יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
אני כותבת לפעמים על כך שיש להגביל ילודה בכל מיני מקרים ותנאים, ומיד אנשים מזדעזעים ורואים בדבריי דיקטטורה ומעשה לא אנושי ואף טירוף קיצוני.
וכולם שוכחים ש: בעבר היה נהוג ומקובל להכות ילדים. בעבר היה נהוג ומקובל להעביד ילדים. בעבר היתה נהוגה ומקובלת עבדות. בעבר גם להכות נשים ולהתייחס אליהן כאל חפץ היה נהוג ומקובל. וכו' וכו'. (ונכון שעדיין ישנן ארצות רבות שבהן כל הדברים האלה עדיין נהוגים, אבל אני בכל זאת מדברת על המערב שמשתדל, לא תמיד מצליח, להיות הומאני יותר).
פעם אמרה לי ידידתי, יעל לוטן ז"ל, שהיתה אישה בעלת חשיבה מתקדמת, מבריקה ורדיקלית מאוד, שאנחנו פסיק של זמן ביקום הזה. ולכן תהליכי קדמה מתרחשים לאורך מאות ואלפי שנים, אבל בסוף הם מתרחשים. ולכן תמיד קשה לאנשים לקבל כל מיני רעיונות עתידניים מדי, אבל בין אם ירצו או לא, שינויים קורים ויקרו.
אם היו אומרים למישהו באירופה לפני מאתיים שנה שאסור להעביד ילדים, מה הוא היה אומר? פורץ בצחוק ואומר "שטויות". ונכון שהיום לא מעטים עדיין חובטים בילדיהם, אבל זה בכל זאת כבר אסור מבחינה חוקית ולא מקובל מוסרית וחברתית בחברה המערבית.
אבל עדיין מקובל שאנשים שאין ביכולתם להיות הורים טובים למדי, יש להם זכות להוליד וללדת ככל העולה על רוחם ולהמשיך לצלק את הדורות הבאים. וכיום עדיין נראה לכולם שלמנוע את זכות ההורות מאנשים, זה צעד פשיסטי אלים שלא יעלה על הדעת.
ואני שואלת: מדוע? ושהורה כזה ילקה את בנו, יתעלל בו נפשית או פיזית, יאנוס אותו, יזניח אותו נפשית או פיזית, ועוד ועוד ועוד, זה בסדר? למה זה בסדר? למה לתינוק אין זכויות? איך זה שלכל אדם דפוק מהיסוד יש זכות להתרבות, אבל לילד שלו אין זכות לא להיוולד להורות מפלצתית?
אומרים לי, כולם דפוקים וכולנו נולדים דפוקים. אומרים לי, איך תקבעי מי ראוי ומי לא? ואני אומרת, אם קודם כל נתחיל להבין שזכות ההולדה אינה אוטומטית ומקיפה את כולם, בוודאי נמצא דרכים לפיקוח, להדרכה וללימוד הורות.
עד כמה שזה מבעית לשמוע שזכות ההולדה לא צריכה להיות טבעית ואוטומטית, עד כמה שזה נשמע נאצי, אם אנחנו רוצים להתקדם לכיוון של חברה הומאנית ונאורה יותר, אין מנוס מכך, למרות שממבט תמים זה נשמע לא הומאני ולא נאור. וכמובן, כולם תמיד נזכרים בפלצות בטוהר הגזע הנאצי. ולא כך הדבר בכלל.
בשנות החמישים באוסטרליה עיקרו די הרבה חולי נפש ומפגרים, כדי למנוע מהם להתרבות בלי הבחנה. לפני כמה שנים, כשהנושא נחשף, קמה צעקה רמה: למה מנעו מהם ללדת? מה, הם לא בני אדם? מה, הם לא זכאים לילד? הם לא זכאים לנורמליות?
ואני שוב שואלת: ומה עם זכות הילד לא להיוולד לתנאי חיים מטורפים, חסרים, קשים מדי ובלתי אפשריים?
כיום, כשזה נורא לא פי.סי להגיד שלמוגבלי נפש ומוח אסור להיות הורים, נותנים, למשל באנגליה, למוגבלים רבים, כגון מפגרים ודאון-סינדרומים להרות ולהיות הורים.
ראיתי כמה סרטים דוקומנטריים על הורים כאלה. זה כמו שלילד בן חמש יהיו אבא ואימא בני חמש. אז הרשויות עוזרות, יש מלווה שבאה כמה פעמים בשבוע כדי לעזור, אבל מה בדבר הזכות לגדול בבית של הורים שהם באמת הורים, ולא אצל שני אינפנטילים מגודלים בעלי מוגבלות רגשית חמורה?
הנקודה שאני מעלה היא לא טוהר הגזע או לנקות את העולם ממי שאינו "מוצלח" מספיק, אלא לדאוג שכל ילד שייוולד, יזכה להורים טובים מספיק. ובמקרה הזה למשל, של ילדים להורים מפגרים, הרי כבר בגיל שלוש הם הופכים להורים של ההורים. וזה מכביד. וזה מזעזע. ושום ילד לא ראוי לחיים כאלה.
הוא הדבר לגבי נכי הנפש. כאחות לאישה סכיזופרנית, וכבת לאם לא הכי יציבה נפשית, אני יודעת שאני ניצולה של חיים בבית מטורף. ואני יודעת כמה ניזוקתי מכך. ואני יודעת מה זה עולל לנפשי. ואני עוד מקרה יחסית טוב.
אבל מה לגבי אלה שהוריהם חולי נפש, או גבוליים, או פסיכופטים, או סוצ'יופטים? למה הם ראויים לחיים בצל מחלות נפש? למה הם צריכים לסבול ילדות כה נוראית?
ראיתי פעם סרט דוקומנטרי על הפמיניסטית הנודעת גלוריה סטיינם. היא סיפרה שם על ילדותה בצל אם חולת נפש. אב לא היה, אחותה הגדולה נסעה ללמוד, והיא נשארה בגיל 12 עם אם חולת נפש ולא מתפקדת. מובן שהיא הפכה להיות לאם של אמה, וזה משא מכביד מאוד מאוד, כמעט בלתי אפשרי לילדה צעירה. וכמובן, היא חיה בחסר נוראי: ברעב, בהזנחה. בלכלוך, בקור, עם בגדים בלויים ומלוכלכים, ופעם נשך אותה עכברוש במיטתה, עד זוב דם.
מדוע לאמה היתה זכות ללדת אותה ולגדל אותה, ולה לא היתה זכות שלא להיוולד בתנאים תת אנושיים כאלה?
למה לאדם הבוגר יש זכות הולדה וזכות "לממש הורות" ו"להגשים את עצמו", ויתר השטויות במיץ, ולילד אין שום זכויות? מדוע נראה לנו שזה לא הומאני למנוע ממשיהו להיות הורה, אבל זה כן הומאני שילדו יגדל לתנאים כאלה מחפירים?
כשכתבתי על מירב קנר בן רובי, היא "רפונזל" מהרשת, אישה מאני-דפרסיבית שילדה שני ילדים, וכעבור שנתיים-שלוש התאבדה, כולם נורא כעסו כשאמרתי שהיא עשתה עוול נוראי כשהביאה ילדים לעולם. ומדוע זה שילדיה הקטנים חיו בצל אם ששכבה כל היום במיטה בדיכאון אפאטי זה בסדר? ומדוע להתייתם בגיל שנתיים-שלוש מאם שהתאבדה זה בסדר? למה אנחנו לעולם לא מרחמים על הילדים?
אני שוב שואלת: למה אף פעם לא מרחמים על הילדים? למה תמיד אומרים לי בנוקשות: אלה החיים, החיים קשים, כולנו צולקנו, וככה זה.
לא, לא ככה זה! זה ככה כי ככה אנשים חושבים מתוך מוגבלות וחוסר נאורות ופרימטיביות. הרי לו הייתי אומרת לפני מאה שנה: למה מכים ילדים? היו אומרים לי: כי ככה זה, והחיים קשים, וצריך להכין ילדים לחיים הקשים.
