יעל ישראל עושה אהבה סופרת, עורכת, מבקרת ספרים וסרטים, מנחת סדנאות כתיבה, מנהלת את "בננות בלוגס".
Normal
0
false
false
false
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";
mso-ansi-language:#0400;
mso-fareast-language:#0400;
mso-bidi-language:#0400;}
יש שקיות, ויש שקיות. וכשהסופרמרקטים הודיעו שהם עומדים לחסל את המלאי ולעבור לשקיות בד ירוקות, התמלאתי תוגה עמוקה. מה אעשה עכשיו בלי שקיות הניילון שלי? איך אחיה בלעדיהן? הרי אם אין לי איזה חמישים ניילונים דחוסים במגירה, אני נכנסת לחרדות…
מזל שהיצרנים מיהרו "להתיירק" ויצרו שקיות ניילון מתכלות. עכשיו אני יודעת שכולנו יכולים להירגע ולישון בשקט בחצי המאה הבאה, עד שיגלו שגם הירוקות הן מסרטנות. והדגש הוא על כולנו. מי יכול לחיות ללא שקיות ניילון? שירים יד נטולת שקית. תודו שבנבכיו האפלים של כל מוח ישראלי חיה "בֶּג ליידי" זקנה ששומרת שקיות ניילון.
ורונית בר לביא כל כך הצחיקה אותי עם פיליטון הניילונים שלה, שמיד נזכרתי בשם שניתן לי על שום שאני אוהבת להסתובב עם שקיות ניילון: מאדאם טְשָּנְטָה.
הכול החל בטיול לאיטליה ודרום צרפת שערכתי עם שתיים מחברותיי. אחת מהן היא תמר משמר שלנו.
מדי יום יצאתי לטיול בידיים חופשיות וקלילות, וחזרתי עם טונות של שקיות. פה קניתי איזו נעל, שם איזה תיק, והרי לא אפסיד את מעיל העור השחור ההוא, נכון? לא בפרוטות שהוא נמכר בשוק של פירנצה.
ככה מטיילים, עם שקיות? את לא יכולה להירגע לרגע? להיפרד מקניות ושקיות? להביט על הנוף בלי למדוד את שוויו? כנראה שלא.
אצלנו בבית היו קוראים לחבילות ולשקיות "טשנטס" או "טשנטאות". אני לא יודעת אם זה בלאדינו או בתורכית, אבל ככה קראו להן אצלנו, כמו שלנעלי בית קראו "סַפָּטוֹס", לאורחים "מוּסַפִירֶס", לשכנה "ויזינָה", לכיור "פִּיָלה", ולבית שחי "סוֹבַקוֹ".
כשאבא שלי היה חוזר מהשוק, אימא שלי היתה אומרת: "הנה אבא חוזר עם הטשנטס, לכו תעזרו לו."
גם לראות את הוריי בלי "הטשנטס", היה מחזה נדיר. אבי תמיד חזר מהעבודה עם כמה שקיות של ירקות ופירות שקנה בשוק הכרמל או בדרך יפו-תל אביב, ואימי היתה שבה הביתה עמוסה בשקיות עם עוגות ובורקס מ"פרצ'יק". כל החיים קנו אלה. הומו צרכנוס. אז איך יכולתי לצאת אחרת?
אז באותו טיול לאיטליה, תמר חברתי התחילה לקרוא לי מאדאם טשנטה, כמחווה למילה המפוצצת הזו, שנשמעת כל כך נעים בפה.
וכך הונצחתי בכל מיני אתרים רבי הוד, כמו הכיכר במונקו ליד הקזינו הנודע, או הכיכר בוונציה, מחזיקה טשנטה, ובמהרה גם חברותיי מילאו את ידיהן בטשנטאות הארורות. וכך הסתובבנו באירופה, אוי, מדמאות טשנטס שכמונו.
אבל מסתבר שגם לשקיות יש סקס אפיל. עובדה, למרות הטשנטאות שעושות רושם מדכדך ומעיק של "בֶּג ליידי" זקנה, צבטו אותנו לא מעט בתחת…
והנה אני (מימין) ותמר (משמאל) עם הטשנטאות. ולמטה: אני על הגשר עם הטשנטה הבלתי נפרדת. כמה לא רומנטי. כל התיירים הסתובבו נטולי שקיות, ואילו אנחנו, בלי שקית הרי אי אפשר (וסורי על התמונות שיצאו קטנות מדי, הידע שלי בסריקה שואף למינוס אפס):
היי מתוקה, עד שבאתי להגיב, העלית עוד תמונה. קראתי את התגובה שלך עוד בפוסט של רונית, אחד הפוסטים הכי מצחיקים שלה, לדעתי, והתחרות קשה. ואת חייבת לפתח את זה לסיפור קצר! החיים בניילון. אני בדיוק כותבת פרק על ילדה שבמקום ילקוט, הולכת עם שקיות לביה"ס. זה כמובן קצת יותר עצוב, אבל הפוסט הזה שלך מרנין, יעלולה.
נשיקות וסופ"ש נפלא.
אירוסית, לא סיפרת אם גם את מאדאם טשנטה.. איך זה באמריקה? צוברים שקיות?
אגב, זכור חי משהייתי שם, שבסופרים נתנו שקיות נייר. איך זה באיס אותי.
אגב, מכירה את הסרט הפרסי על הילדה שאין לה נעליים ללכת לבית ספר?
יעלה, זה לא בן, ילד איראני? אני חושבת שראיתי חלקים ממנו באיזה הרצאה על קולנוע.יש איזה קטע שהוא רץ לאורך תעלה אחרי הנעל שנסחפה?
וואו. הזכרת לי נשכחות בחיי.
אני לא ממש מאדאם ווט אבר, (אני לא מצליחה לחזור על המילה הזאת, חדשה לי לגמרי,)בעיקר כי אני שנאת לעשות קניות. רק כשממש אין ברירה תתפסי אותי בשופינג. מוש טוען שזה החלק הנשי הכי חיובי שלי:)
אבל הקטע המטורף אצל האמריקאים, שריטה רצינית שאני כבר מזמן רוצה לכתוב עליה, זה שעם כל המודעות הירוקה ההיסטרית שלהם
הם חייבים, אבל חייבים לשים את הקניות בסופר, בשקיות כפולות!!!!!!!! כפולות. כל פעם מחדש אני צריכה למהר ולהגיד, "לא לא, אני אארוז תודה", או לצרוח, אם אני לא מספיקה, אם מטפסים עלי הילדים תוך כדי העברת המצרכים על הפס, "סינגל!!!! סינגל פליז!!!"
תארי לך שבמקום עשר שקיות למשפחה, אני נתקעת עם עשרים שקיות. וזה בלי לציין שהן שמים קופסת קורנפלקס בשקית אחת, ביצים בשקית שנייה וכן הלאה. הם לא שמעו על הרעיון של יותר מפריט אחד בשקית.
אמריקאים, אני אומרת לך!
אירוסית, נדמה לי שקראו לסרט האיראני "צבע גן עדן", על אח ואחות. לילדה הנעליים נגנבות או הולכות לאיבוד, ואז הם הולכים לבית הספר יום כן יום לא, פעם הוא ופעם היא עם הנעליים שלו. קורע לב.
וואלה, יעלה. פונקט. רושמת לעצמי לראות שוב.
את באמת טשנטאית מקסימה ביותר!
ואני דווקא אוהבת מאוד את שקיות הבד. זה נוח. הן לא ראויות להיקרא טשנטאות?
ברור, לי! את יודעת ממה היו עשויות הטשנטאות שהיה מביא אבא שלי מהשוק בשנות השישים? מכל מיני מכנסיים ישנים שאימא שלי תפרה מהם טשנטס. רק אחר כך השתדגרו לניילון. ועכשיו שוב חוזרים להיות כמו בימי הצנע.
כשעברנו לגרמניה, גם לנו לא היה קל עם זה, אבל אני חייב לציין שבסופו של דבר התרגלנו לשקיות הבד לעריכת קניות: הן נוחות, עמידות ואחרי כמה זמן מפסיקים לשכוח אותן בבית. מה שכן, אצלנו לפחות עדיין משתמשים בניילונים בחנויות רבות (למשל חנויות נעליים והירקן הטורקי) כך שיש עדיין סקציית 'שקיות ניילון' במטבח, ואותה 'שקית שקיות' רבת חשיבות עוד מככבת.
רונן, מה גם שלבעלי חתולים הן הכרחיות. אחרת במה נאסוף את "החפצים" שלהם מארגז החול? זאת עוד סיבה שאני חייבת מלאי משלהן במגירה. אחרת אני בפאניקה.
באמת אנחנו עבדים בסוף לשקיות, איזה יופי מאדם טשנטה, אפשר לאמץ? והתמונות מרנינות{מה יש בשקית??}
חני'לה, הצטרפי נא למועדון מאדם טשנטה!
מה יש בשקית? מי יודע? כל הזמן היינו הולכות וקונות, הולכות וקונות. ובאשמתי קנתה תמר איזה ארבעה זוגות נעליים, אני קניתי תשעה…
מאדם טשאנטה לא חייבת להיות משקיות ניילון. טשאנטה בלדינו זה תיק והוא יכול להיות גם אלגנטי. משום מה הסיפורים שלך מחזירים אותי בכיף לתקופת ילדותי.
עדנה, את ממוצא תורכי??? לא ידעתי. איזו תגלית. נכון, טשנטה זה בעיקר תיקים, אבל אצלנו קראו ככה לסלים מהשוק חחחח.
ואני ששונאת לסחוב, זה תמיד קורה לי שבסופו של דבר יש שקית. קניתי לי שקיות מבד מתקפלות שמחזיקה בתיק.
אבל זה כיף לחזור מטיול עם משהו אפילו קטנקטן, הפתעה, חידוש.
עם כל עניים הנגד שקיות, הייתה תקופה שסל השקיות ניילון שלי התדלדל והייתי בלחץ, איך אפשר להסתדר בלי. האמנם החדשות מתקלות?
כן, בהחלט מתכלות. עשויות מתירס. והן באמת כבר מצהיבות.
יעלה,
איזה תמונות עושות חשק !!
לטשנטאות ולאיטליה ובכלל לחוויות עטופות שקיות.
גם אני הייתי עכשיו עמוסת שקים וצבטו אותי בתחת יתושים :))