כשנתן זך היה בן שלוש

אני מארחת את בת אחי, ק', שלדעתי כותבת הורס מצחוק, אבל מסרבת לפתוח בלוג, למרות שאני מנסה לשכנע אותה כבר שנים. הנה רשימה שלה. אולי עכשיו היא תואיל לפתוח בלוג.  

כשנתן זך היה בן שלוש
אתמול עדי חוזר מהעבודה בשמונה, ממהר להגיע הביתה. ליד המעלית הוא מוצא את עקיבא, השכן מהקומה הראשונה, עומד חיוור ושחוח.

עדי, בהיותו פולני מנומס כדבעי, אומר: "שלום עקיבא, הכול בסדר?" ועקיבא הפנסיונר הטרחן עונה: "לא, ממש לא בסדר, בוא תתקרב אלי, אני אספר לך."

 

הפולני המנומס שלי התבאס והבין שעכשיו תתחיל שיחה של שעה, אבל מכוח הנימוס התקרב.

 

ואז עקיבא הפיל את הפצצה: "יש לי אישה משוגעת. משוגעת משוגעת, ולא אני אומר, אלא בעלי מקצוע. היא חושבת שאני בוגד בה ועוקבת אחרי! פעם היא כבר חשבה שיש לי רומן עם מדלן, השכנה ממול, וצרחה וכתבה לה מכתבי נאצה ועשתה בלגאן בבניין.

 

"פעם אחרת היא הגישה תלונה במשטרה שאני מכה אותה והוציאו לי צו הרחקה לשבוע… ושלא תחשוב שהיא בכתה בבית בזמן שאני ישנתי אצל הבת, היא בילתה כל השבוע!

 

"ועכשיו היא חושבת שאני בוגד בה עם משהי אחרת מהשכונה, ואפילו עקבה אחרי למכולת. ואני 40 שנה איתה ולא בגדתי מעולם. אני נשבע לך! אני לא מבין למה אני לא קם ועוזב, אבל אם אעזוב נצטרך להתחלק ברכוש, וזה לא יהיה כדאי כלכלית לשנינו. טוב יאללה, אני אעלה הביתה, לילה טוב."

 

אחרי שהתגלגלתי מצחוק ואמרתי לעדי: "אני במקומו הייתי שמחה שאשתו עוד חושבת שמישהי אחרת מסוגלת להתלהב ממנו ובכלל שזה מזיז לה משהו", וגם "אולי אם השמנה הזו תרוץ אחריו בשדרה היא תוריד כמה קילוגרמים", וגם "ברור שהיא חגגה בטירוף, הוא לא מבין שהיא עושה את זה כדי שיפסיק לטרחן אותה וייצא לה מהחיים?", וגם "40 שנה לא בגד בה, איזה אידיוט, תנחומי. שילך לשכב על מסילת רכבת," ואחרי עוד כמה הלצות בנושא – התחלתי לחשוב ברצינות.

 

 

כמעט בכל משפחה שאני מכירה שבה בני הזוג עדיין חיים יחד – לא משנה מאיזה מעמד, רמת השכלה, תכונות אופי

וכאלה – אחרי אינספור שנות נישואים תמיד הגבר וילדיו יאמרו שהאישה משוגעת ומטורפת, ותמיד האישה והילדים יאמרו שהגבר רכיכה ולא מסוגל להתנהל בעצמו.

 

מסקנה ראשונה: תמיד מתחבאים מאחורי השיקול הכלכלי, זה הכי נוח. הרי כולנו בעצם בעלי נכסים כמו אהוד ברק ומחושבים כמו סטנלי פישר. יחידה כלכלית מנצחת, לא מפרקים!

 

בסריקה נרחבת לא הצלחתי למצוא מודל אחד של משפחה שבה לא עברו הנוגעים בדבר לטונים גבוהים אחרי 10 דקות (מקסימום) של שהייה יחד.

 

מסקנה שנייה: אפס סבלנות. זה מה שמאפיין את המשפחה המודרנית.

 

מסדר יומם של בני זוג:

"את מוכנה להפסיק לגעת לעצמך בשיער ככה?"

"אתה לא יכול ללבוש חולצה נורמלית כשאנחנו יוצאים?"

"למה אתה תמיד מאחר? אי אפשר לסמוך עליך בשיט!"

"תקשיבי לי! את לא מקשיבה למה שאני מסביר לך: נוסעים ישר, פונים צפונה בקרליבך, ימינה ברוטשילד."

"אתה מוכן להסביר נורמלי? מה צפונה? אין לי מצפן… מאיפה לי לדעת איפה הצפון עכשיו? עד שאתה מסביר כבר עברתי את קרליבך פעמיים."

"למה דפקת את המחשב עוד פעם?" "למה אתה תמיד מוריד נעליים בסלון? קצת התחשבות…"

 

 

מסדר יומם של ילדים והורים:

"אמא/אבא יש לך ריח מסריח מהפה, לכ/י לצחצח שיניים."

"כל פעם שמבקשים הסבר על משהו, אתה חייב להתחיל להסביר מימי הבריאה, יאללה CUT TO THE CHASE."

"קח את הצלחת שלך למדיח."

"נמאס לי להיות שק החבטות שלך."

"אני לא הכושית הקטנה שלך."

"דברי יפה, אני אבא שלך, לא שמעת על כיבוד הורים??? אצלי בבית כבר היו מעיפים אותך קיבינימט."

"הפלצתם? איכס, מסריח פה…."

 

והרי ידוע שבתחילת קשר, לבושם של איב סאן לורן ולפלוץ יש את אותו הריח. בכלל, האם ידעתם שמהנדסי ריחות של בשמים מבססים את מיטב הניחוחות שלהם על אוכל רקוב מהמעי של זוגות מאוהבים?

 

ואגב, תזכרי שחשבת שלבן זוג שלך, שהיום מתהלך בתחתונים קרועים וחולצות מהוהות לחתונה של הבת דודה, יש חוש אופנה שלא נופל משל טום פורד בקולקציה לגוצ'י, וכשאיחר לדייט הראשון אמרת לעצמך, "מהמם איך שהוא לא דופק חשבון לאף אחד!'"

 

ותינוק שנולד? אתה מנגב לו את התוכעס עם היד, כי הלוא אין דבר יותר נעים למגע מקקי רך בצבע ירוק. ואם יצייר על הקיר קשקוש, אתה ישר תחשוב שג'ייסון פולוק ביקר אצלך ונתן ליצירתיות שלו דרור – הרי ככה זה עם אמנים בנפש. ומה עם לנשק את הילד לפני שצחצחת שיניים בבוקר? עוד לא שמעתי את הילד שצעק ,'יא מסריחה, תשטפי את הפה לפני שאת נושפת עלי!'

 

מסקנה שלישית: כנראה שנתן זך כתב את "לא טוב היות האדם לבדו" בתקופת הרווקות, אחרי שהתייתם מהוריו בגיל 3 כשהיה בן יחיד….