אבל זה לא ככה בכלל! זה לא צריך להיות ככה! זה ככה רק כי אנשים לא מסוגלים לשנות את התפיסה הפרימיטיבית והנרקיססטית שלהם; שלא יפגעו חלילה בזכות שלהם להשריץ, כי ככה בא להם, בלי לחשוב מה יהיה גורלו של התינוק האומלל.
מדוע לאדם עם מחלה ניוונית קשה מותר להביא ילדים? מדוע לאדם אלים ופסיכופט מותר?מדוע למכורים לסמים? מדוע לאדם שהוא עני מרוד שחי בביוב? מדוע לחולי צרעת?
מה עם זכויות הילד? מה עם זכויות הילד לחיים טובים עם הורים טובים למדי, שלא יכו אותו, לא יאנסו אותו, לא יתעללו בו נפשית ופיזית, לא יזניחו אותו נפשית ופיזית, לא יתעלמו מקיומו הנפשי או הפיזי, לא יעמיסו עליו משא נפשי כבד, לא יגרמו לו להיות הורה של ההורים, לא יגרמו לו לחיות בעוני מנוול, לא יגרמו לו להיות יתום (למשל במקרה של הורה החולה במחלה חשוכת מרפא, ובכל זאת בא לו על ילד; או זקנים שפתאום בא להם על ילד, ומתים כמה שנים אחרי שהביאו אותו), לא ירצחו אותו. ועוד ועוד.
מה עם זכויות הילד? למה כולם חושבים שזכויות הילד באות אחרי זכות האדם להורות? או שבמילים אחרות, אין לו שום זכות שלא להיוולד לחיי החרא שיספק לו ההורה.
ועכשיו אני יודעת מה יגידו: הנה, תראי, הרי גם אנשים שגדלו בתנאים איומים יכולים לגדול לאנשים חיוביים ויצרניים. אבל מבחינתי זה לא טיעון בכלל. כי שום אדם לא ראוי לילדות קשה וזוועתית, ולא משנה כרגע מה יצמח ממנו.
ואומר עוד דבר. כתבו לי באחת התגובות: טיפשה, הרי לו הורייך חולי הנפש לא היו מביאים אותך, לא היית נולדת. ואני אומרת: האמת, באמת הייתי מעדיפה לא להיוולד בכלל… לא לתנאים האלה. לו יכולתי לבחור, הייתי מעדיפה לא להיוולד לבית כזה.
ואומר דבר נוסף: עד היום רצון החיים שלי קטן מאוד, ואני צריכה לעמול רבות כדי לשמור עליו. כל זה נובע מהבית המטורף שבו גדלתי. האם לא הייתי ראויה לחיות חיים שלמים בשמחה על חיי? האם אתם לא הייתם ראויים לגדול כילדים אהובים ומטופחים? האם לא כולנו ראויים לכך?
את אשה אמיצה נגעת לי בלב היום אני חייבת להודות שלנוכח הגל האיום של רוצחים פסיכופטים מתוך המשפחה
עולים גם אצלי הרהורים אלה
צודקת יקירה
אבל בכל זאת יש דברים שהם מחוץ לשליטתנו
ולפעמים ילדים נולדים כנגד כל הסיכויים
ולמרות כל הקשיים
כי מוכרח להם לעבור כאן בחיים הפיזיים שיעור
דבריך רציונלים
אבל יש גם דברים מחוץ לשליטתנו
מעריכה אותך על אומץ ליבך וכנותך
בס"ד
ליעל שלום.
כתוב על כרחך אתה נולד…
ממה שאני רואה סביבי,בודדים ההורים הראויים.
שנזכה בקרוב ממש לעולם טוב יותר.
עני יכול להפוך לממוצע ועשיר יכול לרדת לעוני. אף זקן יכול להאריך ימים וצעיר יכול למות מהתקף לב ולכן איני חושבת כמוך. מהלכיו של הקב"ה לא נהירים לנו. הרי חשוך מרפא יכול להחלים ובריא יכול למות בחטף. הכל בידיו.
אך בגדול ראוי לחנך להורות נכונה.
על כך אנחנו מסכימות.
ולאור מה שקרה בנתניה ראוי שיתנו יותר תקנים לעו"ס ויהייה פיקוח מסיבי יותר על הנושא.
