יעל ישראל עושה אהבה
  • יעל ישראל

    סופרת, עורכת ספרים, מבקרת ספרות וקולנוע, מנחת סדנאות כתיבה, מייסדת ומנהלת את "בננות בלוגס". זוכת פרס אס"י של איגוד סופרי ישראל לשנת 2009 על הרומן "אני ואימא בבית המשוגעות"

קדוס

 

 

Normal
0

false
false
false

MicrosoftInternetExplorer4

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}

התבקשתי לכתוב זיכרון ילדות לאסופה לילדים שנערכת בימים אלה. זה ישר יצא מתוכי, ומיד שלחתי אותו. ואז התחילו לצאת עוד ועוד זיכרונות, חלקם כאלה שסופרו לי. הנה אחד מהם:

 

הייתי בת שנתיים לפי דברי אימי. בימי חמישי אימי היתה מכינה סלט מיונז. היה לה תפריט קבוע לכל אחד מימי השבוע, שעליו היא שמרה באדיקות במשך שנים.

 

ביום ראשון אצבעות דג פילה, ביום שני מרק עוף עם פולקעלעך, ביום שלישי עגבניות עם ביצים, ביום רביעי תבשיל של פַּאזי (תרד) עם גבינה, וביום חמישי סלט המיונז הקבוע. בטח למדה אותו מאחד המתכונים בעיתונות לעקרת הבית של עידן הצנע.

 

ואני לא אהבתי אותו. בעיקר שנאתי את המיונז שעטף בשכבה שמנונית את הירקות. אני זוכרת שבמשך כל שנות ילדותי אימי נאלצה להשאיר עבורי את הירקות מהסלט, בנפרד: גזר בנפרד, תפוחי אדמה בנפרד, אפונה בנפרד וכו'. רק ככה הסכמתי לאכול אותם.

 

אבל הסידור הזה של החלוקה למרכיבים התחיל באותו יום, בגיל שנתיים, שבו הטבעתי מילה שנשמרה שנים בלקסיקון המשפחתי.

 

אימי עמדה במטבח והכינה את הסלט, ואני נכנסתי למטבח, ולדבריה ביקשתי קדוס. היא לא הבינה מה אני רוצה, והמשיכה במעשיה. ואני ממשיכה: "רוצה קדוס." משלא נעניתי, התחלתי לצווח: "קדוס, קדוס!"

 

אימי ניסתה להציע לי כל מיני דברים: לחם, עגבנייה, תפוח, ואני, כלום. ממשיכה עם ה"קדוס, קדוס" שלי. אז היא התחילה להציע לי מרכיבים מסלט המיונז. הגזר לא עזר. המשכתי עם ה"קדוס". כנ"ל עם האפונה. רק כשהיא נתנה לי פיסת תפוח אדמה צהבהב ונוקשה נרגעתי. לקחתי אותו בשמחה ושמתי בפה בהנאה גדולה, ולדברי אמי הפטרתי בסיפוק "קדוס", כאילו גיליתי את אמריקה. 

 

מניין הגעתי מתפוח אדמה לקדוס? לא ידוע. אפילו הצליל לא דומה. אבל מאז קראו אצלנו בבית לתפוח אדמה קדוס. "רוצה קדוס עם ביצים?" "רוצה חביתה עם קדוס?" "רוצה קדוס ממולאים?"

 

לאחרונה פתאום נזכרתי בזה, ובא לי להגיד למישהו, "רוצה קדוס עם ביצה!"

 

8 תגובות

  1. יש לי הצעה למילה קדוס. זה מזכיר קידוש. האם אכלתם בערב שבת תפוחי אדמה לאחר הקידוש?
    הוריי השגיחו על בני מגיל אפס. אבי היה דוחק בו לאכול דברים מסוימים, ואמי הייתה אומרת לו בשפתה, הנח לו, ובני העתיק את המילה עם שיבוש גדול כביטוי ל"לא רוצה|" הוא היה בן שנתיים, והרבה זמן לא הבנו מאיפה הוא המציא את אותה מילה
    ("אפה" לצורך העניין).

    • לא, לא אכלנו תפוחי אדמה בקידוש. אבל חשבתי שאולי זה קצת מזכיר את המילה פטטס, תפוחי אדמה בלאדינו. אולי מזה הגיע השיבוש. למרות שגם כאן המרחק גדול.

      טיפלתי פעם כמה ימים בילד אמריקאי, שכל הזמן צווח "מור", "מור" ולא הבנתי מה מור. נתתי לו לחם, לא רצה, עוגה – לא רצה. כנ"ל שוקולד שמאוד אהב.

      ואז אביו הסביר לי שהוא קורא לחלב "מור". כי שאלו אותו תמיד
      do you want more milk.

  2. פוסט נפלא!

  3. עילי קורא לשמיכת החוטים הפרומה שלו דלע. איך הגיע לזה? להשם הפתרונים.

    עד היום אנחנו מדברים על הדלע שלו, שתסחב איתו עד כיתה א'? לא ברור.

    שבת- שלום.

  4. מקסים יעל

    (אני קראתי "קדוש" בשיבוש של ס (כמו הליפסוס של עוזי ברעם:)

    וחוץ מזה נראה לי שלתפוח אדמה ירושלמי בקלות יכולים לקרוא קדוס יען הגיע מאל-קודס 🙂

  5. איריס אליה

    יעלתי, זה בדיוק מה שקרה לי אתמול עם איתני, אוריה המציא פועל, "לצ'קלף", לא ממש ברור המקור, אבל זה קשור ל"לשקר" ו"לבלף", והפועל הזה לגמרי חילחל לבית, ואתמול איתני אמר את זה לחבר שלו, משהו כמו "אל תצ'קלף אותי" והייתי בטוחה שהחבר לא יידע על מה הוא מדבר… אבל הוא דווקא הבין והחזיר לו, "אני לא מצ'קלף אותך!!!!"
    ועכשיו אני סקרנית לגבי הקטע ששלחת….
    נשיקות, יעלה, ושבת שלום.

  6. יעל, צחקתי עם ה"בנפרד" כי רק ככה הילדים שלי היו אוכלים! מה זה אומר???
    סיפור נהדר, מקסים!

    • לוסינקה, לדעתי ילדים שהם מאוד
      "מותקפים" במלא גירויים כילדים, זקוקים למיתון של הגירויים הללו. לכן לדעתי הם לא יכולים לסבול טעמים מורכבים מדי, ובילדות רוצים את הכי פשוט. וגם כי החיך שלהם יותר רגיש, והם עדיין נהנים מהטעם היחידני, הפשוט. ועם ההתבגרות רמת הגירויים יורדת, נעשים מחוספסים, מחפשים יותר טעמיפ, יותר גירוי.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל