בננות - בלוגים / / הספרים המכוננים של חיי
יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

הספרים המכוננים של חיי

 

 

 

לקחתי בשתי ידיים את ההצעה המרנינה של לי המקסימה, להכין רשימת ספרים מכוננים בכל תקופה שלי בחיים. זו היתה פשוט משימה מענגת, נהדרת ומרגשת. אהבתי הרבה ספרים, ואינני יכולה להכין את רשימת "עשרת הנבחרים", אבל רשימת הספרים המכוננים בכל תקופה בחיים, זה כן. אני מזמינה את כולם לשתף אותנו ברשימה כזו.

 

 

פינוקיו  של קרלו קולודי – זה היה הספר הראשון שקראתי בשטף, והבנתי שזהו, תפסתי את הקריאה. זה היה בהתחלת כיתה גימל. מאז נעשיתי תולעת ספרים שרוטה ביותר. אהבתי אותו בגלל הדמות שמשקרת, ובגלל שאני הייתי שקרנית לא קטנה. ובגלל היחסים המופלאים בין פינוקיו ואביו ג'פטו, שהזכירו לי את אהבת אבי אלי. הרבה אפלה יש בספר הזה, אבל גם הרבה חמלה ואהבה.

 

 

אורה הכפולה של אריך קסטנר – לא יודעת למה, אבל זה אחד הספרים המכוננים של ילדותי וחיי גם יחד. קראתי אותו בילדות, ועד היום אני קוראת אותו אחת לכמה שנים. מה כל כך מושך אותי בסיפור התאומות? לא יודעת, אבל זה מכשף ומתוק גם יחד.

 

 

מטמורפוזה של קפקא – הייתי בת 12 כשאחותי שולמית, שהייתה "החונכת" הספרותית שלי ללא ספק (זה מה שטוב באחים גדולים, הם "מושכים" אותך אליהם ומעשירים אותך), קנתה לי. זה עשה לי שוק. אני מניחה שכנערה בגיל ההתבגרות, שעוברת שינויים פיזיים בדיוק הגיל הזה, ומרגיש כמו עליסה בארץ הפלאות, נקל היה עלי להזדהות עם תחושותיו של גריגור סמסא כשקם בוקר אחד והוא שונה בתכלית, כמו נערה שקמה בבוקר ומגלה שקיבלה וסת, שומו שמיים, ונגעלת מעצמה.

 

 

שידה ושידות של רחל איתן – הייתי בת 13 כשהספר ראה אור, והתחלתי להעריץ את איתן. קראתי את הספר עשרות פעמים, בחיי, ואני יודעת לדקלם ממנו. שפתה המיוחדת והעשירה,ההומור האירוני הדק ואזמל המנתחים הפסיכולוגי שלה, גרמו לי להרגיש שאני רוצה לכתוב כמוה. ובאמת עשיתי את זה, בפלגיאט חביב, בגיל 14. 

 

 

חרש הלבבות של בוריס ויאן – קראתי אותו בבום הקריאה מיד לאחר השירות הצבאי שהרדים לי את המוח. הסוריאליזם של ויאן נשאר איתי הרבה אחרי שהפסקתי להתלהב מהסוריאליזם של הדרום אמריקנים. הספר הזה יפה ויקר לי גם היום, וכתמיד הוא עושה לי "פיצוץ מוח".

 

 

למעלה במונטיפר של עמליה כהנא כרמון – הייתי אז בסדנה של עמליה בבית אריאלה, אז כמובן שרצתי לקרוא את ספריה. הם פתחו בפני עולם רגשי ומילולי שלא הכרתי קודם בספרות העברית. באותה שנה שלמדתי אצלה יצא הספר הזה, והוא פשוט הפיל אותי מהרגליים. עד היום היא בעיני הסופרת הישראלית הכי גדולה, מבין כל הסופרים והסופרות בארץ הזו. 

 

 

הר הקסמים של תומס מאן – הייתי בת שלושים ומשהו כשגיליתי את הסופרים הגרמנים והתאהבתי בהם, ובתומס מאן בראשם. הזדהיתי נורא עם הספר הזה, וכתיבתו היפיפייה של מאן הילכה עלי קסם. היו שם פסקאות שלמות שהעתקתי ותליתי ליד המחשב, אולי "אדבק" ממנו במשהו.