אני התנדבתי באל"י וידוע לי שיש מצוקה בכל איומה בנוגע למצבת כח אדם.
הדברים לא מטופלים כראוי והנזק בלתי נתפש.
ממש לא.
היי אביטל,
אינני חושבת שמדובר ב"מהלכיו של הקב"ה", מעשי אלימות של הורים כלפי ילדיהם (הנושא המדובר במקרה הנוכחי) הוא מעשה ידי אדם. כפי שאני רואה את אלוהים – אין הוא אחראי על המעשים שלנו. הוא נותן לנו את זכות הבחירה וכנראה שהרבה פעמים אנחנו בוחרים לא משהו… מאידך, מאחר וכולנו בניו של אלוהים, לכולנו גם יש ניצוץ אלוהי. נקווה שכולנו נוכל להפרות זה את זה באלוהיות שבנו.
יש לי כמה ילדים, אני עובדת עם ילדים ואין ספק בליבי שיש הרבה מאוד בדברייך.
דווקא בגלל עבודתי עם ילדים אני רואה כאן מדרון חלקלק ולא פשוט בכלל-
אני פוגשת ילדים שלכאורה הכל מושלם ואף אחד לא יעלה על דעתו להרעיב אותם, או למנוע מהם חיים בתנאים טובים ובכל זאת הם משוועים לחום אנושי עד שהלב נקרע – איך נמיין את כל אלה?
ויש גרוע מכך – הורים מתפקדים עד שיום אחד אחד מהם חולה, מת, מפסיק לתפקד מאלף ואחת סיבות.
אין מי שדואג לילדים הללו, וכמו שיאן צורך במדינה הזו ללמד התנהגות כלכלית, יחסים שוויוניים בין המינים ועוד כמה דברים חשובים -אף אחד לא מעלה על דעתו שיש ללמד לימודי הורות.
יעלה, הדברים שכתבת מרגשים וכנים ואמיצים מאד בעיני, והם כמובן המשך ישיר של הרשימה שפירסמת בספר.אבל אני כבר מזמן מבינה ומאמינה שהרבה דברים/מעשים שהם לכאורה מבחירה, הם לא מבחירה. יש מישהו נוסף שהוא גורם מאד דומיננטי בהחלטות האלה, ואלה נסיבות חיים, והרבה ילדים שנולדו להורים נורמליים, נורמטיביים, לכאורה, הם ילדים אומללים. וגם תמיד נשאלת השאלה איפה מציבים את הגבול ואיך אנחנו מגדירים אומללות וכשירות הורית.
והשורות האחרונות שלך ממש ממש כואבות.
כל כך צודקת יעל,לפני שאמצנו ילד היינו בקורס הורות ארוך, עברנו בחינות כשירות וחשבתי, למה כול מי שרוצה ילד לא יעבור את זה? הילד קטן ונתון לחסות הוריו וצריך שמישהו ישמור!!
נכון, עדיף לא להיוולד להורים סוציומטיים, אנסים, מתעללים, פושעים וכו', אבל האומללות היא לא רק נחלתם של ילדים להורים אלו, אם תאסרי על בני אדם להתרבות, איפה תשימי את הגבול, מי יבטיח שהגבול לא ישתנה, יקשיח אודות לשיגיונותיו של פקיד זה או אחר, בעיניי יש סכיזופרנים שראויים להיות הורים ואנשים "בריאים" שאינם ראויים. ואותם ילדים להורים מפגרים, המעניקים את כל מה שיש להם, מי יכול לומר שהם פחות ראויים מאמא חולת ניקיון כפייתית או אובססיבית, אבא נרקסיסט. איפה נמצא החסד? ואיפה האכזריות?
יש הרבה צדק בדבריך. אני רק מפחדת מאלה שמחליטים. מי יחליט למי מותר ללדת ילד ולמי לא. הבעיה שלי היא שאני לא בוטחת באנשי הממסד, הרי אותם אפשר לקנות ולהטות ולכן אני רואה גם מידה של סכנה בהצעתך. ברור שצריך להגן על הילדים, אך הדברים אינם פשוטים.