הילדה נעלמה! הילדה נעלמה!

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

ועוד זיכרון ילדות:

"ווי-וַאמוֹ, ווי-ואמו," צווחה סבתא שלי, ביבי, איזו צווחת אימה בפרסית, כשראתה שאין יעל. יעל נעלמה. ואימא שלי, כך סיפרו לי, באה מהר, וראתה את הדלת שסבתה שלי השאירה פתוחה, לא בכוונה, פשוט שכחה. ומי נעלם מהבית? יעל. ואימא שלי התחילה לצעוק שנעלמתי. ברחתי מהבית.

הייתי אז רק בת שלוש. את הזיכרון הזה אני זוכרת רק מיד שנייה. מרוב שסיפרו לי אותו מגיל צעיר, יש לי זיכרון כזה בראש, אבל ברור לי שהוא נוצר כתוצאה מכך שסיפרו לי אותו, ולא מפני שאני זוכרת אותו באמת.

אבל האם זה משנה? כנראה שלא. בעיני, אני ממש רואה את מה שקרה בעיני רוחי.

ואז, אמי, אבי, אחי ואחיותיי, כולל סבתא ביבי, רצו למטה לחפש אותי. הם טוענים שמצאו או בגינת הבית.

"למה ירדת למטה?" צעקו עליי.

"רק הלכתי לקטוף פרח," כך סיפרו לי שעניתי בטון מבויש.

אחרי התקף הלב שקיבלו כולם במשפחה –  כאשר כבר נמצאתי, והעלו אותי למעלה, ובטח קצת נזפו – כולם נרגעו. חוץ מאימא שלי שהמשיכה  לכעוס על סבתא ביבי הסנילית, ששכחה לסגור את דלת הכניסה כשחזרה מבית כנסת.

ואת ה"רק רציתי לקטוף פרח" הזה לקחתי איתי כל השנים כזיכרון של עצמאות. רק בת שלוש ויורדת למטה לבד לגינה, כי ראיתי מלמעלה פרח שרציתי לקטוף.

ונכון שכמעט כל ילד שיראה דלת פתוחה פשוט ייצא, כי אין טבעי מזה – ובכל זאת תמיד ראיתי בצעד הזה שלי גילוי של עצמאות ובעיטה במשפחה היותר מדי שומרת שלי, שבה שמרו על כולם בצמר גפן, ולמטה ברור שאסור היה לרדת לבד.

לימים, בטיפול פסיכולוגי בגיל 26, ביקשה ממני הפסיכולוגית להביא זיכרון ילדות משמעותי, כדי שננתח אותו. הבאתי את הזיכרון הזה. אמרתי לה שאני לא בטוחה שאני זוכרת אותו מיד ראשונה, אלא ממה שסיפרו לי, אבל היא אמרה שזה לא משנה, מה שחשוב הוא שהזיכרון הזה של צעד עצמאי ראשון בעולם הוא זה שנחרת בי, הוא זה שכנראה הנחה אותי במהלך חיי.