 

עין החתול של מרגרט אטווד – אל אטווד הגעתי ממש, לעומק, רק בשנות התשעים. בשנות השמונים קראתי את "מעשה שפחה", ספר מד"בי יפה, אבל ללא הגדולה של ספריה לאחר מכן. את "עין החתול", הכי אוטוביוגרפי שלה, קראתי בנשימה עצורה, ממש ככה, ומצאתי את עצמי כמעט בכל עמוד.

 

מוזיקת המקרה של פול אוסטר – עוד ספר שהימם אותי נפשית ושכלית כאשר קראתי אותו. לא יצא לי מאז לקרוא שוב, מעניין מה אחשוב עליו היום. 

העין הכי כחולה של טוני מוריסון – זה הספר שלה שאני הכי אוהבת, עד היום, למרות שגם האחרים הורסים אותי. ענקית היא.

 

אלה תולדות של אלזה מורנטה – קראתי אותו מיד כשראה אור, ועד היום הוא הספר הראשון ברשימת הספרים הכי מכוננים של חיי. פרוזה ענקית לדעתי.

 

 רוזי קארפ של מארי נידאיי – הספר הזה, שראה אור בעברית ב-2006, בתקופה שכבר חזרתי לביקורת, לא עוזב אותי עד היום. וכמה קשה היום להחזיק אותי בקריאה. אז אם כבר יש ספר שעושה לי את זה, יש בו הרבה ללא ספק. נידאיי פשוט עושה לי את זה: מכשפת בפרוזה סמיכה ואפלה.

 

ובדיוק עכשיו אני קוראת ספר שאני נורא נהנית ממנו, "ארץ פלאות קשוחה וסוף העולם" של הרוקי מורקמי. לא יודעת אם הוא יישאר בי, אבל כרגע אני נהנית מכל רגע, למרות שזהו ספר ישן שלו. 

בקיצור, יש עוד ספרים שאהבתי, ואולי שכחתי, אבל בסקירה מהירה במוחי זה מה שיצא, אז בטח יש לזה משמעות, ובטח שעל פי מורקמי…

 

 

 

9 תגובות

  1. איזו זריזה וכתבת מקסים!
    גם אני לגבי אורה הכפולה, המטמורפוזה ושידה ושידות (אבל אחרי שאהבתי אותו נורא בנעורי, עכשיו אני לא זוכרת כלום…)
    ואני מתה על מורקמי, לא הכנסתי את "קפקא על החוף" לרשימה שלי כי אני מכירה אותו פחות זמן יחסית, אבל אחר כך קצת הצטערתי.

    • יעל ישראל

      גם לי מורקמי די חדש. לא מכירה אותו מספיק. אבל הוא מאוד עושה חשק.

  2. הו, פשוט תענוג הרשימות הללו.
    מעניין ש"מוסיקת המקרה" הוא אחד הספרים הבודדים של אוסטר שלא הצלחתי לקרוא. הייתה תקופה שמאד אהבתי אותו, ואם הייתי צריכה לבחור אחד משלו הייתי בוחרת בטח את "לוויתן".
    גם את, כמו לי עוררת בי סקרנות לקרוא את אלה שלא קראתי..

  3. אורה הכפולה- הספר שעיצב את השקפת חיי האשלייתית, וגם את השקפת חיי המפוקחת… ספר גדול, אחד הקליברים של ילדותי, ביחד עם דנידין, כיפה אדומה והנזל וגרטל.

    ואחכ" הרשימה ארוכה ארוכה וארוכה
    תודה יעל. שווה להרחיב כאן איזשהו פרוייקט על זה..
    איריס

  4. עדי בן זקן

    כבר כתבתי ללי שזהו רעיון מקסים בעיניי. ד לקרוא את הרשימה שלה, וכמובן שאני נהנית לקרוא גם את הרשימה שלך. אני מרגישה שאפשר ללמוד הרבה מאד על האדם דרך הספרים האהובים עליו, וזוהי באמת חשיפה נוגעת ללב.
    תודה יעל.

  5. סבינה מסג

    כמה מעניין! וכמה שונה תהיה הרשימה שלי אם אעשה אחת!

  6. רשימה נהדרת! את הספרים שלא קראתי סימנתי עכשיו לעצמי. בתקווה שיהיה לי זמן אליהם מתישהו. (-:
    בקרוב, הרשימה שלי…

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל