכך, כי מחיר הספרים יירד. ואז גם לא ייאלצו לעשות מבצעים משפילים של ארבעה במאה, שעל מעט הרווח שמגיע מהם מתנפלים העושקים: ההוצאות, החנויות, המפיצים…

לכן, האמת, תקוותנו אינה איזה חוק שיחוקקו או לא יחוקקו לטובת סופרים, כי תבינו שגם בעבר, לפני שנפלו עלינו הצרות האלה, בקושי הרווחנו, כי רובנו מוכרים מעט, ז"א, כמה אלפים, גג. תקוותנו הקטנה היא בכך שייעלמו העושקים בדרך הטבע עם כניסתו הסופית של הספר האלקטרוני לשוק. אז יתפנה מעט יותר רווח גם עבורנו.

ושוב, תזכרו חברים, גם אלה בעלי התקוות הגדולות: גם אז, וגם אם יתפנה יותר רווח לטובת הסופרים עקב היעלמותם הטבעית של העושקים הנ"ל – גם אז נרוויח מעט ולא כדי קיום. תמיד נצטרך לעבוד. ותמשיכו לחלום על אמריקה. אולי פעם העברית תהיה שפת העולם המודרני החדש והאמיץ…